00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המלצות וסקירות לספרים

טעמה העצוב של עוגת הלימון

 

העצוב של עוגת הלימון - איימי בנדר 


טעמה העצוב של עוגת הלימון - איימי בנדר (ספר)

טעמה העצוב של עוגת הלימון - איימי בנדר (ספר)

בפעם הראשונה זה קורה לרוז כשהיא בת תשע בדיוק. אמא אופה לכבודה עוגת יום הולדת, עוגת לימון, וכשרוז אוכלת ממנה מתרחש דבר פלאי: לא רק טעמה של העוגה הטרייה ממלא את פיה, אלא שהיא גם מסוגלת לטעום בכל נגיסה את רגשותיה הכמוסים ביותר של אמה. זוהי חוויה שממלאת אותה פחד גדול משום שטעמה של אמה – אישה שנראית שמחה, אנרגטית ומאושרת – הוא טעם של עצב, ייאוש, בדידות וכמיהה.

 

טעמה העצוב של עוגת הלימון / איימי בנדר
The particular sadness of lemon cake
אחוזת בית הוצאה לאור
הוצאת ידיעות ספרים
מאנגלית: קטיה בנוביץ'
295 עמודים

בקשה ראשונה ממעצבי הכריכה ומההוצאה לאור: השאירו את כל השבחים על כתיבתה של הסופרת ועל כל הפרסים שגרפה בעבור ספרים שלה שפורסמו בעבר, בתוך הספר, לגילוי מפתיע של הקוראים, לאחר קריאת הספר הנפלא הזה.

בד"כ כשיש יותר מדי שבחים על הספר ופרסים שגרף בעטיפה, הספר 'מאכזב' מפני שכל הזמן מחכים להבין מה כל כך מיוחד. כאן, המקרה הוא שונה הספר הוא מאד מיוחד, ובכל זאת, כדאי שהשבחים האלו יוגשו בסוף הספר כפי שמצורף כאן בהערות ביוגרפיות על איימי בנדר.

הספר "טעמה העצוב של עוגת הלימון" מפתיע, מרענן, חדשני, במובן שאותו מספרת ילדה מגיל תשע עד גיל 22, מספרת לפרטי פרטים את הקורות אותה במשפחתה המיוחדת, ועם זאת מצליח לרתק.

רוז אדלשטיין מגלה שהיא יכולה לקרוא את תחושות האנשים שמכינים אוכל. בתחילה הגילוי שאמה עצובה מאד, ובודדה מאד, מפתיע אותה. בהמשך כשהיא מגלה שהיא יכולה ללכת לאחור ולפרק לגורמים את תחושות אלו שהכינו גם מזון תעשייתי ומהיכן הגיע כל סוג של מזון, היא מעדיפה את המאכלים התעשייתיים מהמכונות.

בבית, יש את האם שהיא עסוקה עם עצמה בקריירה ובמאהב, האב מרוחק מאד מכולם, לאח שלה גם יש איזו תכונה מוזרה להיעלם מדי פעם, ובהמשך מתגלה שגם הסבתא תמהונית ולעוד בשושלת המשפחתית היו כישורים כלשהם שקיבלו בירושה.

הספר מפתיע במובן שהסופרת מיטיבה לספר את הסיפור. עולם הדימויים שלה עשיר, מרענן, ייחודי. 

תיאורי הרגשות שמתעוררים ברוז עם טעימות המאכלים שאמה מכינה הם תיאורים חיים עד מאד. 

הדבר הבולט בספר הוא היכולת של הסופרת לתאר את הדמויות כדמויות שסובבות את עולמה של הילדה אך נעדרות ממנו וגם נעדרות מתוכן.
כל דמות מאד לא מחוברת לעצמה, פועלת מתוך רצון להיעלם למקום כלשהו.

בבגרותה מצליחה איימי לחדור תחת המעטה הזה, ולהצליח לשוחח עם הוריה על החיים שלהם.

מבחר מהדימויים ומשפתה של איימי בנדר שאהבתי : 
"אבי שמח על הסדור של בן בכור בת קטנה,
העולם התאים לחלומותיו, והוא התמקם בתוך מה ששניהם יצרו".
"אם מישהו בכה משום מה, הוא היה שולף ממחטת נייר וטופח על לחיינו ואומר שמלח זה לבשר לא לפרצופים".
"כזאת היתה ברית הקושרים שלנו: כל עוד לא הצהרתי על כך שאני ילדה, הוא לא היה מזדהה כהורה, ולמשך שעה יכולנו שנינו לזכות בהפוגה קצרה מתפקידינו".
"צפיתי בה מנגבת את ידיה. אצבעותיה הגמישות, המיומנות של אמי. הרגשתי מעין התרסקות בפנים, כבר אז כששיבחה את ג'וזף. קנאה, שהוא זוכה להיות גיאודה - גיאודה! אבל גם הקלה משום שהוא ספח את רוב תשומת הלב המופרזת שלה, שמפעם לפעם גרמה לי לחוש כאילו אני טועת באור. אותו האור שהוא לקח והפך לקירות סלע, כדי להסתתר בין הקצוות החדשים הנטויים של גבישי טופז וטורמלין".
"קראתי מאמר, אמר אבא ופרש את המפית על ברכיו. משפחות שאוכלות יחד הן משפחות מאושרות יותר, אמר. אני חושבת שהמשפחות האלה גם מדברות אמרתי".
:
ובתחום האוכל:
"האוכל מלא רגשות, אמרתי והדפתי מעלי את הצלחת".
"ולפעמים פחדתי לפתוח את המקרר. מאפים היו הכי עוצמתיים, כיוון שנוצרו בפרק הזמן הארוך ביותר מהרכיבים הקטעים ביותר, אז התמקדתי במזונות מעובדים לגמרי מהרכיבים הקטנים ביותר, אז התמקדתי במזונות מעובדים לגמרי - שאיש אל הכין".

בהמשך, בחרה רוז לעסוק בחייה במה שכרוך באוכל ולבחון את רגשות האנשים בזמן הכנת האוכל עם אימות הטעמים שהתקבלו.

קראתי את הספר בהנאה וברצף.

 

 

 

 

 

איימי בנדר: הערות ביוגרפיות

 

איימי בנדר נולדה ב-1969 בלוס אנג'לס. ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "The Girl in the Flammable Skirt", ראה אור ב-1998 ונבחר על ידי ה"ניו יורק טיימס" כאחד מהספרים הטובים של השנה. לאחר כשנתיים התפרסם הרומן הראשון שלה, "An Invisible Sign of My Own", שזכה אף הוא לשבחי הביקורת. ב-2005 פירסמה בנדר קובץ סיפורים נוסף, "Willful Creatures", שגם בו ניכר סגנונה הייחודי בעיצוב דמויות ועלילות סוריאליסטיות, אבל להכרה עולמית רחבה זכתה רק עם צאת הרומן "טעמה העצוב של עוגת הלימון" (2010), שטיפס לצמרת רבי המכר בארצות הברית וזכה לשבחי המבקרים. זהו ספר ראשון פרי עטה שמתורגם לעברית.

בנדר זכתה בפרסים ספרותיים יוקרתיים (בהם פעמיים בפרס Pushcart), ופירסמה סיפורים קצרים במגזינים ובכתבי-עת ספרותיים בולטים כמו "גרנטה", "GQ", "הארפר'ס", "מקסוויני'ס" וה"פריס ריוויו". כיום היא נושאת בתואר פרופסור, מלמדת סוריאליזם בחוג לכתיבה של אוניברסיטת UCLA, ופעילה בפרויקטים חברתיים כמו "סדנת הדמיון" – תוכנית המעודדת כתיבה ועשייה אמנותית בקרב בעלי צרכים מיוחדים ופגועי נפש. היא מציינת את יצירותיהם של האנס כריסטיאן אנדרסן, אוסקר וויילד והאחים גרים כמקורות השפעה על כתיבתה.

 

בנדר היא חברה קרובה של הסופרת אליס סיבולד ("העצמות המקסימות"). היא ממשיכה להתגורר בעיר הולדתה, לוס אנג'לס.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayalasalem אלא אם צויין אחרת