11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ההומור חזק מהפחד (שוש זאבי)

146. אמא אבא ואני (חלק 3)

הקדמה: הרשומה הזאת לא היתה נכתבת, אילולא הלכו כל משתתפי הדרמה לעולמם. זאת לא רכילות, אלא פרק מתוך חיי.

אני מבקשת סליחה מילדי, שהיו רוצים לזכור את סבם באור חיובי ללא מתום. שבועות של התלבטות גרמו לי להטות את הכף לטובת הכתיבה. יש בכל אדם צדדים שונים. אדם יכול להיות סבא למופת, אך לעשות טעויות כאב או כבעל. אי אפשר להבין את סיפור חיי בלי הסיפור הזה.

אני מרשה לכם לכתוב עלי עוד בחיי, אם זה יעשה לכם טוב.

לא מלאך אלא בן אנוש

אתם זוכרים בוודאי, שסיפרתי על החברים של הורי למשחקי קלפים? שניים מהם עברו לגור אתנו באותו הבניין. אנחנו גרנו בקומת קרקע, שתי קומות מעלינו משפחת ר'; קומה מעל - משפחת בנדק, ההורים של מרגלית, שהיתה איתי באותה הכיתה. מלבד היותם חברים למשחק, המשפחות היו בקשרי ידידות.

בחוש השישי המאד מפותח שלי, קלטתי שיש משהו מעבר לידידות בין אבא לבין א', גברת ר'. יום אחד, כשאבא אמר שיעבוד שעות נוספות, החלטתי לאמת את חששותי. צילצתי לשוער של המפעל בו עבד אבי, ושאלתי אותו אם אבי במפעל. תשובתו היתה שלילית. לקחתי את אופני ורכבתי למרכז המושבה, לחנות הנעליים שם עבדה א'. היא לא היתה שם. אמרו לי ש"היא לקחה יום חופש". מצוידת בהוכחות האלה, הטחתי בפני אבי את חשדותי.

הייתי בכיתה י', ילדה בתחילת התבגרותה. הערצתי את אבי. לא פעם הוא אמר לי, שהוא חי רק למעני (משא כבד על כתפי נערה).

למחרת, כשהוא שכב על הספה וקרא עתון, ניגשתי אליו. "אני יודעת שאתה מנהל רומן עם א'", אמרתי לו. הוא לא הכחיש, רק אמר: "כשתיגדלי, תביני". הוא הבטיח לי, שהוא יפסיק את הקשר. לא ידעתי אז, שאשמע את המשפט הזה עוד פעם בחיי.

הוא לא הפסיק, ואני שמרתי את הסוד מפני אימי, חמש שנים! בבית שלנו היה פיר, שאליו פנו כל החלונות של חדרי המקלחות. הייתי מביאה כסא ונצמדת לחלון על מנת לשמוע. היחס שלי כלפי אבא, עבר מהערצה לכעס עצור, ואח"כ אף לרצון לברוח מהבית. ערב אחד, הלכתי לישון מבלי לשטוף כלים. אבא הוציא אותי בכוח מהמיטה, והוכיח אותי על כך שאני לא עוזרת לאמא. בליבי חשבתי: "איזו זכות יש לך להטיף לי, כאשר אחה מזלזל בה".

הייתי נשואה ובהריון, כאשר ארע הפיצוץ. אמא כמנהגה לפני כל כביסה, רוקנה את כיסי כל הבגדים. היא מצאה מכתב אהבה בכיס המכנסיים של אבא. אי אפשר לתאר את גודל השבר. הוזעקתי הביתה. אמא ואני שכבנו על המיטה שהיתה שלי, ומררנו בבכי. אבא חיבק אותנו ובכה גם. הוא הבטיח, שהוא לעולם לא יפרק את המשפחה.

משפחת ר' עברה לגור בבלוק אחר, שמהמרפסת שלהם אפשר היה לצפות על המטבח שלנו. שנים ראיתי את אבי עומד במטבח, צופה לכיוון המרפסת של א'.

אבא צדק בדבר אחד: בגרתי, החכמתי וגם התנסיתי. אני מבינה אותו. אך, האם הוא היה ער לנזק, שהוא גרם לי?!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shoshi48 אלא אם צויין אחרת