00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

סנדר

סנדר, לוינסקי 54, תל-אביב

 

חן יהודי בניחוח של פעם

 

שבוע שעבר יצא שוב השד העדתי מהבקבוק. יהורם גאון, כזכור חתן ישראל לשנת 2004, תקף את המוסיקה המזרחית ותאר אותה כ"זבל שהשטן לא ברא. בושה לאינטליגנציה". התבטאות זו גרמה לסערה ציבורית גדולה – והציפה שוב את תחושת הקיפוח בקרב מגזר שלם. מיום שקמה המדינה, עוברת החברה הישראלית תהליך של חיפוש זהות. אם בתחילה נתן הממסד האשכנזי את הטון ברוב תחומי החיים בארץ, הרי שבעשורים האחרונים נופה האתני והתרבותי של ישראל השתנה ללא היכר. מסיבות שונות, הקשורות גם לרב-תרבותיות בארץ, נטמעת החברה הישראלית בהדרגה במרחב הערבי. המוסיקה המזרחית, הפופולארית כל-כך בארץ, היא רק אקזמפלר אחד לכך. האמת היא, שמדובר אולי בצדק היסטורי, כי העם היהודי הוא במקורו עם שמי ולא פרנקי לדוגמא. וכך, שלמרות שהציונות נוסדה באירופה, ולמרות שהמדינה בראשיתה נבנתה ע"י יהודים יוצאי אירופה, הופכת ישראל בהדרגה למדינה מזרח-תיכונית מובהקת. ופתאום הפלא ופלא, האשכנזים הופכים למיעוט מקופח, שאף אחד כבר לא סופר אותו.

 

מעניין לדבר בהקשר הזה גם על המטבח המקומי. שימו לב להגדרות המוכרות לכולנו: שכשאומרים "אוכל יהודי" מתכוונים לאוכל שמקורו במזרח אירופה. מאידך, לאוכל של יוצאי עדות המזרח קוראים פשוט "אוכל מזרחי". יש מי שרואה בהבדל הסמנטי הזה ביטוי לאליטיסטיות מזלזלת. אך צוחק מי שצוחק אחרון, וכיום האוכל המזרחי הוא זה שנותן את הטון ברחוב הישראלי. כשאומרים "אוכל ישראלי" מתכוונים בראש ובראשונה לאוכל שמקורו בארצות ערב. המטבח האשכנזי לא הצליח להטביע את חותמו על הגסטרונומיה המקומית – והוא סובל כיום מתדמית ישנה ואפורה. מתי לדוגמא שמעתם מישהו אומר, שהוא משתוקק לאכול אוכל פולני?

 

האמת היא באופן אישי אני מחבב מאוד אוכל אשכנזי. בעקבות ההתבטאות של יהורם גאון השבוע, התעורר בי שוב צורך לאכול אותו, אז נסעתי לסנדר שבשוק לוינסקי בתל-אביב. זוהי אחת המסעדות ה"יהודיות" הידועות ביותר בעיר, והיא קיימת עוד משנת 1948(!). מוגשים בה גפילטע פיש, רגל קרושה, טשולנט, קישקע – ועוד כמה מטעמים ווזווזים ידועים.

 

 

נכנסתי פנימה, התבוננתי סביבי והבנתי מיד שמדובר בקהל קבוע, מהסוג שלא בדיוק שומע בבית את קובי פרץ. פה ושם מבין השולחנות אפילו בקעו קולות ביידיש. גם העיצוב של המקום צנוע, סגפני – ונראה שלא הרבה השתנה בו מאז קום המדינה. מסוג המקומות בהם המושג "חוסר עדכניות" נתפש כמחמאה.

 

 

להלן המנות שהוזמנו:

 

מרק עוף עם קרעפלך (25 ₪). למרק עוף יצאה בארץ תדמית של אוכל של בית חולים. האמת היא שבצדק. כבר במאה ה- 12 גילה הרמב"ם את סגולותיו הרפואיות של המרק הזה – מה שהפך אותו לנפוץ מאוד בתרבות היהודית. המרק של סנדר היה צח, בעל נוזל עדין וניחוח ביתי. הכיסונים היו חביבים ומולאו בבשר עגל טחון ובצל. המנה הזאת היא בדיוק מסוג המאכלים שעולים לראש כשמדמיינים אוכל של סבתא – על הטוב ועל הרע שבכך.

 

 

טשולנט עם קישקע (55 ₪). המנה הכילה שעועית, תפוחי אדמה ובשר בקר. מדובר בטשולנט כהה, מעודן יחסית, לא יציקתי ולכן גם פחות כבד. הוא היה בעל טעם עשיר – והקישקע ליווה אותו בצורה מושלמת. מנה חורפית ומנחמת, שמומלץ להזמינה כאן.

 

 

טחול ממולא (47 ₪). אכזבת הארוחה. הטחול (הימני שבתמונה) היה שרוף בצדדים – ממש פחם. הערתי על-כך בפני בעלת המקום, אך היא טענה שכך המנה מוגשת. תמוה. גם היהודים הרעבים בעיירות מזרח אירופה היו מתקשים לאכול את הדבר הזה.

 

 

המנה מגיעה עם תוספות ואנחנו בחרנו בפתיתים וכוסמת.

 

על חשבון הבית הוגשו חזרת, חלה וחמוצים.

 

לפתן (18 ₪). לפתן הוא הקינוח לו הסבתא הפולנייה קוראת בשם קומפוט (בזכותו הן טוענות, יורד האוכל למקום הנכון). אכזבה. הנוזל היה מתוק מדי והפירות היו משומרים, במיוחד האננס שטעמו הרגיש תעשייתי לחלוטין. בדיעבד היינו צריכים לקנח במקום אחר.

 

 

הארוחה בסנדר היתה חוויה שונה ומעניינת, למרות שהאוכל לא היה אחיד ברמתו. אם אחזור לכאן בעתיד זה יהיה כדי ליהנות שוב ממנת הטשולנט הנהדרת. מדובר במוסד, השייך לז`אנר שהולך ונעלם, מזכרת מעולם של פעם.

 

ציון: 3 כוכבים

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת