00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

זאביק, בוים שלנו

20/03/2011


זאביק, בשבלנו לא היית שר ולא חבר כנסת. גם לא ראש העיר קרית גת. בשבילנו היית משהו אחר. היית בוים. היית המורה והמחנך הקשוח והמקסים של תיכון רוגוזין . הגבר שברגע שחצית את המסדרון מולנו החסרנו פעימה, הפסקנו לנשום.

החזות הרשמית, יופייך ומעמדך בתיכון הפכו אותך לחלומן הרטוב של מרבית התיכוניסטיות. כשהיית מגיע בבקר לבית הספר רכוב על אופנוע ישן עם סירה, ישבנו כולנו על המדרגות הרחבות והתלולות בכניסה וצפינו בך מגבוה. שהרי לפי ההנחיה, שלא היתה חוצה היום את גבולות המותר... אסור היה לנו התלמידים להיכנס לבניין בית הספר לפני השעה 7:55 פן תופרע שעתם של תלמידי שעת אפס בהמולת הבקר. (אפשר למצא היום מוסדות חינוך מתחילים ללמד בשעה7:10 בבקר? ) איפה יש דברים כאלו היום? להישאר מאחרי הדלת ולראות את כל המורים מטפטפים בהדרגה אל חדר המורים, מדלגים ביינות לערימות תלמידים, מביטים עלינו מגבוה וחולפים... בימי התיכון שלי היתה משמעת אמיתית, היו עונשים, הגבולות היו ברורים ולא היו ויתורים.

בויים יקר. היית המורה להיסטוריה, סגן מנהל ואחר כך גם מנהל. גם ממרומי מעמדך בהנהלה תמיד היית קסום ומקסים. רצינו לדעת עליך הכל. נולדת בבנימינה ואנו הכרנו את נעוריך וערכיך. בטיול השנתי בסוף י"ב בחרת להלין אותנו במעוז ילדותך שם גדלת עם אהוד מנור. דברנו עליך המון. כנערות מתבגרות קינאנו באשתך, שמחנו בהולדת הבנות והתרגשנו בהולדתו של בנך היחיד עמיר ז"ל. 

למי שלא מכיר את הווית השנים בעשורים הראשונים של מדינת ישראל, כאלו היו החיים. קרית גת היתה עיר קטנה וכולם הכירו את כולם. תיכון אחד ואנחנו בני המושבים הסנובים, פצצת עוצמה ואתגרים שהפכנו למושא הערצה וקנאה בתיכון כולו. כך נתתם לנו להרגיש וכך גם העזנו להתנהג.

מקומך בעיר היה משמעותי. כשעזבת את התיכון והפכת לראש העיר רכשנו לך הערצה רבה. עוד המשכנו להיפגש במסגרות שונות, תמיד ציינת שמחזור 1976 היה מחזור מיוחד. 

שומעת אותך גם ברגע זה כמו שפנית אלי תמיד, באותו טון דיבור חותך ובאותו סיגנון:

" עזר !! אז מה שלומך? "  ( עזר היה שם המשפחה בנעורי... וכך קרא לנו בויים, לרוב בשם המשפחה...)

ליוונו אותך בכל שלב בחייך הפולטיים.  לא היית עוד מורה שנשכח מאחור מימי התיכון. 

והיו שכמותך מורים נוספים שפסעו בנתיב חייהם ועדיין נותרו משמעותיים... 

בוים שלנו. כולנו עצובים וכואבים את לכתך, עוד דברנו בפייסבוק לפני כמה חודשים וספרת לי שחזרת ארצה בריא, שהכל כבר מאחור ואני האמנתי שאכן כך. שנוכל עוד להיפגש כמו שסברתי עם כל החברים. 

 "... ריקי- מרגש היה לשמוע ממך.

עברתי בחודשים האחרונים הרפתקאה רפואית בארה"ב- הסרת גידול סרטני בלבלב.

חזרתי לארץ לאחרונה- בריא ושלם!

זוכר את כולכם- הייתם מחזור נהדר ורוגוזין היה אז במיטבו.

אשמח לשמוע ממך והמשפחה.

זאביק..." 

זאביק.  חבר יקר, מורה יקר. איש יקר.

עצובים בלכתך. 



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת