00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הרושם של רותם

ביקורת סרט - ציון ואחיו

 

משפחה מפורקת, שני אחים עם מערכת יחסים מורכבת, ילד בכור בעייתי, ילד צעיר באזור גיל הבר מצווה, רונית אלקבץ, צחי גראד. רגע, בסרט הזה היינו לא מזמן, לא? הא כן, היינו וקראו לזה אז – מבול. היום קוראים לזה ציון ואחיו. ואכן, תחושת דז'ה וו קלה תעלה בכל מי שיצפה בשני הסרטים, ותהייה קלה – מי העתיק ממי או האם הדמיון הקל מקרי בלבד. בכל מקרה, שני הסרטים קטנים בדרכם, ראויים מאוד, מרגשים, עשויים נפלא ושווים. כאשר ציון ואחיו הוא האח המחוספס ואילו מבול הוא האח העדין. אבל בואו נתחיל מהתחלה.

תגידו מזל טוב, נולד לנו סאנדנס! סוף סוף אפשר להגיד שגם לנו יש סרט סאנדנס כהלכה. לילד קוראים ציון ואחיו. נכון, ציון הזה הוא לא הישראלי הראשון שנתמך בסאנדנס ולא הישראלי הראשון שמוצג שם בהקרנת בכורה (כבר לפני שנתיים, מה קרה למפיצים? ולמה עכשיו? לא חבל על התחרות עם מבול?) - אבל הסאנדנס הזה הוא אופי. ההרגשה הבולטת בצפייה בו היא של סרט קטן ואינטימי, בוסרי (סרטו הארוך הראשון של ערן מירב), פגום ובכל זאת מלא תנופה- שיכול היה להתחרות בקלות בכל סרטי הסאנדנס העוסקים במשפחות מפורקות וזאת בדרך כלל עם מספר מצומצם של שחקנים בהופעת בכורה כובשת (סאנדנס, בקצרה- פסטיבל שהפך לשם גנרי ותו תקן לסרטים עצמאיים, לרוב ליוצרים בתחילת הדרך).

ציון ואחיו, מתרחש בעיר התחתית של חיפה, זו שאמנם קרובה לים וסמוכה לרכבת, אך ניבטת משם ענייה, מכוערת ומתפוררת. רחוקה שנות אור מהטכניון ומשכונות הכרמל היוקרתיות המסמלות שאיפה לחיים אחרים. ובינתיים בשכונה, הנוער בשוליים והחיים שלו אמנם לא בין המחשב לפייסבוק ועדיין שגורים בו משחקי הרחוב, אך גם האלימות בו היא דבר יומיומי. גם האלכוהול. גם עישון.

 

ציון ואחיו מאיר, מנהלים מערכת יחסים מורכבת. מורכבת בעיקר מאהבה ושנאה. דאגה וקנאה. הזדקקות ודחייה. בהעדר אבא בבית, מאיר משמש לציון הצעיר, הרבה מעבר לאח. הוא סוג של מגן, אך זוהי רוב הזמן משענת קנה רצוץ ודוקר. אמנם זה לא מוצהר, אך ברור לכל שמאיר הוא בעל אישיות גבולית, שמאורעות החיים והתפרקות הבית שרטו היטב את נשמתו. זה בא לידי ביטוי ביחסו לאמו ולנשים בכלל, אך מקבל משנה תוקף בכל מה שקשור בציון. ציון ואחיו, כך נראה מהר מאוד, מגלמים את שני ההפכים – זה בעל התקווה וזה שאבד עליו הכלח, זה הרגיש והעדין וזהו הר הגעש הנוטה להתפרץ בכל רגע נתון.כשלציון נגנבות הנעליים והחשד מצביע על נער אתיופי, לא מהסס מאיר לתקוף את הנער ולגרום לאסון גדול.

לא קשה למצוא בציון ואחיו פגמים, אבל לא ממש חייבים, כי בכל זאת משהו בסרט הזה עובד ועובד מצוין. הקצב, הצילום המעולה (של איציק פורטל) והסיפור הקטן (גם אם אינו כתוב עד הסוף באופן מהודק) הוא מחוספס ויעיל. כך יוצא שבסופו של דבר ציון ואחיו נראה יותר כמו בן דוד של עג'מי מאשר אחיו התאום של מבול. כי כמו בעג'מי, גם כאן יש לב אנושי גדול ופועם בזכות שתי הופעות הבכורה כובשות של ציון ואחיו – ראובן בדלוב כציון הצעיר, הרגיש והעדין. ראובן בדלוב ממשיך שורה של ילדים-נערים שהפציעו בשנה האחרונה בקולנוע ומציגים פוטנציאל לדור המשך מרשים בקולנוע הישראלי.  כמובן שההופעה השניה שייכת לעופר חיון, כמאיר – האח המופרע, חסר המעצורים בהופעה אינטנסיבית ועוצרת נשימה, שיש בה יותר מניצוץ קטן של טירוף. יש בה עוצמה השמורה למתחילים. כמובן, שגם רונית אלקבץ כאמם של השניים, ממשיכה להצטיין בעיקר כשהיא מפגינה איפוק. לס איז מור? בהחלט במקרה שלה. שימו לב לסצנה המרשימה (הדומה מדי לסצנה אחרת במבול) בה אלקבץ נוכחת במקלחת ומשוחחת על ליבו של מאיר. וצחי גראד? הוא שוב משחק את צחי גראד.

כמו שאתם שמים לב, קשה לצפות בציון ואחיו, ולהמנע מהשוואה למבול (את ציון ראיתי קודם, יש לומר), הוא סרט שגרם לי לחבב אותו מאוד כבר מההתחלה כי הוא אמיתי. פשוט. לא מזוייף. הוא מתחיל מעולה, חזק וסוער, ולקראת הסוף הוא מאבד גובה ומתרשל וחבל שכך. הסיפור שלו הוא בהחלט לא משהו שלא ראינו קודם. אך המשחק שלו, ובעיקר קטנותו של הסרט, כמו גם הבוסריות שלו וחוסר היומרות שלו להיות משהו שהוא לא, גורם לסרט לתפוס חזק ולשכנע. לי הוא עשה את זה מהרגע הראשון וגרם לי לאהוב את השניים (וגם לא לרצות שהסרט ייגמר). אנושיות וחספוס, הכי ישראלי שיש. רוצו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rotemmmon אלא אם צויין אחרת