00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

הבית של סוזן

הבית של סוזן

 

היום יום האהבה.
חשבתי לעצמי שהיום הכי נכון ומתאים לפרסם איזשהו מתכון שכולו אהבה,  וכן, כולנו מכירים את החיבור המיתולוגי, וניתן אף לומר מאגי, של שוקולד ותותים,  או עוגיות בצורת לב, או שאר מיני המתכונים ה'רגילים' שבעצם הכנתם או הגשתם לאנשים המתאימים- הם מתפרשים כאקט אוהב,  וביננו , כולנו יודעים שאין לזה סוף, למתכונים האלו  שאנו נזכרים בהם איך שט"ו באב, או במקרה של היום – הוולנטיינ'ס דיי- מגיעים, אבל  לא. היום אני חשה שמשהו מפריע לי בכל הקונספט הנדוש הזה של מתכוני אהבה- ביום אהבה.

אני מורדת לא רק בצד הקולינרי של היום הזה, אלא גם בתפיסה השטוחה והרדודה שבשיוך היום הזה לזוגיות רגילה בין גבר ואשה (או גבר וגבר או אישה ואישה או ילדה והחתול שמיל...) ורומנטיקה . אני מחפשת, בלי רצון לפגוע בבן זוגי, החשמונאי היקר,  שאותו אני אוהבת עד מאוד- אקטים של אהבה אמיתית , אקטים שכאלו שמשקפים אהבה , גם לאחר המוות וגם מושטים כמו יד פתוחה לאנשים שלא מכירים, הם אלו אקטים של אהבה נצחית שלא מוות ולא החושך עומדים בפניהם.       
ובחושבי על הנושא הזה נזכרתי  ב'בית של סוזן' .

אל הבית של סוזן התוודאתי בדרך לא דרך , אבל אני מברכת על הרגע שהאחראים לפרויקט הזה, לבית החם הזה,  שמיד תדעו מהו- נכנסו לחיי , כי ללא ספק הם הכניסו אותי לפרופורציות, ותיכף תבינו על מה אני מדברת.

אני חושבת שאנחנו חיים בבועה, יש כאלו שטוב להם בבועה  האישית שלהם ויש כאלו שפחות טוב ונוח, או קל להם.
הבועה הזו, שעליה אני מדברת, היא העולם הקרוב שמקיף אותנו וכולל  בית, משפחה, חברים, מכרים ועבודה, אבל יש כאלו שבכלל אין להם בועה, כלומר- אין  להם את כל מה שציינתי קודם,  ועל האנשים האלו אני רוצה לדבר,והם אלו שנמצאים בבית של סוזן, בית שמנסה לתת להם קצת ממה שיש לכולנו, אבל לא להם .


 נראה לי שכדאי שנתחיל מההתחלה כדי שתוכלו להיחשף למה שאני כבר יודעת  לגבי הפרויקט הזה, אז יאללה בואו נתחיל :

"הבית של סוזן" היא עמותה המשקמת בני נוער במצבי סיכון דרך שילובם בעבודת אומנות. "הבית של סוזן" לוקח נערים ונערות הנמצאים במצבי סיכון שונים, רובם ללא מסגרת נורמטיבית אחרת.   בני נוער אלו עוברים הכשרה לייצור תכשיטים וכלי בית  בזכוכית ובחומרים אחרים, ועובדים בחנות המפעל של הבית. הכסף מהמכירות משמש למשכורות עבור הנערים והנערות העובדים בבית. במסגרת העבודה בבית של סוזן, הילדים מתנסים בלקיחת אחריות אישית וקבוצתית ובקבלת החלטות, ומקבלים כלים, מסגרות וכללים באמצעותם הם מסוגלים בהמשך הדרך להשתלב במסגרות עבודה אמיתיות.


רוב הנערים שבבית  חוו הזנחה והתעללות מסוגים שונים ונזרקו  בשלב כזה או אחר לרחובות, בלי מיטה וארוחה חמה, בלי כסף למחיה ובלי חיבוק לפני השינה (ואני מזכירה שמדובר בבני נוער צעירים שלמרות שהם מנסים לשדר שהם 'כבר גדולים', הם עדיין ילדים שזקוקים לחום וביטחון)..
הצוות של 'הבית של סוזן'  מספק  לנערים אלו את המקום הבטוח היחיד שמתקרב למה שצריך להיות בית.
הגישה של מנהלי 'הבית של סוזן'  דוגלת בשיקום חברתי  בעזרת צוות מדריכים מקצועי, אוהב ומסור שדואג לחזק לנערים ונערות אלו  את הביטחון וההערכה העצמית שכל כך חסרים להם וזאת ע"י תוכניות העשרה שונות והכשרה מקצועית, המספקת בגרות עצמאית ויצירתית.
הנערים והנערות עובדים ומקבלים משכורת  המאפשרת להם לעזור לבני משפחותיהם ולעצמם להתקיים בכבוד.

מפליא לראות את הילדים האלו, שעד לא מזמן היו זרוקים ברחובות ונעו בין סמים , אלימות וזנות – איך הם יושבים על מכונות הייצור ומשקיעים את כל כולם בכדור זכוכית קטן ,  צבעוני ושביר (כדור שבצורה כזו או אחרת מסמל אותם, שכן אולי הם עצמם צבעוניים ומחוספסים למראה, אך בתוך תוכם הם עדיין ילדים עם נשמה פגיעה ורגישה) וכשהבנתי את זה עלה בי רצון עז לאמצם ללבי. אין דבר יותר כואב מלראות נער או נערה עזובים, מצולקים בנפשם (ולא רק...) מחוויות עבר.   זה קורע את הלב.
אני, בתור אמא לשלושה מתבגרים (ותינוק), לא יכולה להימנע מחלשוב מה היה קורה לולא שרדתי את הסרטן שלי . המחשבה שילדיי  חלילה היו  עלולים לחוות , ולו בצורה מינורית,  את מה שהפך להיות המציאות היומיומית  של הילדים האלו- מטלטלת את נשמתי.
 המחשבה שילדים אלו חיים מנותקים מכל מקור חום אנושי ומסתובבים ברחובות כשהם חשופים כמטרה נייחת לכל המטורפים שיש בחוץ מחרידה ומבעיתה,  והידיעה שיש מקום כזה שמהווה עבורם מקלט, אבל גם (ואולי בעיקר) קרש קפיצה לעתיד שפוי ובטוח יותר היא נחמה אדירה.

אני זוכרת שנכנסתי בפעם הראשונה למפעל הייצור וראיתי  ילדה עם שיער קוצני,מלא  בג'ל , מאופרת בכבדות בשחור צעקני,  וחשבתי לעצמי שזה מדהים לראות אותה עובדת בעדינות כה רבה  על צלחת זעירה מזכוכית , מציירת בזהירות ושומרת עליה מכל משמר. הניגודיות הזו בין איך שהיא נראית לבין העבודה העדינה הצליחה להרעיד אצלי כמה סיפים ...

אותו ריגוש עבר בי כשראיתי את הנער המקסים הזה שהסכים שאצלם אותו , הוא עבד עם הברנר על איזה קישוט של איזה כלי. תשומת הלב שהוא השקיע בעבודתו גרמה לי לחשוב שאם היו לו הורים שהיו יכולים לזהות את הכשרון היצירתי הזה שקיים בו אולי הוא היה לומד עכשיו בבצלאל, אבל באותה השנייה הבליחה בי התובנה שזה בדיוק מה ש'הבית של סוזן' עושים- הם מהווים תחליף לאותם הורים שלא היו כשירים להיות הורים עבור אותן נשמות טהורות שנזרקו לרחוב.

אהבתי לשמוע את הנער הזה מדבר בכבוד מופתי למדריכים שבבית. היום, במציאות העגומה  בארצנו די נדיר לפגוש באותו כבוד וזה יפה שזה בא מנער שעד לא מזמן לא ידע כבוד מהו, אבל כנראה שכשמכבדים – מתכבדים.
אמרתי לאותו נער שהוא יהיה הדוגמן של הכתבה שלי והוא הסמיק בבושה.  
הנער המקסים הזה, שחיוך כובש מעטר את פניו, הוא עדות חיה,  או ליתר דיוק - אחת מיני עדויות רבות, להצלחת התכנית של ה'בית של סוזן'. (בעיניי, חיוך של ילד כזה שווה וחשוב פי  כמה מונים מחיוך של ילד שטוב לו ושקט לו ובטוח לו, ועל החיוך הזה אחראים החבר'ה מהבית של סוזן).

וברשותכם, עוד כמה מילים על הבית החם הזה :

הכל התחיל לפני 10 שנים .  סוזן קפלינסקי ז"ל הייתה אישיות בכירה שמעורבת בכל מיני פרויקטים בנושא חינוך בירושלים.
לימים סוזן חלתה בסרטן ותוך שלושה חודשים מגילוי מחלתה, כשהייתה בת 38 היא נפטרה.

לסוזן היה חלום והוא להקים בית, מרכז,  שייתן מענה ויעזור לשיקומם ושילובם של בני נוער במצבי סיכון בעולם העבודה, דרך עולם האמנות.
בזמן השבעה, בעלה, אייל, יחד עם חברי הזוג החליטו להגשים את חלומה של סוזן ויהי מה.

המחשבה של אייל, הוגה הרעיון, היה כי שילוב בני הנוער בפרויקט של יזמות עסקית יאפשר להם להשתלב במסגרת נורמטיבית, מאתגרת ואטרקטיבית תוך למידה מעשית והתנסות בלקיחת אחריות אישית וקבוצתית, בקבלת החלטות, ובשילוב אמיתי בעולם העבודה.

בבית של סוזן מתקבצים נערים ונערות בגילאי 20-15, הנמצאים במצבי סיכון שונים, רובם ללא מסגרת נורמטיבית אחרת. בני נוער אלו משתלבים בעבודה בבית של סוזן, שהינו למעשה מפעל המייצר ליין של מוצרי אמנות מזכוכית ונייר הקרוי Susanart, על שם סוזן קפלנסקי. בני הנוער הם אלה שמייצרים את כל המוצרים, ביניהם מגוון כלי זכוכית עם הדפסים מיוחדים; תכשיטי זכוכית - שרשראות, עגילים, צמידים, סיכות ועוד; כרטיסי ברכה מנייר ממוחזר; אלבומי תמונות; מחזיקי מפתחות ועוד ועוד. התוצאה היא מוצרים מדהימים ביופיים ובאיכותם, שנעשו כולם בעבודת יד ע"י הנערים והנערות עם הרבה מסירות והשקעה שהוכנסו לכל פריט ופריט ולכל חלק מהפריט (הילדים עצמם מעצבים כל חרוז זכוכית שנשזר בכל תכשיט/שרשרת).

"הבית של סוזן" הוא סיפור הצלחה. בני הנוער, שלא מצליחים להשתלב במקומות עבודה אחרים – מכיוון שלא מקבלים אותם או שהם מפוטרים מהר מאוד, מצליחים להתמיד במסגרת של "הבית של סוזן" לפעמים אפילו שנתיים או למעלה מזה. מאז הקמת "הבית של סוזן" עבדו בו כ- 500 בני נוער. הנערים זוכים "בבית של סוזן" לאמון מלא - הם משתמשים באופן חופשי באש, בזכוכית ובסכיני חיתוך חדים ביותר. אביטל, מנהל המקום, מספר שהמקום נותן להם כלים, מסגרות וכללים באמצעותם מסוגלים הילדים בהמשך הדרך להשתלב במסגרות עבודה רגילות.

את המוצרים של הנערים/ות ניתן לרכוש בחנות הדגל ובמרכז המבקרים של "הבית של סוזן" הנמצא בבית היצרנים - רחוב יד חרוצים 19 בתלפיות, ירושלים. חלל מרווח, מואר ומעוצב, אשר בצמוד אליו נמצא בית המלאכה בו עובדים הנערים. במקום מתקיימים גם אירועים מיוחדים וסדנאות לעיצוב תכשיטים לקבוצות קטנות וגדולות – כגון ימי הולדת או מסיבות רווקות בהן המשתתפות יוצרות מגוון תכשיטים עבור הכלה. מוצריsusanart  נשלחים לכל חלקי הארץ, ואף לחו"ל, באריזות מונעות שבירה מיוחדות שיוצרו עבור "הבית של סוזן".

את העיצוב הכללי של ליין התכשיטים עושים מעצבים מומחים שעובדים בהתנדבות עם הבית, אולם כל תכשיט ותכשיט נעשה באופן ידני ע"י אחד הנערים /נערות, להם ניתנת ההחלטה הסופית בקביעת הצבעים ושילוב החומרים. כך, כל תכשיט יש לו משהו ייחודי והוא נושא עימו את העולם הפנימי והיצירתי של אותו נער או אותה נערה שיצרו אותו.

שלא תטעו ותחשבו שכיוון שהמוצרים נעשים ע"י נערים ונערות צעירים הם נופלים באיכות הגימור או בעיצוב מתכשיטים שנעשו ע"י מעצבים מומחים. העיצוב הראשוני של כל תכשיט נעשה ע"י מעצבים מומחים ואומנים מוכשרים המתנדבים במקום. בנוסף לזאת, הנערים עוברים הכשרה קפדנית והתכשיטים נבדקים בדקדוק רב כדי שיצאו מושלמים ללא רבב.

והמחירים – בהפתעה – ממש סבירים. אפשר לרכוש פריט ייחודי מעוצב במחיר תחרותי מאוד. ככה גם חוסכים וגם עושים מצווה על הדרך – יש יותר טוב מזה?

אגב, אם כבר מדברים על יום האהבה אז נודע לי שלכבוד Valentine's Day, ליין התכשיטים והמוצרים של "הבית של סוזן" - Susanart- יוצא עם סדרת תכשיטים מיוחדת המעוטרת בלבבות. נשמע קיטשי אבל ממש לא. תכשיטי Valentine's Dayשל "הבית של סוזן" הם בעיצוב צעיר ועדכני, שמתאים לכל השנה - עגילים, שרשראות, צמידים וסיכות עשויים מתכות בצבע כסף וזהב, חלקם משובצים אבני סוורובסקי אמיתיות, חלק עשויים צדף וחומרים שונים.

וכל זה במחירים ממש אטרקטיביים:

עגילים – רק 50 ₪ לערך , צמידים – רק 80-90 ₪ , שרשראות – עד 150 ₪

אז לא צריך לשפוך הרבה כסף כדי להראות לאהובה שלכם שאתם חושבים עליה ולהביא לה משהו שיישאר גם אח"כ - שתזכור בכל פעם שהיא עונדת את התכשיט שקניתם, שאתם אוהבים אותה וחשבתם עליה.ואם בתוך כל זה גם עשיתם מעשה טוב ועזרתם לנערים במצוקה – תהיו בטוחים שאהבתה אליכם רק תגדל!!

"הבית של סוזן" – 02-6725069 בית היצרנים, רחוב יד חרוצים 19 ירושלים

האתר החדש של ליין מוצרי "הבית של סוזן"Susanart

http://www.kys.org.il/

בתחילת דבריי כתבתי שאני מחפשת אקטים של אהבה אמיתית , והנה כל הסיפור שקשור ל'בית של סוזן' הוא פר אקסלנס אקט של כזו אהבה.
אי אפשר להגדיר את מה שסוזן ז"ל רצתה עבור הנערים האלו חוץ מאהבה נטו.
 אי אפשר להגדיר גם את מעשהו של בעלה פרט לאהבה, כלפיה.
 אי אפשר להגדיר את מה שכל צוות הבית עושה ביום יום אלא כאהבה .
אי אפשר להגדיר את מעשיהם ויצירותיהם של הנערים אלא כאהבה, והאהבה הזו היא קודם כל כלפי עצמם, כי יצירות יפות שכאלו יכולות לצאת רק אם היוצר עושה אותן מנקודה של חיבור אל העצמי הגבוה שלו ואם זו לא אהבה אז אין לי באמת מושג מהי אהבה.
 אבל חברים - לאהבה הזו יש מחיר, והמחיר הזה  נגיש וידידותי  לכל אחד ואחת מאתנו, כי באמת שלא מדובר בהרבה כסף, המחיר ברוב המקרים הוא סמלי לחלוטין, לפחות בהשוואה למוצרים דומים בשוק,  אז בואו ניתן יד לאהבה  הגדולה הזו וניתן לה אפשרות להמשיך ולהתקיים, אז איך עושים את זה? פשוט מאוד ע"י כניסה לאתר ורכישה של מוצר או מוצרים שיש שם.

גמלה בדעתי ההחלטה שאם אוכל לתרום , ולו בקצת, לילדים האלו ולקברניטי הפרויקט- זאת אעשה. בשלב ראשון אני ממקמת כאן בבלוג קובייה (תסתכלו בצד ימין באמצע ותראו אותה). הקובייה הזומהווה קישור ישיר לאתר הבית של הפרויקט (ומי שילחץ על הקובייה יגיע בקלות לאתר) . הקובייה הזו תשכון דרך קבע בבלוג והלוואי שאתם הקוראים תעשו בה שימוש ותקנו את המוצרים המרהיבים שיש להם להציע (והמחיר כמו שכבר אמרתי שווה לכל נפש). 
מעבר לזה אשתדל לצלם את מנות האוכל שאני מכינה על הכלים שהילדים הנפלאים והמוכשרים האלו יצרו  ולו בשביל 'לעשות גם לכם חשק' וכדי שתראו עד כמה הם יפים ומרשימים.
אי לכך החל מהצילומים הקרובים כל המנות יונחו על מוצרי הבית .
פרט לכך אפרסם כאן בבלוג על כל מבצע מכירה מיוחד שיתקיים בבית ,  ובגדול אתן במה לכל פעילויות הבית. 
זה המינימום, והלוואי שאוכל לעשות גם מעבר לזה . אם יש לכם הקוראים רעיון לכזו פעילות- אנא פנו אליי.  מי מבינכם שעובד בחברות גדולות ומוסדות שיש בהם וועדי עובדים – הציעו להם את המוצרים המיוחדים האלו כמתנות לעובדים. אני חושבת שכל גוף שיבין שבמוצרים האלו יש גם משהו בנוסף לסתם מתנה והמשהו הזה הוא נשמה ועתיד (לנשמה), שהרי אנו מדברים על נערים שיוצרים את עתידם, אז למה לא לתת יד?

את הכתבה הזו עיטרתי בתמונות של כמה מהיצירות של הילדים, שוב, כדי לעשות לכם חשק. אני מקווה שהצלחתי.

חשוב לי לומר שאף אחד לא ביקש ממני לכתוב את הכתבה הזו והיא לחלוטין לא פוסט יח"צ, כולי תקווה שהבנתם את זה ואם לא- חבל.

 

חשוב לי להדגיש שהפעילויות של הבית של סוזן מתקיימות בסיוע עיריית ירושלים ומשרד הרווחה.

אני מברכת את כולכם ביום אהבה שמח, הלוואי ותמיד תחוו אהבה בכל אשר תלכו .

אתם מוזמנים לשתף את הרשומה הזו עם כל חבריכם, אני חושבת שהיא חשובה ובטוחני שתסכימו אתי.

שוב- הנה הפרטים :

 

"הבית של סוזן" – 02-6725069 בית היצרנים, רחוב יד חרוצים 19 ירושלים

האתר החדש של ליין מוצרי "הבית של סוזן" –Susanart

http://www.kys.org.i

אני מאחלת לכולכם המשך יום נעים וגשם של זהב

תודה לכל מי שיגיב ו/או ילחץ על ה-   LIKE

(אל תתקמצנו, כך אדע שאתם כאן, יחד  איתי ...)  

מזמינה גם אתכם להיות חברים שלי בפייסבוק 

אריאלה 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

43 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת