00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חוג הסרטן והתקליט

אדום... כתום... לבן

 

* תודה לאחותי על העזרה בהקלדה

 

בחודשיים האחרונים אני עובר, לצערי, תהליך שכבר יצא לי לתאר כמה פעמים בבלוג... צעד קדימה צעד אחורה סקובידו/ גלגל של אוגרים ועוד כל מיני תארים. נראה שהכל בסדר, מתקדמים קדימה, מתחזקים ואז שוב חוטפים וירוס או שה – GVH מרים את הראש ותוקף את הגוף או שילובים מעניינים כאלה ואחרים.

 

לא ברור מאיפה זה בא הפעם. בסיכומו של עניין כנראה וירוס קטן ו – GVH גדול פתחו את הדלת. ה – GVH תקף את הקיבה בדמות הקאות בלתי פוסקות בתוספת וירוס כל שהו ושפעת כל שהיא והופ – אשפוז. בדיקות על ימין ועל שמאל, גסטרו וסי. טי. ואם. אר. אי. ומי זוכר מה עוד... בסיכומו של עניין טיפול מסיבי בסטרואידים להרגיע את הקיבה ואת ה – GVH והנה שוב אני בלבן... כתום... אדום.

 

הטיפול בסטרואידים אמנם מרגיע את הגוף ומשתלט על ה – GVH אבל במקביל הוא גומר את הגוף, אוכל את השרירים ומשגע את הראש. הכל מתערפל, החושים מתערבבים ויכולת הריכוז יורדת לאפס, תוסיפו לזה את העובדה שהשרירים גמורים וכל תנועה קטנה היא מאמץ גדול ותקבלו ערפול מוחלט – לבן... הכל לבן מסביב והכל מאבד משמעות – הזמן, הגבולות, המקום.

 

לאט לאט, לפעמים לאט מידי, מורידים את מינון הסטרואידים ונותנים הזדמנות לגוף להתחיל לחזור לעצמו. השרירים כל כך חלשים וכל כך כואבים שבהתחלה בכלל אי אפשר לזוז לבד, בכל פעילות הכי קטנה צריך עזרה והכל לאט לאט. אני לא קורא לזה כתום, אולי בגלל שככה מצטייר לי חתך של השרירים? כתום, קצת כמו סלמון. כמה זמן נמשכת התקופה הזו? מאוד תלוי, תלוי בעיקר בקצב של הורדת מינון הסטרואידים.

 

ואדום... זה לאן שאנחנו שואפים... הראש חוזר לעצמו, השרירים מתחילים להתחזק ובעצם אני חוזר לתפקד באופן עצמאי, בערך. לשם אנחנו רוצים לחזור. ולשם אנחנו נחזור, לאט, לאט.

 

זהו, זה המצב עכשיו, זזים בין הלבן לכתום מנסים לשמור על הראש מאופס בין חפירת מנהרה לרכבת התחתית של קונגו (אל תשאלו, פרויקט מסובך לאללה) לבין ארגון ערב חיים שכאלה לאילי גורליצ`קי ורבקה מיכאלי (קצת פחות מורכב). סטרואידים כבר אמרנו?

 

לפני שאני חוזר לאי שם, אני חייב לכתוב תודה ענקית לכל מי שהתעניין בי בחודשיים האלה רק בגלל שהבלוג שלי היה חסר לו! מצטער שנעלמתי ככה, האהבה והדאגה שקבלתי דרך הבלוג פשוט מדהימים, מקווה להיות אדום כמה שיותר מהר ולחזור לכתוב.

 

מתנצל על כך שאני לא מגיב לתגובות... קשה לי עם זה... וגם עם זה.

 

בּני

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

44 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בּני אלא אם צויין אחרת