00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עגלה עם סוסה

אל יקום איש ממקומו, משחק פורים מתחיל

(הטקסט הרצ"ב פורסם לראשונה בפורים לפני שנה. השנה יש לילדים רעשנים, ודה לאל. ועוד לא קראתי את המגילה. וכבר יש לי עליה מחשבות. וכרגע אין לי זמן בגרוש לנסח ולכתוב אותן. שיהיה)

אמש קראתי את המגילה לילדים. מהעדר תקציב נמנעו מהם רעשנים, והיה משעשע לשמוע את שיטת ההרעשה שהילד פיתח כשהוזכר שם המן: לצעוק "דא-דא-דא-דא-דא!!" במקצב שהפך להיות יותר ויותר ג'אזי. תוך כדי, עלו לי מחשבות שונות, כמו שקורה בכל שנה כשאני קוראת את המגילה. חלקן (אם לא כולן) בטח נראות טריוויאליות לגמרי בעיני אנשים שדשו בסיפור הרבה יותר ממני. אבל אני בשלי (ובהגיגיי):

ושתי ואסתר. אפשר להבין ולהעריך את עמידתה של ושתי על כבודה. לצד זה, אני לא שותפה להאדרה שלה על חשבון אסתר, שפופולרית בשנים האחרונות בחוגים פמיניסטים מסוימים: ההבדל בין ושתי לבין אסתר הוא ההבדל בין מי שמעריך את המציאות נכונה ועושה את מה שצריך לעשות כדי להשיג תוצאות טובות יותר עבורו ועבור עמו (אסתר) לבין מי שלא עושה זאת, מתוך כשל או מתוך בחירה (ושתי). בחשיבת המזרח הרחוק מציבים כמטרה עליונה את יכולתו של אדם לחיות עם סביבתו ולפעול טוב ביותר במסגרתה. יהודים שנמצאים בגולה – כמו אסתר – חייבים לנהוג כך אם ברצונם לשרוד, ולכן אסתר היא הגיבורה האמיתית של הגולה. מרדכי, לעומתה, הוא יהודי שונה, כזה שלצד יכולתו להסגיר קושרים נגד המלך – יכולת שהשתלמה בלי ספק – הוא מוכן גם לקחת סיכונים גדולים יותר בשם דתו. אחרי שהוא ואסתר צולחים את חילוקי הדעות ביניהם, הם מצליחים לעבוד ביחד כצוות מושלם. קצת כמו ביל והילארי. אלא שכאן אסתר מתפקדת כמו ביל, ומרדכי מתפקד כמו הילארי.

השיכרות מככבת במגילה יותר משזכרתי. בסוף עוד יתברר שהסיפור נשתל בתנ"ך ע"י הליגה נגד אלכוהול: זה ממש מסמך אנושי מזעזע נגד האלכוהוליזם. אחשוורוש עובר כל הזמן ממשתה למשתה ולא רואה איש ממטר.

היי, ג'וּני, שכחת את הבגדים בבית? כשאסתר שומעת שדודה היקר נראה בשער המלך כשהוא לבוש שק ואפר, היא שולחת אליו את אנשיה עם בגדים, שיתנו לו וילבש,"ולא קיבל". נהדר! איזו מלכה! היא לא תצווה עליו להחליף את השק בבגדי חצר; בכל זאת, הוא האפטרופוס שלה, זה שגידל אותה ובן עמה, זה לא הולך. נדרשת כאן מכבסת מילים, היא... תעזור לו להתלבש, והוא - יש לקוות - כבר יבין. מזכיר קצת את הדרך שבה פועלות 'משמרות צניעות' למיניהן: כששומעים על בחורה שמתלבשת אפעס לא לפי הקודים, לעתים קרובות שולחים אליה בשלב ראשון נשים ש'ילמדו אותה' איך להתלבש כמו שצריך.

יָבוֹש-יָבוֹש... ארבע שנים לוקח לאחשוורוש להשלים את פעולות גירוש ושתי ובחירת המלכה החדשה. באימפריה הפרסית הגלגלים זזים לאט, או שאולי העסיקו את המלך בינתיים - בנוסף למשתאות - זוטות כמו מסע מלחמה ענקי נגד יוון? (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%90%D7%A8%D7%A9_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F)

אסתר המלכה היא רק אתי, וזה טוב ליהודים. שוב ושוב מצוין כי היהודים, שהורגים בשונאיהם, לא שלחו בביזה ידם. כמו-כן מצוין כי אסתר, שיכלה לבקש כל שתרצה בבואה לראשונה אל המלך, לא ביקשה דבר פרט למה שציוה סריס הנשים.

תרבות השופוני של הפרסים שהיהודים חיים בקרבה ניכרת בכך שאחשוורוש עורך משתה של למעלה מחצי שנה (!) במטרה להציג לראווה "את עושר כבוד מלכותו ואת-יקר תפארת גדולתו", והמן, שכבודו נפגע בשל סירובו של מרדכי להשתחוות לפניו, מפצה את עצמו נפשית כשהוא מכנס את אוהביו ואת אשתו ומספר להם "את כבוד עשרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך". היהודים – שתרבותם פחות היררכית ובהתאם גם פחות ראוותנית, לא משתחווים בפני איש וגם אינם שואפים לכך שישתחוו לפניהם – גם כשהם נקלעים למלחמה ומקבלים היתר לעשות באויביהם כרצונם הם לא מתפתים לביזה חומרית - ולאור עושרה של האימפריה, אין ספק שהפיתוי גדול. אנחנו לא סתם פוגרומצ'יקים ערסים, אנחנו. ואיזה הבדל מוסרי לעומת העברים בימי יציאת מצרים, ששאלו תכשיטי זהב מנשות מצרים ערב צאתם במטרה ברורה שלא להחזיר!

מג'נוסייד למלחמת אזרחים

כפי שמצוין במגילה, "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב". נראה לי שלכן אחשוורוש אינו מבטל את הצו להשמדת היהודים: בהתאם לחוקי פרס, הוא לא יכול לבטל אותו. אז הוא עושה את מה שהוא יכול לעשות ומוציא צו נוסף, שמתיר ליהודים להתגונן ולהחזיר מלחמה לכשיבואו להשמידם, ולא רק להתגונן אלא גם להנקם מאויביהם. במילים אחרות, הוא מעביר את המצב מג'נוסייד למלחמת אזרחים, ובמלחמה הזאת היהודים מנצחים.

יש כאן בעיה מסוימת. לכאורה, אותם אנשים שיוצאים בתאריך שנקבע לנסות ולהשמיד את היהודים בסך הכול עושים את מה שהמלך ציוה עליהם לעשות. מצד שני, מזכירים לנו שאלה היו מלכתחילה 'שונאיהם', משמע שיש כאן סיפור מראש. ואיזה יהודי בגולה לא היה מפנטז לפעמים לקבל אחת ולתמיד הזדמנות לנקמה על כל המרורים שאכלו הוא ואבותיו? אולי אותם אנשים שבאים למלא את 'חובתם', כלומר את הצו להשמדת היהודים, הם קצת כמו אותו אוקראיני אנטישמי ששש כל כך לשתף פעולה עם הנאצים עד שמפליג במעשיו ויוצא שמתעלל ביהודים הרבה יותר משמתעללים הנאצים עצמם...

חג שמח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל כרמיון אלא אם צויין אחרת