00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

קול צלול אחד- קולה של יעל גרינשפן

כולכם מוזמנים להשתתף בעצרת שתתקיים מול הכנסת ב22/03/11 בשעה 16:00 כמחאה על עסקאות הטיעון והעונשים המקלים שמקבלים הנהגים השיכורים. עצרת מחאה בשביל שחר ובשביל כל אותם אנשים שמערכת המשפט גרמה להם לעוול. משפחת גרינשפן עדיין זקוקה לעזרתנו. אפשר להביא לשינוי!

קול צלול אחד, קולו של ההיגיון הבריא, בקע מפיה של ילדה בת 18 והדהד את דרכו מבעד ההמון. 
אחות אחת, כועסת, התיישבה אל מקלדתה ופרקה זעמה ותסכולה בעמוד שלה בפייסבוק.
זה הספיק.
לא תמיד זה מספיק. אפילו אפשר לומר שלרוב זה לא.
לרוב הנתונים בשטח הם פחות חד משמעיים, או שהצד הצודק המובהק לא מוצא את היכולת הנפשית והמילולית להביע את עצמו, להבהיר מעבר לכל ספק את מידת חוסר הצדק המשווע, מידת העוול שנעשה לו. לרוב מתקפלים, מקבלים את רוע הגזירה, ומנסים להמשיך בחיים על הצד הטוב ביותר שרק אפשר.

אבל בעידן הפייסבוק, בו תקשורת ההמונים הפוטנציאלית עלולה לסחרר אותך- היו מי ששמעו. ומי ששמע הזדעזע מספיק בשביל לחלוק עם אחרים, שבתורם הזדעזעו וחלקו עם עוד אנשים, וכך תוך זמן קצר כמות האנשים המזועזעים, הנגעלים והזועמים הייתה מסיבית מספיק בשביל שהגורמים הרלוונטים יסיקו שלא כדאי להם להתעלם מהמקרה. שהוא לא יישכח מעצמו.

תמוה למדי מדוע המקרה הזה לא נשכח מעצמו. סה"כ יש עוד עשרות כמוהו. הרבה יותר מדי. במדינה בה אוזלת יד מערכתית היא דרך חיים- הפכנו קצת אדישים לסיפורים מחרידים עם סוף מחריד עוד יותר.
אז מה נשתנה? מה הפך את מרק פטריק לפחות בר מזל מכל אותם נהגים שיכורים שרצחו / הטילו מום וקיפצו להם אל החופש בלי הרבה הפרעות משמעותיות?
השוני הוא שמרק פטריק טעה פעמיים.

הטעות הראשונה של מרק פטריק הייתה ששחר לא מתה. הוא עשה רק חצי עבודה, וכשאנחנו מסתכלים עליה אנחנו לא רואים מצבת אבן דוממת, אנחנו לא רואים רק תמונה של החיוך היפיפה שהיה לה כשהייתה בריאה- כשהייתה חיה. אנחנו רואים גם את התוצאה של מעשיו- אנחנו רואים מה נשאר ממנה עכשיו, וזה- הרבה יותר מאבן ששוכחים די מהר- מעורר זעם המוני. השוני בין מה שהיא הייתה... מה שהיא הייתה יכולה להיות.... לבין מה שהיא היום- מובהק כל כך, מקומם כל כך, שאי אפשר להתעלם ממנו (כלומר, אלא אם כן את שופטת מוסמכת, מסתבר).

הטעות השנייה שלו היא שהוא בחר לדרוס ילדה עם אחות רהוטה דיה בכדי להדהים מדינה שלמה. מדינה שלמה עצרה נשימתה לאורך כל המכתב של יעל, מדינה שלמה הזילה דמעה על הכאב המזוויע שזעק מכל מילה ומילה שם, מדינה שלמה ראתה אותה בטלוויזיה, ליבה של מדינה שלמה נשבר כשהיא שמעה אותה ברדיו, ומדינה שלמה נפעמה- הילדה הזו, בת ה-18 מדברת בחוכמה, בבהירות ובצחות שהרבה מעבר לשנותיה. והיא לא ביקשה את המיליונים שכל טוקבקיסט ממוצע מבטיח למשפחה כבר שלושה ימים. לא, היא דרשה דבר הרבה יותר פשוט, הרבה יותר צנוע, והרבה יותר טריוויאלי כשעוסקים בנושא של משפט- היא דרשה צדק.

"צדק" הוא מונח מרתק. דבר כל כך ברור מחד גיסא וכל כך סובייקטיבי מאידך. מן כיוון אמורפי חמקמק כזה שכמו האופק- נראה שלעולם לא ניתן באמת להשיג אותו. הרי שום דבר שנעשה לא יחזיר את שחר להיות כפי שהייתה, וגם אם מחר כבמטה קסם היא תשוב לבריאותה המלאה- אפילו "רק" את השנה ושלושת החודשים שחלפו לא ניתן יהיה להשיב לה. ובעוד שקשה לחשוב על עונש חמור מספיק, קל מאוד לראות שהעונש שניתן הרבה יותר מדי מגוחך בכדי שאפשר יהיה להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. וכאן הצדק, במקרים רבים מואשם בהיותו דבר אחר לחלוטין- נקמה. לו הוא היה רוצח את שחר "עד הסוף" באותו לילה, זה מה שהיו אומרים עכשיו דורשי שלומו- "המשפחה רק מחפשת נקמה". כי קל לשכוח את מי שמת, קל לא להתייחס אליו, להיות אדיש אליו, ולהציג אותו אפילו נתפס לפעמים כצביעות, או מניפולטיביות. איכשהו, כשיש שחר כזו, נסיכונת קטנה שלכודה בגוף כה פגוע... ברור לכולם שחייב להיעשות צדק. לא נקמה- צדק.

הדרישה הכה הגיונית הזו צברה תאוצה, והיום החליט הפרקליט המדיני לבחון את המקרה, ולדרוש הסבר על העונש הקל שקיבל הפושע פה. ואני אומרת פושע כי בדיוק כמו שיעל גרינשפן אמרה במכתבה- קשה לי לקרוא לדבר הזה "תאונה". כולנו בני אדם, כולנו אנושיים, וכל עוד קיים גורם אנושי, למרבה הצער- תמיד יהיו תאונות. תאונה זה נהג שמתעטש ובשבריר השניה הזה סוטה מהנתיב, תאונה זה משהו שעף על השמשה ולרגע קריטי אחד חוסם את שדה הראיה, תאונה זה ילד בן 5 שרץ אחרי כדור ישר לגלגלים של מכונית... תאונה זה משהו שחרף כל הנסיונות למנוע אותו- הצליח לקרות. מה שנקרא "גזירה משמיים". מעבר לשליטתנו. תזכורת תמידית לחוסר הוודאות שבעולם הזה. תאונות מזכירות לנו לחיות כל רגע כאילו הוא האחרון- כי מי יודע מה יהיה מחר.

זו לא הייתה תאונה. זה היה רצח. טוב נו... נסיון לרצח. והרצח נמנע לא כי מרק פטריק לא ניסה מספיק, חלילה. הוא נמנע רק במזל. מזל טהור. וכוחות פנימיים של ילדה אחת מיוחדת שסירבה למות כנגד כל מה שחזו עבורה. הילדה שנשארה בחיים.

"רצח" זו מילה... חזקה כל כך. אני תמיד שונאת כשמשווים דברים לרצח. או לאונס (או לומר שאונס זה כמו רצח). זה מוזיל בעיני מערכו של המונח האמיתי. לא להציל מישהו זה לא רצח. להעביר יד על הגב של מישהי זה לא אונס. מדובר בדברים חמורים, כן... אבל בואו לא נפחית מחומרת המילה הזו "רצח". בואו לא נהפוך כל פושע ל"רוצח". יש סיבה למה רצח זה רצח. יש סיבה למה הפשע הזה קיבל מעמד שונה לחלוטין מכל פשע אחר. הסיבה היא פשוטה- הוא בלתי הפיך בעליל. אי אפשר להחזיר למישהו את חייו. ודווקא זו הסיבה שאני רואה במרק פטריק רוצח לכל דבר ועניין. זו הסיבה שבעיני יש לשפוט כל מי שפצע ו/או הרג מישהו בזמן שנהג שיכור בסעיף של רצח, או ניסיון לרצח- במידה ולא הצליח לסיים את העבודה כמו שצריך.

אם יש משהו שהפרקליט צריך לחקור, אם יש לקח שצריך ללמוד מכל הסיפור הטרגי הזה- זה איך צריך להתייחס לאדם שיכור שעולה על הגה. להבין שמדובר ברוצח עם כוונה פלילית. "מצטער, לא התכוונתי, הייתי שיכור ולא ידעתי מה אני עושה" לא יכול להיות עוד תירוץ. נהגים צריכים לרעוד כשהם עולים על הגה אחרי ששתו. להבין שהם לא יצאו מהעניין בקלות במידה ומשהו יקרה. שהם לא יוכלו לטעון שזה לא באמת באשמתם.

יצא לי הרבה פעמים (בהקשרים אחרים, כמובן) לדון עם אנשים על השניה הזו בה אתה הופך מאחראי למעשיך, למישהו שלא שולט בעצמו. למרות שאני עצמי לא חסידה גדולה של אלכוהול באופן כללי, כמו כולם- גם לי קורה שבא לי להרגיש את התחושה הכיפית הזו שמשכיחה ימים מעצבנים. אחרי הכל זוהי תכליתו של האלכוהול- אם יש לו תכלית- בריחה. אני לא עושה משהו כי אני רוצה או כי אני החלטתי, אני עושה את זה כי אני לא שולט בעצמי. זה לא אני... זה האלכוהול הרע שבתוכי.

אף פעם לא הבנתי אנשים שצריכים את התירוץ הזה. את הבריחה הזו. אבל בסדר... איש איש וכל זה. ועדיין, כולנו נדרשים לרגע הזה... לשניה הזו... שבה אתה, באופן מודע לחלוטין, בוחר לאבד שליטה. כולנו מכירים את גבולות היכולת שלנו, כולנו יודעים בדיוק מתי אנחנו מאבדים אותה- וזו בדיוק הנקודה שנותנת לגיטימציה מוחלטת לבחינה מחודשת את התפיסה של מי שעושה "תאונה" בעודו שיכור- כרוצח.
אתה יודע שאתה רוצה להשתכר? אחלה- מצא לך נהג תורן, או לחילופין סע במונית.
אתה יודע שאתה צריך לנהוג? אחלה- אל תשתה (או שתה כחוק. אף פעם לא הבנתי בדיוק איזה אחוז אלכוהול מותר שיהיה בדם- אבל יש כזה. ברר אותו ודאג שלא לעבור אותו).

ואם מכל העניין הזה הרווח החברתי שלנו יהיה חוק שלא יאושרו עוד עסקאות טיעון במקרים של נהיגה בשכרות (חוק שחר גרינשפן?) או אפילו הענקת מעמד חוקי של רוצח למי שהרג כשנהג שיכור (וניסיון לרצח למי ש"רק" פצע ככה)- אני מניחה שזה ייתן לנו איזה חצי כוס מלאה בכוס היבשה להחריד שיש לנו כרגע.

ובאשר למפלצת בסיפורנו, קשה לומר איך ההתפתחות, תהיה אשר תהיה, תשפיע עליו ספציפית. כשעסקת הטיעון נתקבלה על ידי שני הצדדים והתיק נסגר בחתימה- קשה לי להאמין שיש מה לעשות איתו במסלול הפלילי. תביעה אזרחית כנראה תוכל לזכות את המשפחה בקצת כסף, אבל היא לא תכניס אותו לכלא, והכסף גם לא יצא מכיסו- הוא ייתבע מהביטוח. נכון שהוא, כנראה, האדם הכי שנוא בישראל בימים האחרונים, אבל ברור לכולם שזה לא מספיק. האם אפשר למצוא תקדים משפטי כלשהו בו המדינה הטילה וטו על תיק סגור וחתום? לא יודעת. למשפטנים הפתרונים. אבל, בעזרתה האדיבה של השופטת היקרה טל אוספלד-נאוי, מרק פטריק חופשי ומאושר כמו ציפור דרור. יש לו את כל האפשרויות שבעולם לעשות טעויות. היי... את אל קפונה הכניסו בסוף לכלא על העלמת מס. יש תקווה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת