00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

להרגיש אושר זה קשה

גם כשהכל באמת טוב ואין סיבה ממשית לרגשות כמו עצב, חרדה, לחץ או דיכאון, אני מוצאת את עצמי עובדת ממש קשה כדי להסביר לעצמי שהכל בסדר, עכשיו אני מאושרת. נכון?

אני נמצאת בדיאלוג מתמיד עם עצמי שבוחן האם עכשיו אני מרוצה? ולמה לא בעצם?

כאילו בעידן הזה, שהכל סובב סביב הסטרס והחרדות ואיך להימנע מהם ואיך לחיות בריא, לחיות נכון, כבר שכחנו איך זה מרגיש להיות סתם שמחים. יש עיסוק בלתי פוסק במרדף אחרי האושר.

מה יעשה לי טוב? מה הכי טוב בשביל האני שלי? איך אני אממש את הפוטנציאל שטמון בי בצורה הכי יעילה?

כמה פלצנים נהיינו?

לאן נעלמו החיים הפשוטים?

אלו שאנחנו עסוקים כל הזמן בלדבר עליהם ועל איך הם נראים במקום פשוט לחיות איתם?

באיזה שלב התפתחה אצלי הדמות הזו שכל כך מודעת להכל?

האם אי פעם אני אצליח לחיות את חיי ללא המודעת? ואז, פשוט להנות מהחיים? בלי לנתח אותם בכל רגע ורגע שחולף?

האם אני צריכה להשלים עם המודעת שבי או להמשיך להילחם בה? להמשיך לעשות יוגה ומדיטציה כדי לקבל קצת שקט מהחופרת הזאת שלא נותנת לי מנוחה...

אולי העניין הוא להרפות. קראתי היום כתבה שצריך ללמוד להרפות ולשרובינו זה מאוד קשה. אני מתכוונת נפשית אבל גם פיסית.

 JUST LET GO!!! אני מוצאת את עצמי צועקת לעצמי..

אולי אם אני אפסיק לצעוק על עצמי, אני אתחיל להרגיש יותר טוב...

לפעמים אני מרגישה את האושר ממש כמו שאומרים "עומד על קצה הלשון".. אני כמעט נוגעת בו...

יש אנשים מסויימים שפשוט כלום לא מספיק בשבילם.

אני חושבת שאני אחת מהם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת