00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

הקלות הבלתי נסבלת של 23 שניות

01/03/2011

תסתכלו טוב בתמונה למעלה. התמונה צולמה ע"י מצלמת רמזור המותקנת בצומת הכניסה לשוהם. רואים מזדה 5 נכנסת לצומת כשהאור האדום דולק ברמזור. למעלה מופיעים נתוני הצילום - תאריך 8.2.11, והנתון הנוראי - 23.82. משמעות הנתון הזה: הרכב עבר את קו העצירה ונכנס לצומת באור אדום, שדלק כבר מעל 23 שניות. תחשבו על זה. 23 שניות ואז מגיע נהג המזדה, רואה אור אדום ומחליט שלא נורא אם ינסה לחצות את הצומת באדום. המצלמה הנציחה רגע לפני התאונה, ממש שברירי שניה לפני ההתנגשות של שני כלי הרכב. ניתן לשים לב שהמזדה אפילו לא בלמה, אורות הבלימה של המזדה כבויים.

חדי העין יכולים להבחין ברכב סוזוקי קטן שפונה שמאלה מול המזדה. ברכב הזה נהגה איה בהט, מורה ללשון מתיכון שוהם, בת 56 במותה, נערצת על תלמידיה. היא היתה קרובת משפחה שלי, ואתמול ביקרנו את משפחתה היושבת שבעה בפתח תקוה. מאז, הרעיון הזה של נהג שהחליט למחוק חיים ברגע אחד ולהרוס משפחות בלי להניד עפעף משגע אותי.

תאונות רמזור מתרחשות בכבישים מדי יום. בדרך כלל התיקים נסגרים כי כל נהג טוען שעבר בירוק, ואם אין עד ראיה שמטה את הכף לכוון אחת העדויות, לא ניתן להוכיח מי עבר באדום. נדירים המקרים שבהם בצומת מותקנת מצלמת רמזור שגם פועלת וגם מוצבת בכיוון הנכון לקלוט את העבריין רגע לפני התאונה.

דיברנו עם בוחן המשטרה שמטפל בתיק לפני שבוע, הוא מסר לנו שהנהג המעורב טוען שעבר בירוק ואומר שיש לו גם עדי ראיה. אם אין תמונה, אמר הבוחן, כנראה יתברר שאיה עברה באדום והתיק נגד הנהג יסגר. איה היתה אז מאושפזת בבית החולים, מחוסרת הכרה, כשהרופאים לא מסוגלים לקבוע מדוע היא לא שבה להכרתה. למחרת הבוחן מסר לילדיה של איה שהגיעה התמונה ממעבדות אגף התנועה, שמתעדת את העבירה של הנהג, ושהמשטרה תמליץ להגיש נגדו כתב אישום על עבירת הריגה.

מספר ימים לאחר מכן איה נפטרה בבית החולים והובאה לקבורה. בתה של איה, יעל, כתבה בפייסבוק "הקלות הבלתי נסבלת של 23 שניות".

במשרד אנחנו מטפלים בנאשמים שהיו אחראים לגרימת תאונות, בין השאר גם תאונות קטלניות. למדתי לקרוא את הטרגדיה מתיקי המשטרה, מהדוחות, העדויות והתמונות בתיקים. מעולם לא נפגשתי בצד השני, במשפחה של ההרוג, הנפגע. זה היה שונה לגמרי בשבילי. בדרך כלל אנחנו רואים רק את הצד של הנהג הנאשם, שעשה טעות נהיגה שהובילה למוות של אדם או לפציעה קשה. שלא תבינו לא נכון, כל נהג יכול לגרום לתאונה שבה נהרג אדם, זה הרבה פעמים ענין של מזל או יד המקרה, גם תאונות שהסתיימו בנזק קל יכלו באותה מידה להסתיים במוות. משחק ברדיו, בפלאפון, חוסר תשומת לב רגעי, סטיה מהירה מדי מנתיב לנתיב ואדם נהרג. הפשטות של הפיזיקה הזו מתסכלת. איחור בתגובה של כך וכך שניות, מרחק הבלימה מתארך והולך הרגל נהרג. אילו היה מגיב שניה קודם הולך הרגל היה חי או במקרה הרע נפצע קל. אני מכיר במשרד את הצד של הנהג הפוגע, שגם הוא בטראומה. בדרך כלל מדובר על אדם נורמטיבי, לא עבריין, שעשה טעות בנהיגה, הרס משפחה וגם החיים שלו השתנו לבלי הכר וגם הוא סובל מטראומה ומרגשות אשם. כאן התוודעתי לצד השני, למשפחה שאיבדה אותה בלי שום התראה מוקדמת. זה מטלטל. 

המקרה הזה שונה. לא מדובר על אדם שהחליט "לגנוב" את הרמזור הצהוב או האדום ולחסוך כמה שניות בנהיגה. מדובר על אדם שבמודע החליט שהוא מזלזל בחוק, בחיים ובנהגים האחרים. האור האדום לא הפתיע אותו, הרי הוא דלק כבר 23 שניות לפני כן. האור לא התחלף לו רגע לפני הכניסה לצומת. הוא החליט במודע לצפצף על כולם, הוא מגיע, הוא יעבור באדם והכל יהיה בסדר. אחרי הכל, מה יכול כבר לקרות? מדובר בעבירת קנס. אמנם 1000 ש"ח ו-10 נקודות, אבל אפילו המחוקק לא חושב שעל עבירה כזו צריך לקבל הזמנה לבית משפט.

כתבתי כאן בעבר על הסיבות שגורמות לאנשים לבצע עבירות תנועה. תיעדתי הורים לילדי גן שנכנסים ויוצאים מהגן תוך חציית פס לבן במרכז הכביש. כתבתי שהסיבה העיקרית לעבירות תנועה היא האמונה שלא יקרה כלום אם נעבור על החוק, נחצה פס לבן או "נגנוב" איזה אור אדום. אנשים עושים עבירות מדי יום, מתרגלים שבדרך כלל לא קורה כלום, הם גם לא נתפסים ומתרגלים לנהוג כך. הרי אף אחד לא אומר לעצמו בבוקר "היום אני הולך לקרוא SMS בנהיגה ולהרוג איזה הולך רגל". אבל רבים עושים זאת. הרי אף הורה לא אומר לעצמו, היום אני אחצה פס לבן בכניסה לגן ואגרום לתאונה שבה אהרוג מישהו או אפילו את התינוק שלי, אבל בכל זאת עושים זאת. רק "הפראיירים" יסעו עוד 50 מטר, יעשו פרסה במקום בטוח ויכנסו לגן. אבל זה לא "קול", זה להיות פראייר. 

אז אולי נחליט מהיום שאנחנו הולכים להיות "פראיירים" בכביש. לא לגנוב אדומים, לא לחתוך מימין ומשמאל, לשמור מרחק. ברור לי שזה לא יקרה, בדיוק כמו שהנהג בפורד פוקוס של חברת "נייס" הבוקר שהחליט לעקוף את הפקק מאבן יהודה לצומת דרור בכביש 553 הבוקר ולהדחף לפניה ימינה מהנתיב השמאלי לא חשב שהוא מסכן מישהו. יאללה, שהפראיירים יעמדו בפניה ימינה בתור. אני ממהר להגיע לנייס וכבר 9 בבוקר, אין לי זמן לחכות, הוא חשב לעצמו ונדחף תוך ביצוע של 3 עבירות תנועה לפחות. תרבות נהיגה מתחילה מהדברים הקטנים, מההידחפות בפקק, מאי עצירה מלאה בתמרור עצור, מהאמונה שלא יקרה שום דבר אם נעגל פינות.

חוקי התנועה נועדו לשמור עלינו. זה חלק מהאמנה החברתית שאנחנו התחייבנו לקיים. אני עוצר באדום כי אני מצפה שהצד השני יעצור גם הוא באדום ולא יהרוג אותי. ככה זה אמור לעבוד. נהג המזדה 5 שהחליט לא לקיים את חלקו בעסקה כבר לא ינהג יותר, אבל בינתיים הרס משפחה. זה לא היה איבוד תשומת לב רגעי, זו החלטה מודעת לזלזל בחיים של מי שנמצא מהעבר השני של הכביש. החלטה שהרסה כמה משפחות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת