00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שחור או לבן

ואולי בכלל העדפת לכבות את האור?


אני לא כועסת, באמת שלא. כי פשוט אין לי על מה. אני גם לא שונאת. לא עשית שום דבר שבגללו יתעורר בי הרגש השנוא הזה. אני מאוכזבת. בעיקר מאוכזבת. אותה אכזבה סוחבת איתה עוד כמה תחושות שגדלו כבר לכדי רגשות, אבל לצערי אני לא בטוחה שאת האדם לספר לו עליהם.

אני גם כמעט בטוחה שאין לך מושג מהי הסיבה שבגללה אני מאוכזבת. אבל אולי זה לא משנה. הלוואי והייתי יכולה להראות לך, את מה שרואים מהצד שלי. את רואה את העולם דרך שני צבעים בלבד. שחור או לבן. בלי גוונים של אפור באמצע, בלי צבעים כמו אדום, ירוק או אדום, שהם הבסיס להכל. מבחינתך יש כאן שני צדדים בלבד, שני כיוונים שרק לאחד מהם בכל פעם יש בעינייך יכולת להתקיים.

הייתי שמחה לומר לך המון, לספר לך על מה שאני חוויתי בזמן שאת דיברת ואמרת וניסית, כי אני לא בטוחה שאת יודעת מה אני עברתי בזמן ש... באמת שהייתי משתפת אותך באותם דברים שעברו לי בין המחשבות, מגלה לך את הדיעות הכנות שלי, שנבעו ממקום אמיתי, גם אם היה לך קשה לשמוע אותם. אך נדמה לי שאינך רוצה כלל להקשיב לי. לפעמים נדמה שאם אין לי דבר חד וברור לומר שתואם כמו כפפה את שאת מעוניינת ומחפשת לשמוע, עדיף לך שאשתוק, אדחיק את אותן מילים ואעיף אותן כמו בלון ורוד שנעזב מידה של ילדה קטנה במרכז העיר ועף לשמיים. כשהוא מגיע מספיק גבוה ומספיק רחוק, הוא כבר לא נראה. למרות שהוא שם עדיין. הוא משוטט בשמי התכלת עד שיגמר לו האוויר. ואז האופציות הן לנחות נחיתה גסה חזרה אל פני האדמה (תלוי עד כמה רחוק הוא הגיע), או פשוט להתמזג, להיעלם ולהתפזר ביחד עם האוויר אותו את נושמת.

 

אז שומעת? "שעת כדור הארץ" מתחילה בדיוק עכשיו. כולם מורידים את השאלטר ומכבים את האור כדי לחסוך בחשמל. כל הצבעים הופכים לשחורים - חסרי כל, חסרי קול. ולי נדמה שעבורך היא דרך קבע - כשמסנוור מידי, עדיף פשוט לכבות את האור. אז כיבית את האור. על הדרך גם סגרת את האוזניים ואת השפתיים כדי לדבר ולהידבר, עצמת עיניים כדי לא להביט באותה מראה דוברת אמת וסובבת אליה את גבך. וזוהי דרכך.

ואני? חשוב שתדעי שאני מכבדת יותר ממה שנדמה לך את ההחלטה, את הדרך ואת המעשה. רק שתדעי שאם אי פעם תחליטי להרים את השאלטר ולחזור אל האור, להסתובב חזרה, עם או בלי המשקפיים הלבנים-שחורים, ולפקוח עיניים לעברי, אני אעמוד פה עדיין. אני אחייך אלייך בחזרה, אחבק בחום, וכן, גם אתן לך את מילותיי ודעותי הכנות (לטוב ולרע) על המציאות כפי שאני רואה אותה. לשמחתך (וגם לשמחתי), גם אם עצובה או עקומה, עבורי היא תמיד צבעונית.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת