00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הקלות הבלתי נסבלת של הצחוק והשיכחה

שביל קליפות ההדרים

"הלכתי לסופר מרקט טבע" את מסמסת לי ומוסיפה "איך אני אוהבת את המקום הזה".
בתגובה אני מודיע לך שאני בארוחת צהריים עכשיו ואיזה יופי לשמוע שאת מרגישה כבר טוב יותר.
סתם עוד יום.
לפעמים מרגישים קצת יותר טוב, לפעמים פחות אבל בעקרון - זה אותו הדבר.
או שזה לא אותו דבר.
אני כבר לא ממש בטוח ולכן אני מתקשר לעת ערב כשאני יוצא מהעבודה. רק בשביל להיות בטוח.
את מרגיע אותי ואני מקווה שגם אני מרגיע אותך כשאני רואה לפתע את הסופר טבע הזה שסיפרת לי עליו בצהריים ממש מול העניים ונכנס.
היום אני בדרך לתחנת רכבת אחרת, אני אומר לך. יש הופעה בפארק של כוכב הילדות התורן ובטח יש פקקים.
"לך אל קליפות ההדרים" את אומרת לי, אתה חייב לטעום ואני, אומר לך שאתקשר עוד מעט שוב כדי לספר אם הצלחתי להגיע לשם, אל שביל קליפות ההדרים ובנתיים,
אני נזכר בציורים של נחום גוטמן מהספר "שביל קליפות התפוזים" בהם רואים את תל אביב התמימה של פעם.
זו שהיתה רק רחוב אחד קטן שהסתיים לו בגימנסיה הרצליה שעל חורבותיה נבנה כלבו שלום האיימתני.
זה שפעם היה הבניין "הכי גבוה בתל אביב" ואיכלס את "מאירלנד" שהיוותה לי משאת נפש אז, בילדותי הרחוקה, כשאולי עוד היה אפשר להציל את אמא...
איך אפשר לדעת בכלל משהו על זה עכשיו, ועכשיו - זה סתם עוד בניין גבוה בתל אביב. בדרום תל אביב, למען האמת.
היא כל כך התרחקה מעצמה, תל אביב, שכבר אי אפשר לזהות אותה יותר. היא עצמה כבר במקום אחר.
לא בדרום יותר. ורק הזיכרון, אולי גם הגעגוע נותרו שם, במקום הזה שלא הכרתי: הגמנסיה הרצליה.
אף פעם לא חלמתי שאתגעגע אל גימנסיה הרצליה ובעצם, אני גם לא מתגעגע אליה.


אני מתגעגע למקומות אחרים.
מקומות שהם לא אותו דבר כמו דרום תל אביב הישנה ואולי הם בעצם כן.
אני מתגעגע לגשם שיורד בלי הפסקה ביום שבת והודעה שהתבטלו כל משחקי הליגה הלאומית בכדורגל משום שהמגרשים הוצפו.
אני מתגעגע לקריאות של מוכר העיתונים במרכז העיר שלי.
אני אפילו מתגעגע לרכב הירוק והמקרטע שאבא קיבל מהמפעל והיה מפעיל את הווישרים בכל פעם שהיו מנסים להדליק את האורות.
אבל זה לא אותו דבר.
רק געגוע.
ועכשיו אני נזכר פתאום בבחור שפגש נחום גוטמן וסיפר לו שכדאי להתחבא בבור שפגז כבר נפל בו משום שבמקום שבו נפל פגז אחד - כבר לא ייפול אחר.
כמה שהוא טעה אותו בחור.
זה רק עניין סטטיסטי.
זה לא אותו דבר בכלל כמו עניין של מזל.
זה רק כמעט. רק דומה.
אני בדרך החוצה. כבר משלם על קליפות ההדרים שסיפרת לי עליהם בקופה ובדרך לרכבת, טועם.
המממ... אני מסמס לך - מזל שלא קניתי יותר.
באמת מזל את מחזירה תשובה ואני, במבט מעל לגשר, שם לב שאין ברווזים עכשיו בירקון. אולי בגלל שקר קצת ואולי בגלל שחושך - וממשיך אל הרכבת.
"אני שומע את המוזיקה מהפארק של כוכב הפופ" אני שולח ואת בתגובה: "גם אני שומעת" ואני חושב לעצמי שזה כמעט, ממש כמעט כאילו שנפגשנו.
זה אמנם לא בדיוק אותו דבר, אבל אני יכול להרגיש את הליטוף שלך גם ככה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יופי6 אלא אם צויין אחרת