44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

רוח השינוי באוויר - מהפיכת מצרים ודמוקרטיה בעולם הערבי

וואו!

איזה כיף לחזות במאורעות היסטוריים בזמן אמת! מהפכה במצרים, המונים ברחובות מפגינים כבר 18 ימים, רוצים לסלק את חוסני מובארק ולהגיע לחופש. מובארק מתפטר ומעביר את השליטה במדינה לידי הצבא. חגיגות בכל רחבי מצרים וכמובן בכיכר א-תחריר בקהיר (כיכר השחרור), הכיכר שמרכזת את ההפגנות. חגיגות גם בשגרירויות מצרים באירופה ובמזרח התיכון. הצבא מפזר את הפרלמנט ומודיע שעוד כחצי שנה יהיו בחירות דמוקרטיות וחופשיות במצרים. איזו דרמה, כמה תהפוכות! מעניין מה יקרה בהמשך.

כל המיתוסים וההנחות מתמוטטים, כמו שאמר גדעון בן עמי, לשעבר שגריר ישראל במצרים: "נהרס המיתוס שהמזרחנים למדו ולימדו כל השנים, מיתוס שטען שתושב עמק הנילוס הוא אדם כנוע. אנחנו רואים שהוא אדם בעל רגשות ורצונות..תושבים רבים עזבו את הכפרים והיגרו לקהיר בה יש חינוך ואוניברסיטאות. זו קרקע נוחה מאד לצמיחתה של מהפכה". מיום שישי אין במצרים ממשלה, אין פרלמנט, אין מנהיג. מצרים מנוהלת ע"י הצבא וע"י שר ההגנה המצרי חוסיין טאנטווי. כרגע זהו פתרון שמקובל ע"י ההמון ברחובות. אבל כולם יודעים שזהו פתרון זמני, הצבא אמור לתת ערבות להליך הדמוקרטי ולהכין את מצרים לבחירות חופשיות. אם צעדים כאלה לא יקרו ההמון ימשיך כנראה בהפגנות.

מאד מרשים לגלות ששלטון העם קיים גם במדינות דיקטטוריות. במקום שנראה שבו אין שום כוח לעם, הוא בכל זאת מצליח להרים את ראשו ולהדיח את השלטון. כל כך מוזר, הרי כל הכוח והסמכויות נמצאות בידיים של הדיקטטור, מה אכפת לו מהפגנות העם ומרצון העם. מה הם כבר יכולים לשנות במדינה דיקטטורית? בעקרון הוא יכול להפעיל נגדם את הצבא ולגמור עניין. דוגמה לכך היתה בסין בהפגנות של שנת 1989 בכיכר טיין-אן-מן בבייג'ין. היו שם הפגנות גדולות שכרגיל, התחילו מציבור הסטודנטים ונמשכו הרבה זמן עד שהממשלה הסינית הפעילה לבסוף את הצבא ובלילה אחד ירתה על כל מי שהיה בכיכר. בעקבות הטבח בכיכר טיין-אן-מן המפלגה הקומוניסטית השלטת הדיחה את ראש הממשלה ומינתה אחר במקומו. ההפגנות נגדעו והדיקטטורה הסינית המשיכה.

אך במצרים תרחיש נוראי כזה לא קרה. מסתבר שדיקטטורים לא באמת כל יכולים וכל הכוח לא באמת נמצא אצלם בידיים. גם בדיקטטורות יש משחקים פוליטיים ומאבקים פנימיים במפלגת השלטון ובצמרת הצבאית. כך קרה שלמרות שהוא שליט דיקטטורי, מובארק לא יכל להפעיל את הצבא נגד העם. הגנרלים בראש הצבא לא היו מקשיבים לו ולא היו פועלים נגד המפגינים. בזכות מצב עניינים זה העם קיבל בעצם כוח רב ביותר ויכל לדרוש דרישות ולקבל את השלטון לידיו. אבל האם הגנרלים בראש הצבא באמת יעבירו את השלטון לעם ויכוננו במצרים בחירות דמוקרטיות? אי אפשר באמת לדעת, אך ההערכה היא שנראה משהו דומה למה שקרה בטורקיה בתחילת שנות השבעים. שם הצבא אחראי על שמירת החוקה הדמוקרטית הטורקית וכל פעם שהיה חשש שהחוקה בסכנה הצבא השתלט על המדינה ולאחר זמן מסויים נערכו בחירות דמוקרטיות במדינה. מוזר לתת לצבא יד חופשית לשמור על הדמוקרטיה במדינה, אבל בטורקיה זה איכשהוא עובד.

מסתבר שהמפגינים בקהיר רוצים מדינה מתוקנת בלי שחיתות ועם יותר חופש (ראו בקטעי הוידאו למטה). מצרים לא נמצאת במצב של איראן בערב המהפכה של האייטולות. במצרים יש יותר משכילים, יש הרבה אנשים במצרים שבעד מדינה מצרית לאומית, חילונית וליברלית. מבחינתם מצרים היא לא קודם כל מדינה מוסלמית אלא לאומיות בעלת היסטוריה ומסורת משותפת. רבים מאנשים אלה הם המפגינים במהפיכה זו. השאלה עד כמה הם מייצגים את כלל מצרים. אומנם 40% מהמצרים עובדים בחקלאות, לעומת 3% בעולם המערבי וכנראה הם לא מעורים במיוחד בערכים הליברליים של העולם המערבי. אך זהו מצב הרבה יותר טוב מהמצב של איראן, שם 70% עבדו בחקלאות לפני מהפכת האייטולות והם הצביעו בבחירות הדמוקרטיות שהיו שם והעלו את הדיקטטורה האיסלמית הדתית שכולנו מכירים היום. בגלל שהיחס בתוך האוכלוסיה המצרית שונה מאשר באיראן שלפני ההפיכה, ויש ציבור גדול שמכיר ורוצה חופש וליברליזם, סיכויים גדולים שלא נראה במצרים מהפכה מוסלמית קיצונית.

אי אפשר באמת לדעת מה יקרה, ונראה שגם המומחים הרימו ידיים. הרבה מהם טוענים שקשה מאד לחזות מה יקרה בזמן של מהפיכה. מצחיק אותי לראות איך אנשי החדשות בישראל מנסים לשדר מיד פאניקה וחשש לבאות. כולם כל כך מפחדים מהשינוי ומחוסר הודאות וכל הזמן מדברים בצורה פאסימית על תוצאות המהפיכה במצרים ומה זה יעשה לנו. תמיד מזכירים את התרחישים האפשריים הגרועים מכל, אפילו פעם אחת לא יצא לי לשמוע פרשן שמזכיר את התרחיש האפשרי האופטימי מכל של מדינה דמוקרטית מצרית מתוקנת ויציבה. למה שדרני החדשות מעדיפים להדגיש את הצד הפאסימי ולא את הצד האופטימי? מה, אי אפשר לנתח אירועים בצורה חכמה ולהיות אופטימי באותו הזמן? אני לא חושב שיש יותר סיכויים דווקא לתרחישים הגרועים ביותר מאשר לתרחישים הטובים ביותר, סביר יותר להניח שמה שיקרה יהיה תרחיש ביניים, מעין דמוקרטיה לא הכי יציבה, אבל עדיין דמוקרטיה. אף אחד לא באמת יודע לחזות כיצד זה יגמר, פשוט נצטרך להתאזר בסבלנות, לחכות ולראות. 

בינתיים כדאי להיזכר שכולנו בני אדם, וכבני אדם כולנו רוצים לשפר את מצבנו וכולנו רוצים להרגיש חופשיים. לכן שום דיקטטורה לא הצליחה לשרוד ועד היום כל הדיקטטורות לאורך ההיסטוריה נפלו. לדעתי זה רק עניין של זמן עד שכל הדיקטטורות שאנחנו מכירים כיום יפלו גם כן. אומנם זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל בסופו של דבר אנחנו נראה את מפלת הדיקטטורה האיראנית ונראה את מפלת הדיקטטורה הסינית והדיקטטורה הצפון קוראנית ונראה את מפלת שאר ממלכות ערב. יש משהו ממכר בחופש ויש משהו מושך באפשרות להשיג יותר חופש, רק צריך לחכות לשילוב של מצב כלכלי קשה, מאבקים פנימיים בצמרת השלטון שיחלישו את כוח הדיקטטורה ויגבירו את כוחו של העם ושפלג מספיק רחב מהעם ידע על אופציות החופש. לוקח זמן עד שתהליך כזה מבשיל, אך בסופו של דבר הוא מגיע. זהו תהליך איטי ולפעמים דרושות מספר מהפיכות אך בסופו של דבר אני מאמין בכוח הרב של האדם לרצות חופש.

אני בעד שינוי, אומנם שינוי תמיד מכיל אלמנט של חוסר ודאות, אך הוא גם מכיל תקווה. ללא שינוי לא נוכל להתפתח, לכן פשוט צריך להתגבר על הפחד ולהיות אמיצים. לאורך ההיסטוריה האנושית בזכות אנשים שהאמינו  בשינוי יצאו לפועל מהפכות, רוב המהפכות הללו קידמו את חופש האדם. בכל מהפכה כזו היה תפקיד מרכזי לאנשים משכילים שהכירו ברוח האדם וידעו שרעיונות יכולים להזיז הרים ולשנות היסטוריה. החל מהמהפכה המדעית לפני 400 שנה לערך, שהתחילה הכל ומרדה בדת דכאנית והזכירה לכולנו את היכולת האדירה הגלומה באדם. פילוסופים ומדענים מאותה התקופה השפיעו עמוקות וגרמו לתקופת הנאורות, תקופה בה החלה הדמוקרטיה המודרנית וההבנה עד כמה חשובות זכויות כמו חופש ושוויון. זו התקופה בה נולדה חוקת ארה"ב והחלה המהפכה הצרפתית. והיום מצב זה ממשיך ולסטודנטים יש תפקיד מרכזי במהפכות, כמו למשל מהפכת תרבות הנגד של שנות השישים בארה"ב ששיאה היה באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, מרד הסטודנטים בצרפת של 1968 בראשות הסטודנט דני האדום שהפיל את הנשיא דה גול, ניסיון ההפיכה בסין ובאיראן וכמובן כעת מהפכת מצרים. כל אלה נוהלו בעיקר ע"י סטודנטים שהכירו את ההיסטוריה ואת הרעיונות הליברליים וידעו מה האדם מסוגל להשיג.

יש חוט מקשר בין כל המהפכות מאז ועד היום, הרצון האנושי לממש את רוח האדם ע"י השגת חופש ושוויון גדלים והולכים. מבחינה זו אפשר לומר שתקופת הנאורות אף פעם לא הסתיימה והיא ממשיכה כל עוד יש בני אדם ברחבי העולם שנאבקים לקבל יותר עצמאות ושליטה על חייהם. המאבק יכול להיות של העבדים השחורים בארה"ב שרוצים להשתחרר או של נשים באנגליה של תחילת המאה ה-20 לקבל זכות הצבעה, או של העם ההודי או היהודי לקבל מדינה משלהם, או של סטודנטים שמרגישים שחייהם מכוונים ע"י נורמות חברתיות שמדכאות אותם, או כמו היום, אזרחים ערביים שמאסו ברודנות שהופעלה נגדם. כולם חלק מאותו מאבק מתמשך של האדם לזכות בעצמאות כדי שיוכל לממש את חייו כרצונו החופשי.

כל הכבוד לבני האדם האלה שגרים כרגע במצרים ושקוראים לעצמם מצרים! עכשיו זה הרגע שלהם, הם הצליחו להעיף דיקטטור מעליהם וכעת יש להם יותר סיכוי להגיע למצב של מדינה חופשית ודמוקרטית. הם, וההפיכה בתוניסיה, הראו לשאר העולם הערבי שלעם יש כוח ושאפשר לסלק רודנים גם כאן במזרח התיכון. איזה מומנטום נהדר! אני מקווה שברגעים אלו ממש, בזכות כל הארועים הללו, ניצתות פעולות מהפכניות במדינות דיקטטוריות נוספות, בייחוד באיראן ובסין. כבר היום שמעתי על הפגנות מחאה בתימן ובאלג'יריה, אני מקווה שגל ההפגנות הזה ימשיך ויתפשט ויוביל בני אדם רבים אל הרחובות ואל החתירה לחופש ולדמוקרטיה אמיתיים. מאד יפה לראות את גל ההתעוררות הזה ואת השימוש שעושים המפגינים בכלי המשחרר החדש - רשת האינטרנט והרשתות החברתיות. בהצלחה לכם ובתקווה לראות גם את מצרים דמוקרטית וחופשית. ומי יודע, אחרי עשור שהתחיל בפיגוע ה-11 בספטמבר והתאפיין בפחד מפני האיסלם הקיצוני וצעידה לאחור, אנחנו נכנסים כעת לעשור חדש וטרי. אולי זה יהיה העשור של התפרקות הדיקטטורות הערביות והיחלשות האיסלם ושוב נצעד קדימה לעבר המטרה של שחרור האדם באשר הוא?

קטע וידאו יפהיפה שקושר את הרצון שלנו כבני אדם להיות חופשיים ולא להדרס ע"י כוחות חזקים מאיתנו, כמו למשל כוחה של המדינה, ולא משנה מהיכן אנחנו בעולם או באיזה תקופה אנו חיים. בתחילת הסרטון רואים את המחאה של אדם סיני בודד לאחר ליל הטבח בכיכר טיין-אן-מן. הוא חוזר מקניות ונעמד מול הטנקים שחוזרים מהכיכר ולא נותן להם לעבור. אדם בודד מול שיירת טנקים מפחידה. לאחר מכן עוברים לשמוע קטע מתוך נאום של מאריו סאביו, סטודנט אמריקאי שהיה חבר בתנועה למען חופש הדיבור באוניברסיטת ברקלי המהפכית של שנות השישים. בשנת 1964 הוא נשא נאום חוצב לבבות על אותו נושא בדיוק, הרצון שלנו להשתחרר מרודנות כוחנית או כמו שהוא קרא לזה 'להשתחרר מהמכונה או מהמערכת'. מברקלי, דרך סין ועד קהיר, כולנו באותה הסירה.

תרגום הנאום המדהים הזה(אומנם רשום בלשון זכר, אבל פונה לנשים וגברים כאחד):

"יש זמן בו פעולת המערכת נעשית כה פוגענית, גורמת לך להרגיש כל כך מזועזע, עד שאתה לא יכול לקחת חלק. אתה לא יכול אפילו לקחת חלק ע"י אי-עשייה ואתה חייב לשים את הגוף שלך לפני ההגאים ולפני הגלגלים, לפני הצירים ולפני כל המערכת, ואתה חייב לגרום לה להעצר! ואתה חייב להבהיר לאנשים שמריצים אותה, לאנשים שהיא שייכת להם, שעד שלא נהיה חופשיים, לא נאפשר למערכת לעבוד כלל!"

בהצלחה לכולנו בדרך לשחרור האדם!


שמחת המפגינים על התפטרות מובארק, מתוך סיקור האירועים של חדשות 10 מיום ההתפטרות

פרופסור איל זיסר מנתח את האירועים, מתוך סיקור התפטרות מובארק חדשות 10

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת