00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

מיזי יוצאת מן הארון

 

 

זה זמן מה אינני כותבת פוסטים, כי יש לי הרגשה שאין לי מה להגיד. אני רואה שהמגבלה המצערת הזו לא חלה על כותבים אחרים, שכותבים במסירות אין קץ, על אף שאינם אומרים דבר. אם נדמה לכם שיש בכך משום ביקורת על הכותבים הללו, אינכם אלא טועים. אני מעריצה אותם לגמרי וגם אחוזת יראה כלפיהם.
למרות (או בגלל) שאיני כותבת, אני מתגנבת לעיתים לבלוגים ולפורום תפוז, כדי לקבל השראה: אולי בצלאל יזרוק איזה שרביט? אולי הנושא החם יהיה "גברות לוהטות בגיל הבלות"? אבל לא! הנושא החם יהיה "חורף"! סליחה, כמה הגשם שלי שונה משל אחרים? האם הגשם של מוטיאור לא ירטיב גם אותי? אם כפות הידיים של הקלפטה הפולניה יקפאו, לי לא יהיו בועות קור ברגליים? אם ידקרו אותי אני לא אדמם? המשפט האחרון השתרבב בטעות, אך הוא נכון כמו שאר הקביעות שלעיל, ואף נתלה באילנות גבוהים (הכותבת שמעה משהו על שייקספיר, והיא רוצה שתחשבו שהיא בקיאה בכתביו).
ובכן, הכותבת נטולת ההשראה נכנסת היום לפורום הבלוגיה, ורואה כי בצלאל פתח תיבת פנדורה: הוא מציין שמות של בלוגרים אחדים שנפחו את נשמתם, ופותח דיון האם כדאי וראוי להנציח אותם איכשהו.
מכאן מתפתח מחול שדים - להנציח או להשכיח? האם גם זה שכותב בשם עט רשאי להכנס לשערי התהילה הנצחיים, או רק זה שחושף ערוות שמו האמיתי ייחשב לנפטר מכובד דיו להנצחה?
הכותב SHY 1 בטוח שרק שם אמיתי מזכה את כותבו לחיי נצח בבלוגיה. וכך הוא כותב: “אם ליאונרדו דה וינצ'י היה ממציא/כותב/מצייר את גאוניותו תחת הכינוי משה זיכמיר – האם היינו יודעים מי זה דה-ןינצ'י או בכלל מעיפים מבט שני בדמותו המצויירת?!” רבותי, כשאתם מזהים גאונות, הסירו את הכובע ושיתקו. כל המוסיף גורע.
עננת אהובתי דוקא תומכת בזכות כותבי הרפאים להנצחה. היא מצאה לנכון לציין לשבח את כתיבתה של החתומה מעלה, שמיד גירגרה בהנאה והזילה ריר על פימתה מרוב עונג. (תודה יקירתי).
עננת ציינה גם בעייה בזיהוי הנפטרים: למעשה, אין לנו שום אינפורמציה על פטירת הבלוגר. מדרך הטבע, הגוויה לא תוסיף לכתוב, אך הקוראים לא יכולים להניח עקב כך שהנישום מת ונקבר. ואכן, זה לא יאה לכתוב מסר פרטי: "חיה?”
נו, כאילו חסרת צרות אנוכי, עכשיו נוספה לי הדאגה לשלום הבלוג אחרי מותי. האמת, חששתי שכבר הוספתם לשמי “ז”ל”: הרי לא פעם רמזתי על בריאותי הרופפת. מאידך גיסא, אתם גם יודעים שהאמת היא לא תמיד נר לרגליי. במקרה הספציפי של הבריאות שלי באמת שיקרתי בגסות: מצבי הרבה יותר גרוע ממה שתיארתי בבלוג.
SHY 1 שרשר גם עצה לגוססים: אם אתה נוטה למות אל תפתח בלוג! יתרה מזאת, אם אחרי שפתחת בלוג נודע לך שחלית במחלה סופנית – סגור את הבלוג!
יש בזה משהו. מאחר שאיני יודעת מה צופן לי העתיד, החלטתי לצאת בפומבי מהארון, כדי להיות הגונה עם אלהים ואדם. ועם SHY 1 גם.
קחו נשימה עמוקה. אני קורעת את הרעלה מעל פניה האנונימיות של המיזנטרופית: אני הוא משה זוכמיר, שבעלומיו צייר את כל הציורים של ליאונרדו דה וינצ'י!
בפעם הבאה שתבקרו בלובר – מסרו אהבתי ל"מונה-מיזה".
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

90 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת