00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

שחר גרינשפן - איש הישר בעיניו יעשה

לפני שנה ושלושה חודשים

שבת בערב. אני ממהרת לפגוש חבר בעיר.
"הן רק בנות 15", "אומרים שהיא תמות". בגינה שבקרבת ביתי יש ספסל אותו פוקדות נאמנה מדי ערב שתי ישישות חביבות המנהלות את כל המידע הכי מרעיש על כל השכונה. אבל באותו ערב שבת הן לא היו לבד. קהל קטן של אנשים מזמזמים עמד סביבן. משום מה זה לא נשמע כאילו הן מבשרות על איזו שכנה תפסה את בעלה בוגד, או הבן של איזה שכנים חובב גברים. נשמע שבאמת קרה משהו. התקרבתי יותר ושאלתי "מה קרה?". אחת מהן הזדקפה במהירות מרשימה והחלה לספר לי בפנים מאושרות "שתי ילדות בנות 15 רצו לנהג אל תוך הגלגלים! זו הייתה פגיעה ישירה! אי אפשר היה למנוע את זה! אחת נפצעה קל אבל השנייה... השנייה כנראה לא תעבור את הלילה! הכל קרה ממש פה! קרוב! בז'בוטינסקי! אוי... כמה נורא!".
"וואו", עניתי, אבל היא לא חיכתה לתגובה ממני וכבר התחילה לספר את הסיפור בדרמטיות למישהו חדש שהצטרף להתקהלות.
מסכן הנהג. כן... "מסכן הנהג" הייתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש. כאילו... ברור שגם מסכנות הילדות הטיפשות שרצו לכביש... נכון שהן קטנות ואי אפשר לכעוס עליהן אם הן עושות שטויות כאלה, במיוחד לא במצבן הנוכחי, אבל מסכן הנהג! אתה נוסע לך לתומך ופתאום אתה דורס. בלי להספיק להאט... בלי להיות יכול למנוע את האסון. בגלל קלילות הדעת של שתי ילדות טיפשות- אתה תגרור את זה כל החיים. את זה שהרגת בנאדם. מקווה שתתגבר על זה.

כשחזרתי הביתה החדשות סיפרו גרסא שונה מאוד- הילדות בנות 14 (יותר מאוחר נגלה שהן עוד לא בנות 12), הן לא רצו לנהג אל תוך הגלגלים- הן עמדו כמו שצריך על אי תנועה וחיכו יפה שהרמזור יתחלף לירוק. הנהג היה שיכור ונכנס בהן בעודן על המדרכה.
לא שזה בסדר לדרוס אנשים מפגרים שמתפרצים אל תוך הכביש, אבל בואו לא ניתמם- זה הפחד הגדול של כל נהג נורמלי. הידיעה שאתה בסדר אבל הולכי הרגל מנצלים את העובדה שממש לא בא לך לפגוע בהם כדי לעשות מה שבא להם על הכביש. ואתה? האחריות היא עליך. אתה חייב לתפעל כל מצב, חצוף מצידם ככל שיהיה, כדי שלא יהיו נפגעים. הם לא קיבלו רישיון להיות הולכי רגל. אתה קיבלת רישיון להיות נהג. הרבה פחות עצוב לי אם מישהו נפגע כי הוא שם קצוץ על סביבתו. 

זה לא מה שקרה כאן. את תפקיד המבוגר האחראי בסיפורנו מאיישות שתי הילדות הקטנות בנות ה-12 שעשו הכל כמו שצריך. המבוגר בסיפור הוא הילד הטיפש וחסר האחריות. הוא זה שבחר לצפצף על בטיחות סביבתו ולשתות לפני שהוא עולה על ההגה. הוא זה שהפך את הרכב שלו לכלי נשק לכל דבר ועניין והחליט שהרישיון שקיבל הוא רישיון להרוג.
כמה עצוב. כמה מכעיס. מסכנה הילדה. 

אבל זה לא נגמר שם.
באותו השבוע חיכיתי לבת של חברה של אמא שלי. היא בת 11 ואני בדרך כלל לא מתעסקת עם הגילאים האלה, אבל מדובר פה בטובה אישית והבטחתי לנסות לעזור. היא לא הגיעה. 
שיחת טלפון. זו אמא שלה. היא מצטערת שהיא מודיעה לי באיחור, אבל החברה הכי טובה של הילדה נפגעה ביום שבת והיא שוכבת בקומה בבית חולים. אני אמורה להסביר לילדונת בת 11 שיותר חשוב ללמוד עכשיו מכנה משותף מלשבת ולהחזיק את היד של חברה שלה, שאיש לא יודע אם אי פעם תתעורר? גדול עלי. במיוחד כשאני לא מאמינה בזה.
שיחת טלפון. זו חברה שלי. היא עצובה. אחות של תלמידה שלה נפצעה אנושות ביום שבת. אני לא יודעת מה להגיד. לא יודעת איך לנחם.

זה הפך לקרוב מדי. אמיתי מדי. לא עוד דבר רכילות כוזב, לא עוד כתבה אחת מיני מאות שרואים על בסיס יומיומי בחדשות. לא. זה כאן. זה חזק. זו ילדה אמיתית. יש לה חיים. יש לה חברים ומכרים. היא לא סתם עוד "בת 12 שנפצעה באורח אנוש בתאונת דרכים". יש לה שם. קוראים לה שחר גרינשפן. היא הייתה אמורה לחגוג בת מצווה ממש עוד מעט. היא כבר לא תוכל לעשות את זה. היא לא תלך לספר שיעצב לה את השיער באופן מהמם ואופנתי, היא לא תלבש את השמלה שכבר קנו לה ותלך לאולם שכבר הוזמן כדי לחגוג עם כל החברים שלה מבית הספר ומהצופים את הגיעה לגיל בת מצווה, כפי שצויין בהזמנות שכבר הודפסו. לא. 
היא שוכבת כצמח בבית חולים. סביר להניח שלעולם לא תתעורר. לעולם לא תפקח שוב את עיניה.

עד כמה הסיפור השפיע עלי הבנתי רק כשהגעתי לעבודה. רק כשהבנות שאלו אותי מה קרה הבנתי שדמעות חרישיות זולגות לי על הלחיים. סיפרתי להן את הסיפור. הן הזדעזו עמוקות, והדתייה ביותר שבהן שלפה במהירות פנקס ועט ודרשה מה שם הילדה ושם אמה. כשלא הבנתי למה היא צריכה את זה היא הסבירה שהן הולכות לשלב אותה בתפילה שלהן בבית הכנסת.
חייכתי. תגידו מה שתרצו (ואני האחרונה שתאמין בדברים האלה) אבל אין על אנשי אמונה בקטעים האלה- "הבנו. קרה אסון. יאללה... תביאי שמות כדי שנוכל לדבר ביזנס עם הקב"ה. אנחנו נטפל בזה". חמודות.
וככה, עם ידיעה שבבתי כנסת שונים ברחבי הארץ נושאים תפילה מאורגנת, הבטתי לשמיים ודיברתי קצת. אני בספק אם זה הועיל אבל פחות סביר שזה הזיק. אמנם אני לא דתייה בשקל- אבל יש מצבים בהם גם כופרים מתפללים לנס.

והנס, אם אפשר לקרוא לזה ככה, סוג של הגיע. היא פקחה עיניים. היא מגיבה. אומרים שהיא מבינה כשמדברים אליה. אבל היא לא אותה שחר. היא נאבקת על כל תנועה. אם היא מתקדמת זה בצעדים קטנטנים. היא לא צוחקת צחוק מתגלגל, היא לא הולכת לפעילויות בצופים, היא לא נפגשת עם החברות שלה למסיבות שינה, היא לא רוקדת, היא לא מטיילת ברחוב ונושמת פנימה את האוויר הצח... היא לא מציקה עוד לאחותה.
אחותה. ילדונת בת 16 מתמודדת עם אסון שבני כפול מגילה ייתמוטטו מולו. כל כך רציתי לעזור לה (כמו רבים, אני מניחה) כל כך רציתי להבטיח לה שהכל יהיה בסדר. שמי שפועל כשורה לא נפגע, שמי שפוגע נענש... אבל יותר מהכל- שאחותה תחזור לעצמה צ'יק-צ'ק. בני 16 לא אמורים להתמודד עם האמת המחרידה על העולם שלנו.

 

אתמול

אוף... כבר 4:30! אני חייבת לישון! די... אומרים יפה שלום ולילה טוב לכולם בפייסבוק ויאללה למיטה!
רגע... מה זה? אני מכירה את התמונה הזו... זו יעל גרינשפן.

לחצתי על לינק שמקשר למכתב של יעל. מכתב אותו היא רשמה בעקבות אירועי יום ראשון שעברו עליה: היא ומשפחתה הגיעו לבית המשפט, אחרי המתנה של שנה ושלושה חודשים, רק כדי לגלות שהדיון עם רוצח חייה של שחר- כבר נגמר. אתם מבינים, משפחת גרינשפן אינה צד בתביעה. התביעה היא של מדינת ישראל נגד מרק פטריק, הנהג השיכור. איש לא דיבר איתם. איש לא שאל על דעתם בנוגע לעסקת הטיעון שהפרקליטות החליטה להעניק במתנה יפה ארוזה בסרטים למר פטריק היקר- כתודה על גדולת נפשו ההירואית בהסכמתו להודות שאכן ביצע את הפשע.

כפרס על "שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר... והביע חרטה...", לדבריה, החליטה השופטת טל אוספלד-נאוי לאשר את עיסקת הטיעון הנפשעת במסגרתה העונש הנורא שייאלץ אותו נהג-רוצח להתמודד עימו הוא קנס כספי בגובה של 1000 ש"ח, 600 שעות של עבודות שירות, שלילת רישיון ל-6 שנים ומאסר על תנאי. אוי ואבוי! התביישי לך, גברתי השופטת, על שאת נטפלת לאדם המסכן הזה עם עונש איום כל כך! כאילו... אפשר לחשוב מה הוא עשה! אז הוא עלה על ההגה שיכור! ביג דיל! העיקר שבמדינת ישראל עבר ונאכף חוק האוסר על מכירת אלכוהול אחרי השעה 11 בלילה... כדי למנוע מנהגים להשתכר. למי אכפת מה העונש בפועל של נהגים שנתפסו בשכרות? עלינו להתמקד במה שבאמת חשוב וזה האם מאוחר בלילה ניתן לקנות אלכוהול במכולת או שזה מצריך שניכנס אל תוך מועדון. זה מרתיע. אין כל צורך במיצוי מלוא חומרת הדין עם נהגים פושעים שעלו על ההגה בעודם שיכורים מספיק בשביל לאבד שליטה על המכונית, לעלות על אי תנועה ולדרוס ילדות. זה לא מרתיע. אם הם רק יהיו סחבקים ויודו באשמה, אותם אפשר לשחרר עם קצת מס שפתיים משפטי. אז מה אם ילדה בת 12 נפגעה אנושות.

"נפגעה אנושות"... איזה ביטוי פואטי, הא? דרך נקייה ויפה לומר שהרכב בו הוא נהג פגע בילדה בעוצמה רבה והעיף את גופה השברירי באוויר עד שראשה הוטח בחוזקה באספלט. מה התוצאה? נזק מוחי קשה ופגיעה בתפקודים המוטוריים... לא משהו רציני מדי. בטח לא משהו ששווה להרוס את חיי הנהג הזה בגללו. הנהג הזה, שבהגיעה של המשטרה לזירת האירוע לא הצליח לתת דגימת נשימה מספיקה כדי לקבוע האם היה שיכור (בין אם כי היה שיכור מדי בכדי לתפקד ובין אם כי ניסה לגנוב זמן- אתם מוזמנים לבחור מה יותר גרוע), שנאלצו להביא אותו לבית חולים לבדיקת דם- רק שם הצליחו לקבוע כי אכן היה שיכור בזמן המקרה. הוא בהחלט ראוי לאישורך את העסקה, השופטת אוספלד-נאוי, כל הכבוד לך. באותה מידה יכלת לעמוד עם שלט ענק ולצרוח בקול "אם שותים כן נוהגים! גם ככה לא יעשו לכם כלום! שתית? נהגת? פצעת? הודית? סע לשלום!"

מה זה 1,000 ש"ח?! חודש של משכורת ומי יזכור את זה בכלל?!
מה זה 600 שעות עבודות שירות?! זו אינה עבירה קלה או צווארון לבן! שאת עבודות השירות שלו יעשה בתוך הכלא!
מה זה שלילת רשיון ל-6 שנים?! זה לא מישהו שנתפס ע"י המשטרה בעודו נוהג במהירות מופרזת! למה לא שללו לו את הרשיון לכל החיים?!
מה זה מאסר על תנאי?! איזה תנאי צריך להתקיים בשביל שמי שלא רצח רק במזל ישב בכלא? איזה עוד פשע עליו לעשות כדי שמדינת ישראל תגיד "עד כאן"? הוא חייב שוב פעם לנהוג בשכרות ולקחת לעוד אנשים את החיים או שמספיק שהוא ייגנוב מסטיק מהסופר? למה הוא לא קיבל מאסר בפועל?!

מאוד מעניין אותי לדעת מה עבר בראש הפרקליט שגיבש את העסקה ובראש השופטת שאישרה אותה. אם שוטר תופס אותך נוהג בהיותך שיכור- אתה נשלח למשפט. במידה ותורשע אתה תקנס ורשיונך יישלל, אולי לפחות זמן ממרק פטריק, אבל זה מה שיקרה. מר פטריק היקר לא נעצר באופן רנדומלי והתגלה כמי שנהג למרות שהיה שיכור. לא. מרק פטריק דרס אנשים. על זה הוא נעצר. "נהג שיכור" זה לא הפשע שלו- זה התירוץ. כשההגנה שלך היא שהיית שיכור כשנהגת- אתה יודע שמקומך הוא בכלא. ולא לקצת זמן. נכון, יש מקרים בהם חייבים עסקת טיעון- כשאין מספיק ראיות כדי להרשיע או כשהעונש נראה לא פרופורציונאלי לעבירה עצמה. לא במקרה שכזה עסקינן.

בתיק "מדינת ישראל נגד מרק פטריק" נקבע כי מדינת ישראל מסכימה לשחרר אותו עם מכה קלה על היד וקצת נו נו נו, אבל בהתחשב בכך שכשאני חתמתי על העצומה (אם עדיין לא חתמתם- זהו הזמן) ביום שני לפנות בוקר היו כ-4,000 חתימות, תוך חצי יום היו כבר יותר מ-10,000, וכעבור יום, ברגע כתיבת שורות אלה, יש יותר מ-42,000.... אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי נראה שמדינת ישראל דווקא מאוד לא מסכימה עם ההחלטות של אלה שמונו לדבר בשמה. לא מסכימה בכלל. בשביל מה יש שופטים שתפקידם לאשר או לא לאשר עסקאות אם לא בכדי שייתנו מבט, יפעילו שיקול דעת אנושי ומוסרי ויחליטו שבשום פנים ואופן לא משחררים מישהו שפשע בנסיבות חמורות כל כך עם עונש עלוב כל כך? מסתבר שגם לשופטים אין אלוהים. כלומר... אם אפשר לקרוא לה בכלל שופטת.... לי היא יותר נראית כמו חותמת גומי בקו הייצור של מפעל התיקים הסגורים במערכת המשפט הישראלית.

על דברים מסויימים לא עוברים בשתיקה.
חייבים להקים קול זעם אדיר. חייבים לעורר שינוי.
זה מגיע למשפחת גרינשפן.
זה מגיע ליעל.
זה מגיע לשחר.

 

 

ובימים האלה אין שופט בישראל 
(רק חותמות גומי בובות על חוט גלימות אימפוטנטיות)

איש הישר בעיניו יעשה

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת