00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

לשבת ביחד באוטובוס

חודש פברואר בארה"ב מוכרז כ-black history month ובחודש הזה מציינים את ההיסטוריה והמורשת של האפרו-אמריקאים. (ופה אציין שאני אישית לא אוהבת את המונח אפרו-אמריקאי משום שהוא משמש להגדרה אתנית, ולא למוצא גיאוגרפי, אבל ניחא.) במסגרת ארועי החודש הזה קבלה בכורתי עם שאר ילדי כיתתה (כיתה א') פרוייקט לשיעורי בית: לבחור דמות מופת שחורה ולהכין עליה מצגת לכיתה. על המצגת לכלול פרטים ביוגרפים על אותה הדמות ומה התרומה אותה תרמה לקידום מעמד השחורים בארה"ב. כמו כן יש לתת לילדים את הרקע ההיסטורי המתאים לאותה הדמות. הילדים אמורים להציג פוסטר וגם לדבר מול שאר הכיתה על הדמות שבחרו. 

ברשומה קודמת כתבתי על אי הנוחות שלי מהצגת נושא הגזע והגזענות (כמו גם נושאים אחרים הקשורים לאפליה על רקע דעות קדומות של מבוגרים) לילדים צעירים ותמימים. בשביל מה להכניס רעיונות לראש של ילדים בכיתה בעלת שונות אתנית גבוהה, שאין להם שום התנייה קודמת לנושא ולא מראים שום סימנים לאפליה או מתן יחס חריג על רקע גזעני? 

אבל נושא האפליה הגזענית מאוד בוער פה בארה"ב, גם במקומות הנחשבים ליברליים ובהם אוכלוסיה מעורבת כמו באזור מפרץ סן פרנסיסקו. אז אחרי שהבנתי שבכורתי לא תתחמק מללמוד על הנושא, ישבתי וחשבתי איזו דמות מופת שחורה לבחור עבורה לפרוייקט. 

יצא ובדיוק היה בחדשות משהו על קווי המהדרין בארץ, היכן שישנה הפרדה מפלה, לא על רקע גזעני אבל כן שרירותית ומרגיזה - ההפרדה בין נשים וגברים כאשר הנשים נשלחות לאחורי האוטובוס. אז נכון שזה אמור להיות 'בהסכמה' אבל לפי מה שקראתי, מי שלא מסכימה נופלת קורבן לאיומים והטרדות. 

אז בחרתי עבור בתי את רוזה פארקס בשביל הפרוייקט. 

רוזה פארקס - נולדה ב-1913 באלבאמה וגדלה בחברה עם הפרדה נוקשה בין לבנים ושחורים כאשר השחורים היו הנחותים וקיבלו יחס משפיל ומזלזל וסבלו לא אחת מרדיפות ותקיפות של הקו-קלוקס-קלאן ותומכיהם. כחלק ממכלול האפליה באותה התקופה, השחורים הורשו לשבת רק בחלקו האחורי של האוטובוס ורק אם לכל הלבנים היה מקום ישיבה. רוזה פארקס, שאז כבר היתה נשואה וחברה באירגון לקידום מעמד השחורים היתה נוסעת קבועה באוטובוס בעיר מונטגומרי שבאלבאמה. המעשה בשלו היא זכורה עד היום כדמות מופת היה שב-1 בדצמבר, 1955 סירבה רוזה פארקס לפנות את מקום ישיבתה באוטובוס עבור נוסע לבן. נהג האוטובוס הזעיק משטרה ורוזה פארקס נעצרה. 

אחרי ששוחררה בערבות אירגנו היא וחברי האירגון לקידום מעמד השחורים (בו היה חבר גם מרטין לותר קינג) את החרם על חברת האוטובוסים של מונטגומרי. החרם נמשך 381 ימים (מעל שנה - אתם מדמיינים לעצמכם איזשהו חרם כזה מצליח בישראל?) והתפשט גם לערים אחרות. במקביל לחרם נשפטה רוזה פארקס והורשעה בבית המשפט המקומי, ערערה למחוזי וזכתה בעירעור, וב-2 ליוני, 1956 הוכרזה ההפרדה הגזענית באוטובוסים כלא חוקתית.

בשל מאבקה לשוויון פוטרה רוזה פארקס ממקום עבודתה וסבלה מאיומים, ובסופו של דבר עברה לדטרויט שבמישיגן. היא המשיכה במאבק החברתי לקידום מעמד השחורים בארה"ב וזכתה לפרסים וציונים רבים לשבח על פועלה. היא הלכה לעולמה ב-24 באוקטובר, 2005. 

הוצאתי מהספריה את הספר If a bus could talk אותו כתבה האמנית פיית' רינגולד לילדים על רוזה פארקס והקראתי אותו לבתי. פתאום מצאתי את עצמי צריכה להסביר לה דברים בסיסיים ביותר כמו, מה זה בכלל שחורים. (לפחות רבע מהכיתה שלה ממוצא אפריקאי אבל בתמהילים שונים, חלקם נראים לבנים, ויש שם גם הרבה תלמידים כהי עור שאינם ממוצא אפריקאי כלל. מאוד מבלבל לילדה בת שבע שאין לה מושג בגזעי האדם.) הייתי צריכה להסביר לה מה זה אפליה. מצאתי את עצמי נחנקת על מילים כמו לינץ'. ואחרי שהקראתי לה את הספר פעמיים וגם סיפרתי לה על רוזה פארקס במילותי שלי (עיבוד של וויקיפדיה), הכנו ביחד את הפוסטר. 

אני לא יודעת מה היא למדה מכל הנושא הזה. בשבוע הקרוב הילדים יציגו את עבודותיהם בכיתה ואז נראה. 

ואני מקווה שכשיגיע הזמן לספר לה על קווי המהדרין שבישראל אוכל גם כן לעשות זאת בלשון עבר. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת