00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מכתבים לאמא

לכתוב

זה כ"כ מוזר לחזור לכתוב.
ניהלתי יומנים עד גיל 20, הייתי כותבת המון. לפעמים אני שולפת יומן אחד מתקופה מסויימת וקוראת בו בנוסטלגיה. חוץ מלתעד את חיי, הייתי כותבת גם שירים וסיפורים קצרים.
מאז שהלכת לא כתבתי. יום אחד, במהלך התקופה שהיית חולה, פשוט הפסקתי לכתוב- זהו. לא יכולתי להתמודד עם מה שקורה סביבי ופשוט התנתקתי- ממני, ממך מהעולם.
הרבה פעמים דמיינתי שאני כותבת לך מכתב סליחה, שיסביר את ההתנהגויות שלי באותה תקופה. אז עכשיו אחרי שנים, אני מסוגלת לחזור לשם ולנסות להסביר.
אני רוצה שתדעי, שפשוט פחדתי. פחדתי מהחיים שיהיו אחרי שתמותי. פחדתי להסתכל עלייך ולדעת שעוד מעט את לא תהיי ושאת לא יודעת את זה.
פחדתי שתכעסי עליי, ועל אחיותיי שבחרנו לא לספר לך שהמחלה סופנית- שאת גוססת. הרי הכל קרה כ"כ מהר, רגע אחד את בבי"ח עוברת הכנות לניתוח כריתת ריאה וברגע השני הרופא מבשר לנו שהבדיקות האחרונות מראות על כך שאין מה לנתח, שגופך ומוחך אכול גרורות . אני זוכרת שכשנאמר מה שנאמר, "המסך ירד", פתאום לא הייתי אני אלא מישהי אחרת שחווה את הדברים. היינו צריכות לחזור לחדר ולהגיד לך שחוזרים הביתה, שאין ניתוח. בעצת הרופא המהולל, סיפרנו לך שהגידול יושב על עורק ראשי ושלא ניתן לנתח- במקום ניתוח תתחילי טיפול תרופתי. איך אומרים כזה דבר? רגע אחד את עדיין עם תקווה לעבור את הניתוח ולשכוח מכל העיניין וברגע הבא את חוזרת הביתה, ביחד עם הגידול ועם הידיעה שהוא יישאר בתוכך- חלק ממך. והטיפולים הנוראיים שתצטרכי לעבור- הכרת את זה- מאחותך.
מאותו רגע השתנו חיי לנצח. באותו היום חוויתי את התקף החרדה הקשה הראשון שלי- לא ידעתי מה זה, אחותי הביאה אותי לחדר מיון הסטרית לחלוטין ומנותקת מהמציאות. שם התוודעתי לכדורי ההרגעה שיהפכו בעתיד לחלק מרכזי בחיי.
ואת- רק הסתכלת עליי, בעיניים הכחולות הגדולות שלך ואמרת לי: "אני יודעת שזה בגללי".
החיים הפכו לסיוט ואני הלכתי ונמוגתי.
אחד הדברים שאני רוצה שתסלחי לי עליהם הוא שיקרתי לך. יום אחד, כשכבר הצד השמאלי של גופך התחיל להשתתק, והבנת שהמצב כבר לא יישתפר, את תפסת לי את היד ואמרת לי :"תשבעי שאין לי כלום בראש" ואני נישבעתי. סליחה ששיקרתי לך- את כ"כ פחדת מהמחשבה הזו, שהייתי חייבת להישבע, זה מה שרצית לשמוע, למרות שידעת שאני משקרת. נכון שידעת? 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שרוני הקטנה אלא אם צויין אחרת