00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

היסטוריה השוואתית

פרופסור האופטמן לא הסיר את עיניו מהכותרות היומיות של y-net במכשיר האיי-פאד 200 ההולוגרמי שריחף מולו באוויר.

"אני... אני חושב שהתקדמתי קצת עם הסמינר", אמר משה.

הפרופסור לא הגיב. היו לו גבות עבות ומפחידות שצבען סגול, וזקנו היה ירוק. משה חשב שגידול שער בצבעים היה אופנה מעט מיושנת, אבל ככה זה עם פרופסורים באוניברסיטה.

"בשבוע האחרון חזרתי, ולדעתי יש כאן תוצאות מעניינות", הוא המשיך בקול רועד.

עברו מספר רגעים, עד שהפרופסור ניתק את מבטו מהמכשיר, והפנה את פניו לעברו של משה. הגבות התכווצו מעל העיניים, וקולו הרעים: "כן? נו? תמשיך, אני מקשיב, למה הפסקת?".

הפרופסור פנה חזרה לקרוא את הכתבה על העונה המאה עשרים ושלושה של "האח הגדול". אחד המתמודדים החליט להכריז בפומבי שאביו הביולוגי הוא חייזר, מה שיצר מהומה שלמה בקרב הדיירים; חלקם האמינו כי מגיע לבני תערובת מסוגו למות על פשעיהם כנגד האנושות.

משה כחכך בגרונו, והמשיך: "אז... אני עושה את המחקר שלי בתחום של היסטוריה השוואתית, ואני – "

"אתה ההוא שמתעסק עם נפוליון, לא?", קטע אותו הפרופסור מבלי להביט בו. מסתבר שאחת הבנות בתוכנית שכבה בפרק הקודם עם ההוא שהצהיר עכשיו שהוא חצי-חייזר, והיא רוצה לתבוע את ההפקה של התוכנית שלא הזהירה אותה מראש לגבי מוצאו. הטוקבקיסטים טענו שהיא ממילא הייתה שוכבת איתו.

"לא, לא... זה... זה רמי. אני יותר מתעניין בתחילת המאה ה 21".

"אה, כן, אביב העמים הערבי וכל זה. לא מבין מה כל כך מעניין שם, בטח לא יצא מזה שום נושא ראוי למחקר".

"מה זאת אומרת?", התרעם משה בצורה לא אופיינית, "אבל אתה אמרת לי..."

הוא השתתק כשראה שהפרופסור פונה לעברו במבט חמור. "חשבתי שזה מעניין. אבל אחרי זה חשבתי עוד ושיניתי את דעתי. עשית כבר משהו? לא נורא, תמשיך עם זה, נראה מה יצא. נו, דבר! מה מצאת? אין לי את כל היום".

"אז אני חזרתי אחורה, ואני חושב שמה שמצאתי מאוד מעניין, כי... כלומר, אני מקווה שלא גילו את זה לפני כן, אבל...", הוא ראה את הפרופסור מתחיל לפזול בחזרה אל עבר האיי-פאד, ולכן אמר במהירות "אי היה אפשר לחזות את זה".

הפרופסור נראה מופתע, "מה זאת אומרת "אי היה אפשר לחזות את זה"?"

"זאת אומרת, ניסיתי לעשות כל מני שינויים קטנים, אתה יודע... התחלתי מהדברים הגדולים יותר, שהיו כמעט ברורים מאליו – הרגתי את מובארק שנתיים לפני שהמהפכה התחילה, והעברתי את השלטון לסולימאן. אח"כ חזרתי עוד פעם, ויצרתי מלחמה בין הודו לפקיסטן באותו הזמן, שמשכה את תשומת הלב העולמית ממה שקרה בתוניסיה. עשיתי עוד כל מני דברים דומים: הפצתי מגיפת שפעת קלה בימים שהיוו את שיא ההפגנות, חיסלתי את הנשיא האמריקני אובמה לפני שהוא הספיק להיבחר, החזרתי את החייל הישראלי החטוף גלעד שליט הביתה... כל מני דברים שלא נחשבו על ידי הפרשנים של אותה תקופה קשורים באופן ישיר למהפכות. בכל פעם קפצתי קצת קדימה, וברוב הפעמים גיליתי שהיקום החדש שנוצר הלך לכיוון שבו המהפכות במדינות ערב היו מתרחשות באופן מאוד שונה, או לא מתרחשות בכלל", ידיו של משה החלו לרעוד כשראה את פניו הזועמות של פרופסור האופטמן.

"שאני אבין – אתה רוצה לומר לי שהנתיב שבו נעה האנושות הוא אקראי?"

"המממ... כן, כלומר, אני מניח ש – "

"שלא ניתן לחזות מראש את העתיד בתחומי חברה ומדינה?"

"אולי במילים קצת פחות – "

"שמדובר במערכת כיאוטית בה אירועים קטנים וחסרי משמעות לכאורה מסוגלים לשנות את גורלם של מיליוני אנשים? שכל מה שטוענים המומחים לגבי סיבתיות ומגמות הוא סתם חוכמה בדיעבד?"

"אני, כן, כלומר – "

"אתה בכלל הקשבת להרצאות שלי בהיסטוריה השוואתית?"

"אני... הייתי נוכח..."

"היית נוכח הא? זה כל מה שהצעירים בימינו עושים, להיות נוכחים...", הפרופסור נשען לאחור. "פעם... פעם לא היינו רק נוכחים. אבל היום כולכם... אתה יודע מה? שכח מזה"

"לשכוח ממה?"

"מזה. מהכל. מהסמינר שלך. תמצא לך סמינר אחר לעשות, לא במחלקה הזו"

משה היה בהלם. "אתה... מסלק אותי?"

"יש לך מושג למה גרמת עכשיו? כמה יקומים חדשים יצרת? כמה גורלות שינית? כמה מסעות זמן ערכת, על חשבון התקציב של המחלקה שלי, ובשביל מה? בשביל לגלות מחדש תוצאה שהיא התוצאה הידועה ביותר בתולדות המחקר בהיסטוריה השוואתית? תוצאה שאם רק היית מקשיב מעט, היית מבין שהיא טריוויאלית לחלוטין היום?"

"טר... טריוויאלית?"

"ברור שההיסטוריה אקראית! כל סטודנט מתחיל להיסטוריה השוואתית יודע את זה! למה נראה לך שהיינו צריכים לכתוב מחדש את כל ספרי הלימוד בהיסטוריה ומדעי המדינה מאז שהארורים האלו המציאו את מכונות הזמן המטופשות שלהם?"

"אני חשבתי שהיו כל מני גילויים חדשים..."

"בולשיט. לא היו שום גילויים משמעותיים. אז בסדר, אנחנו יודעים ממה מת אלכסנדר הגדול ומי באמת רצח את קנדי, אבל זו לא סיבה לכתוב מחדש את כל הספרים. היינו צריכים לכתוב אותם מחדש בגלל שהם היו מוטעים. במשך מאות שנים, תלמידים בשיעורי היסטוריה שיננו את אותם הדברים – שרשרת של סיבות שמובילה למהפכה הזו, שרשרת של סיבות שמובילה למלחמה ההיא... המון שרשראות של סיבות, כמעט כולן מוטעות.

בעשור האחרון אנשים חזרו אחורה, יצרו יקומים מקבילים עם היסטוריה חלופית, הציצו אליהם, ואז חזרו לכאן, ליקום המקורי שלהם, ופעם אחר פעם הפריכו את השרשראות האלו. לא הייתה ברירה אלא למחוק את כולן. מסתבר שההיסטוריונים של העבר ראו את שרשראות הסיבות האלו כתוצאה מכשלים נפוצים ברציונאליות האנושית - אותם הכשלים שגורמים לאנשים לחפש סיבה ומסובב בכל דבר ולהאמין באלוהים, או לראות אירועים בדיעבד כאילו שהיה ניתן לחזות אותם בקלות. מאוד קל למצוא שרשרת סיבות שמובילה למשהו שכבר קרה, אבל זה לא אומר שהיא נכונה".

"אה... אני חשבתי שהמטרה... כלומר, שהמטרה שלנו, היא, כאילו, לדעת מה הסיבות ל –"

"אז חשבת לא נכון. זו הייתה המטרה של חלק מההיסטוריונים, פעם, כשהעולם היה צעיר ויפה. ואז הגיע ד"ר צזנה, הנכד של הנכד של רועי צזנה המפורסם, עם מכונת הזמן שלו והיקומים המקבילים, וזכה בפרס נובל לפיזיקה".

הפרופסור קם מכיסאו, והסתובב אל עבר החלון הגדול. חללית המריאה אל עבר הירח מנמל התעופה הסמוך, עוברת על פני השמש השוקעת ומשאירה שובל ארוך של אדים מאחוריה; מגדלי הזכוכית של העיר הגדולה נצבעו בכתום עז. הוא חשב עד כמה כל זה כיאוטי, חסר משמעות ומטרה כלשהי שניתן להבין אותה.

"מאז המצאת המכונה, כל מה שאנחנו עושים בפקולטה להיסטוריה השוואתית זה להפריך את מה שחשבו קודם על הסיבות - לחזור אחורה, לשנות כל מני דברים קטנים שלא קשורים לסיבות המתוארות בספרים, ולהראות שההיסטוריה יוצאת שונה לחלוטין. אני בעצמי עשיתי את זה, כשהצלחתי למנוע את המהפכה הצרפתית תריסר פעמים בדרכים שונות מבלי לבטל אף אחת מהסיבות שההיסטוריונים נתנו למהפכה – המיסוי, הפילוסופים, המהפכה האמריקנית וכו'. כל מה שצריך זה כמה שינויים קטנים, כמו שסיפרת שעשית בסמינר, והמהפכה לא מתרחשת כלל. פעם אחת אפילו הצלחתי ללכת בכיוון ההפוך - לגרום למהפכה לקרות בכל זאת, למרות שביטלתי את המהפכה האמריקנית וטרחתי גם לחסל את כל הפילוסופים הצרפתיים הרלוונטיים", הוא צחק, "זה היה ממש כיף! תמיד שנאתי פילוסופים צרפתים. טוב, חלק מהיתרונות של העבודה..."

הוא פנה בחזרה אל משה, והחיוך נעלם מפניו, "בכל אופן, בעשור האחרון עשו מחקרים כאלו כמעט על כל אירוע משמעותי בהיסטוריה האנושית. זה לא מעניין ולא חדש".

"אבל באותה תקופה... כלומר, עברתי על העיתונים, הם האשימו את ארגוני המודיעין בכך שלא הצליחו לחזות..."

"אז מה? למי אכפת מה חשבו האנשים בתחילת המאה ה 21, לכל הרוחות? זה היה עולם שטוף באמונות טפלות מוזרות, לא פלא שהם האמינו גם בזה. הילדים היו לומדים בתיכון כל מני שטויות על ספרי דת, בלי לדעת מושגים בסיסיים בסטטיסטיקה ובהטיות אנושיות נפוצות. אפילו באוניברסיטאות היו מתעסקים בפקולטות מסוימות עם מודלים של פסאודו-מדע שמנסים לחזות תהליכים היסטוריים".

"אני... חשבתי ש –"

"כן, חשבת שאתה מחדש. כמו כולם. אולי כדאי שתקשיב קצת בשיעורים בפעם הבאה לפני שאתה מתחיל לקפוץ קדימה ואחורה בזמן על חשבון המחלקה. בכל מקרה, אתה סיימת כאן".


- - - - - - - - - -


"נו?", שאל יוסי.

"הוא העיף אותי, כמו שאמרת", אמר משה.

"ידעתי", חייך יוסי.

"כן, הוא ממש התעצבן כשחשב שלא הקשבתי בקורס. הוא אפילו לא בדק את רישומי הנסיעות..."

"ועכשיו אחרי שעפת הוא גם לא יבדוק, ולעולם לא יגלה לאיזו תקופה באמת נסעת. טוב, עזוב את זה, אז מה קרה עם שרון?"

פניו של משה נעצבו, והוא הניד בראשו לשלילה.

"ניסיתי הכל... גרמתי למשה של לפני חצי שנה לקנות לה מתנה אחרת ליומולדת, ניסיתי לתקן את היחסים שלו עם אימא שלה, בסוף אפילו ניגשתי אליו וסיפרתי לו איך הכל נגמר ומה הוא יכול לעשות כדי למנוע את זה. זה לא עזר, היא עדיין זרקה אותי ברגע שהטמבל ההוא הופיע במסעדה שבה היא ממלצרת. בכל אחד מעשרים ושתיים היקומים המקבילים החדשים שיצרתי".

"טוב", אמר יוסי, "נראה שכאשר לא מדובר על אירועים היסטוריים בקנה מידה ענק, לפעמים יש דברים שהם באמת צפויים מראש".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת