00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

רגליים למעלה

נצחון הגוף, הרוח וכח הרצון על כל השאר..


כמעט חמש שנים עברו מאז הפעם הראשונה שניסיתי. זה היה מביך ומפחיד באותה נשימה ואז, לא רציתי לנסות שוב, כי גם ככה הגוף לא הצליח לעמוד בזה. אבל ניסיתי.. ניסיתי עוד הרבה פעמים כי התמכרתי. וכי לעולם לא ויתרתי באמת.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא רצה שננסה, הוא הסתכל עליי בחיוך מליון דולר שלו, כמי שלקח על עצמו ומודע ל"אתגר" שעמד בפניו ובעיקר בפניי – ללמד אותי להתחיל. "אני מחזיק אותך, אל תדאגי", הוא נתן לי את תחושת הבטחון שהייתי צריכה כדי לנסות, אבל ההצלחה סירבה לבוא מיד.

עם הזמן טפטפתי ניסיונות, רק בזמנים שהרגשתי בטוחה מספיק. לא ליד הרבה אנשים כי התביישתי, ורק בעידוד של מסויימים מהם הצלחתי לשכנע את עצמי להתגבר על הפחד. נפלתי ועיקמתי ונחתתי בהתרסקות כשהרגליים לא מצאו את המקום הנכון בחלל והידיים לא תפסו את מקומן היציב.

ואף פעם לא באמת התייאשתי.

כמעט חמש שנים.. ואז זה קרה. לא ברור אם זו הרוח שניצחה את הגוף או הגוף את היאוש והפחד. כן ברור שזה הצליח. בתנופה של הרבה נסיונות, למידה מתמדת והבנה טכנית ומעשית - איפה כל יד צריכה להיות ביחס לראש, איפה הרגליים, השריר בבטן נמתח והתחיל לעבוד. הצלחתי להתגבר על כל המכשולים וכל הכשלונות, להעמיד את עצמי באופן זקוף, להביט ישר - upside down, ולחייך.

אותה תחושת כיבוש היא רווח עצום.

כמעט חמש שנים של אימונים לקחו, עד שהצלחתי לעמוד על הידיים, על הראש, להכניס אקרובטיקה, אפילו שהיא מינורית ביותר (צריך להתחיל מאיפשהוא, וזה ממש לא העיקר), לתוך הקפואירה שלי.

זו תרופה. הקפואירה מרפאה לי את הגוף, את הנפש, את החיוך. את הקיום. היא עוזרת לי לכבוש את העולם.


אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אולי זה פרט קטן. בשבילי זה ענק.

והיום אני יודעת שאין דבר שלא אצליח לעשות.

 

(התמונה מהרשת)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת