00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

הפרח של פרו העילית

את הרשומה הזאת אני רוצה להקדיש לאשה שכבר הרבה זמן מגרה את דמיוני, והנה בא יום האשה הבינלאומי והזיז אותי לכתוב. 

חלקן של נשים לוחמות בהסטורית המלחמות האנושית הוא מאוד קטן. בעולמנו, מלחמות היו ועודן עניין של גברים כאשר הנשים (וכולם בעצם) הן בעיקר קורבנות. רק בעת החדשה יחסית, במעט מדינות כמו ישראל וארה"ב משולבות נשים בצבא, וגם שם, תפקידיהן לרוב לא קרביים. 

כאשר חושבים על נשים מצביאות, כאלה שהובילו לוחמים (גברים מן הסתם) אלי קרב בדרך כלל עולה שמה של ז'אן ד'ארק הצרפתיה חדורת הלהט הדתי. מצביאה אחרת, הרבה פחות ידועה בעולם אבל שהיתה בעלת קריירה צבאית הרבה יותר ארוכה ואפקטיבית, היא חואנה אזורדוי, מצביאת צבא המורדים של בוליביה במלחמת העצמאות שלהם מול הקולוניאליסטים הספרדים. 

אני לא מיוצאי דרום אמריקה ואת שמה של חואנה אזורדוי שמעתי לראשונה בשיר שפליקס לונה כתב ואריאל רמירז הלחין לכבודה, ומבוצע על ידי הדיוות הדרום-אמריקאיות מרסדס סוסה וטניה ליברטד. השיר מצא חן בעיני (אני לא דוברת ספרדית ולא היה לי מושג על מה הוא) אז הלכתי לברר מי זו הגברת שזכתה לשיר בקצב המארש. קראתי עליה ונשביתי בדמותה.

 חואנה אזורדוי נולדה בשנת 1780 באזור שאז נקרא 'פרו העילית' (היום בוליביה), לאם ילידית ואב אירופאי, ובגיל 12 התייתמה מאביה שנרצח בידי הכובשים הספרדים. היא חונכה במנזר אך סולקה משם בשל אופיה המרדני.

חפש את הבעל - בגיל 25 נישאה אזורדוי למנואל אסנציו פדיז'ה שהוביל את המרד בספרדים, מרד שנתמך ומומן בידי ארגנטינה. היא נטלה חלק פעיל בקרבות, ואף מונתה לקצינה מטעם מפקדת מרד המושבות בבואנוס איירס. בשנת 1816 היא נפצעה בקרב ובעלה חזר להציל אותה ונהרג בעצמו. בתגובה הובילה חואנה אזורדוי מתקפת נקם נגד הספרדים והצליחה להוציא את גופת בעלה מידיהם. 

כתוצאה מהלחץ הצבאי הספרדי נמלטה אזורדוי לארגנטינה והמשיכה לנהל מלחמת גרילה משם, תחת פיקודו של מצביא ארגנטיני, עד שהספרדים נסוגו ובשנת 1825 נוסדה בוליביה. 

כשהזקינה, פרשה אזורדוי לעיר בו נולדה, שם סיימה את חייה באנונימיות ובעוני. רק במאה העשרים חזרה שוב לתודעה הציבורית כלוחמת חופש.  

אשה מצביאה. מה צריך שיהיה באישיותה כדי שגברים יסכימו להלחם תחת פיקודה של אשה? (ובשיא הקריירה הצבאית שלה היא פיקדה על כ-6000 לוחמים). אני מניחה שזה שבעלה היה ממפקדי המרד בטח עזר לאחרים לקבל את סמכותה, אבל ודאי היה פה יותר מזה. אחרי הכל, רוב הבעלים לא היו חולמים אפילו לשלוח את נשותיהם לחזית, ולגברים רבים בצבא קשה עם הקונספט של אשה לוחמת ומפקדת בשדה הקרב. ז'אן ד'ארק גייסה את אלהים בשביל להביא את הלוחמים תחת פיקודה. איך אזורדוי עשתה זאת אני לא יודעת. נורא מעט מידע שרד עליה. אני מניחה שהיא היתה לוחמת מיומנת ואמיצה שלא נרתעה מהתמודדויות ושכמו בתחומים גבריים אחרים, היתה צריכה להתעלות על הגברים כדי להוכיח שהיא שווה להם (או שווה יותר, כמפקדת). 

הדמות הספק היסטורית/ספק מיתולוגית של המצביאה הסינית פה-מולאן נודעה כאשה רק עם סיום המלחמה כאשר בזמן הקרבות התחזתה לגבר.

לעומתה, חואנה אזורדוי שמרה על נשיותה לאורך כל הקריירה הצבאית שלה. היא לבשה מדים שחלקם התחתון שמלה, ובתמונות והפסלים היא נראית ברכיבת צד על הסוס. אבל כל אלה הם, כמובן, רק סממנים. מה שהכי הפתיע אותי והרשים אותי (לטוב או לרע, תשפטו אתם) היה ללמוד שבמהלך השנים בהם היתה נשואה (1806-1818) הרתה אזורדוי וילדה חמש(!) פעמים. היא נלחמה גם בזמן הריונה, ושבה להלחם כמעט מיד לאחר הלידה. את כל ארבעת הבנים שנולדו לה (אין לי מושג לגבי תוצר הלידה החמישית) היא שכלה במהלך המרד, וגם את בעלה, שללא ספק אהבה מאוד. מזה עולה בברור מה היה סדר העדיפויות של אזורדוי, וגודל המחיר האישי ששילמה על חלקה בהיסטוריה הבוליביאנית. 

האם היא דמות מופת? 

ובכן, אני לא יודעת אם הייתי רוצה עבור בנותי קריירה צבאית. למעשה, אני די בטוחה שלא. וגם אם היו לי בנים לא הייתי רוצה זאת עבורם. אבל האשה הזאת, שחיה חיים שלמים למען מטרה נעלה אחת והצליחה בתחום הכי גברי והכי נוראי שיש, ועשתה היסטוריה במלוא מובן המילה, בהחלט ראויה לציון. בייחוד בעת ציון יום האשה הבינלאומי.  

והנה השיר שהצית את דמיוני, בביצועה של מרסדס סוסה האגדית (כותרת הרשומה הזו הוא כמילות השורה הראשונה בשיר):

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת