1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

היש חיים אחרי המוות?

16/02/2011
 
בפורום הבלוגיה מתרחש (או התרחש) דיון סוער (יחסית לפורום) ומורבידי משהו בנושא "איך זוכרים בלוגרים שהלכו לעולמם?"
 
הרעיונות שלי לנושא הם מצוינים אך אני חושש להעלות אותם בפורום מכיוון שהנושא שם
הוא רציני והרעיונות שלי עלולים איכשהו להיתפס כציניים:
 
  • להחליף את התמונה הראשית של הבלוג בתמונת מצבה (רצוי, אך לא חובה שהמצבה אכן תהיה זו של הבלוגר)
  • לצרף את התואר ז"ל לכינוי הבלוגר (או לשם הבלוג)
  • להוסיף נרות נשמה (מרקדים) כמסגרת לבלוג
  • להקיף את הבלוג במסגרת שחורה של מודעת אבל
 ומה יהיה על הבלוג שלי לאחר מותי (הצפוי בעוד כ-76 שנים ככל הידוע לי)?
שאלה מצוינת. כולנו רוצים להשאיר את חותמנו על העולם. אנחנו לא רוצים סתם כך להיעלם ושאף אחד לא ידע שהיינו קיימים אי פעם.
אבל האם הבלוג שלי משאיר חותם כלשהו בעולם?
ראשית יש בעיה קטנה. במודעת האבל שתפורסם אחרי מותי לא יהיה כתוב:
 
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על מותו ללא עת בשיבה טובה של הבלוגר motior
הותיר אחריו 756 רשומות (חלקן טובות)
 
יושבים שבעה במשרדי תפוז
 
הדבר העיקרי שהפך את השרשור לסוער הוא אמונתו של אחד הגולשים כי בלוגר שלא כותב בשמו המלא אינו ראוי להנצחה וסופו שייעלם בתהום הנשייה של הבלוגים.
יש קומץ או שניים של אנשים שיודעים לזהות את הכינוי שלי עם שמי האמיתי ולאחר שאסתלק מן העולם ידעו שגם motior הלך איתי ללא שוב.
אבל האם זה משנה משהו? האם למי שאינו מכיר את שמי האמיתי באמת משנה אם קוראים לי מוטי אורן או מוטי אורנשטיין או אולי באמת שמי הוא מוטיאור?
לדעתי מי שמכיר אותי רק כבלוגר יצטער על מותי באותה מידה בכל כינוי בו אבחר.
 
ומי שמכיר אותי גם בתור אדם ולא רק בלוגר אולי ישמח לדעת ש-756 הרשומות שלי נותרו כמצבה כמעט חיה לזכרי (במצבת אבן אמיתית אני לא מעוניין ולכן ציינתי שאפשר להחליף את התמונה הראשית במצבה של מישהו אחר). בזכות  הבלוג יוכלו לזכור אותי בדיוק כמו שהייתי בחיי – ציניקן, מאריך בדברים, צמוד למחשב הנייד (האם שמתם לב שמחשב נייד מגביל מאוד את הניידות של בעליו?) וכותב יותר מדי (שטויות).
 
ואני עצמי? יש לי הרגשה משונה שלאחר מותי כבר לא ממש יהיה לי אכפת מה קורה עם הבלוג שלי. קשה לי לדמיין את עצמי בודק את הסטטיסטיקות מגן העדן או מהגיהינום.
גם אם יהיו לי את האמצעים הטכנולוגיים לכך, הרי שגן העדן לא יהיה גן עדן אם אדע כמה כניסות היו לי לבלוג (ועוד פחות גן עדן אם אוכל לראות כניסות לתשלום) והגיהינום עלול לקפוא אם תנשב עליו הרוח הקרה מהסטטיסטיקות שלי לאחר שבועיים בהם לא אפרסם רשומה.
 
האמת שקשה לי לדמיין את עצמי עושה משהו בכלל לאחר מותי.
יש המאמינים בתחיית  המתים, יש המאמינים בגלגול נשמות. יש המאמינים בגן עדן וגיהינום ויש המאמינים באופן כללי בחיים אחרי המוות.
אני מאמין במות החיים ובמוות אחרי החיים...
אני מאמין שאחרי מותי כבר לא יהיה לי אכפת מכלום, כי פשוט לא אהיה קיים יותר.
 
אז מה יישאר ממני? קצת אפר (אני רוצה שאת גופתי ישרפו), כמה תמונות, קצת זיכרונות אצל כמה אנשים וכמה רשומות בבלוג. האם אותן כמה רשומות בבלוג ישנו את התמונה? נראה לי שלא.
 
השתעשעתי גם ברעיון להוריש את הבלוג לילדיי, אבל הם עלולים לרצות למכור אותו באי-ביי ואני אמות משברון לב (או לחילופין אתהפך בקברי)  כשאגלה זאת.
 
 
 
והרשומה המומלצת להיום עוסקת גם היא במוות – רגעיו האחרונים של הרצל – בבלוג של LashonIvrit
 
ולסיום אני רוצה להקדיש את הרשומה לזכרו של תוכי יקר שהלך לעולמו: הנורווגי הכחול
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

110 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת