00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

אחת וחצי בלילה

אחת וחצי בלילה. אחרי שעתיים די מעורפלות שהשאירו אותי עם חיוך מרוח על הפנים ונשימה שעוד צריכה להסדיר את עצמה, יצאתי מהבניין והתחלתי ללכת. נעלי קרוקס סגולות מזעזות בלי גרביים והקור חודר דרך החוֹרים. טרנינג שחור וחולצת טי-שירט ארוכה שקרועה בשרוול - הראשונה שמצאתי בארון ללילה שהגיע ומעל כל זה הצעיף הצבעוני והמעיל השחור. 

רק שהלילה הזה הוא במתכונת קצת אחרת.

הספקתי להסדיר דופק מהשעתיים האחרונות, לשמור על צעדים בקצב אחיד ונשימות עמוקות, לשאוף אוויר קר לריאות, להוציא אוויר חם כדי לחמם את הכפות ואת קצות האצבעות. להסתכל על הרצפה ולא לראות את האיש שכמעט נתקע בי במעבר חציה, להסתכל רק קדימה וכמעט לדרוך על קקי של כלב, להסתכל על הירח ולראות את האור מסביבו. להקשיב לשקט ולתת לעצמי להרגיש. 

המחשבה הראשונה שעלתה היא רק תירוץ סוג בֶּית כדי להתחמק מהאמת.

הרבה זמן לא הודיתי באמת הזו בפני עצמי. אולי פשוט לא חיפשתי אותה כמו שצריך. ולא מצאתי. יכול להיות שהיא היתה לי מתחת לאף כל הזמן והייתי עיוורת. כנראה בגלל שיום האהבה מחר, ואני מבינה שאני מבזבזת את הזמן שלי אצל הוא ששכח להסתכל לי בעיניים כשאמר לי שלום. הקור דקר לי באצבעות של הרגליים דרך החורים של הקרוקס ואני המשכתי ללכת. לא הסכמתי לעצור, לא רציתי לחזור הביתה, ובמיוחד לא להסתכל לאחור כדי לא להזכר שוב בשיכחה. לא הסכמתי לעלות הביתה ולא להכנס למיטה וללכת לישון, עד שלא אבין. ולהבין זה לא מספיק, צריך לראות בעיניים ולהרגיש בקצות האצבעות שזו האמת. וממנה, כבר אי אפשר להתחמק.

כנראה שהרגש קיים גם אם לא מבחינים בו בשנייה הראשונה שהוא מופיע...

 

...והוא שם.

את החיוך הזה אני מכירה טוב. אני רואה אותו לפחות פעם בשבוע.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת