00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים עוברים בקליק

מחנה אימונים

תקציר רשימה שהתפרסמה במגזין פברואר של "אופנים" (עם התמונות שלא היה להן מקום במגזין)

** חלק מהתמונות (ובעיקר היפות שבהן) צולמו ע"י נהגי הליווי של קבוצת "בשביל האופנים בגליל" וע"י אלעד פלטין, מאמן "סגל מומנטום" **

 

 

מחנה זה עניין רב תועלת

 

בעולם שבו השנה מחולקת לעונות אימונים, מכונה העונה בה אנו נמצאים עכשיו "תקופת הבסיס". היא מגיעה אחרי תקופת ההכנה, אותה ניתן לכנות כראש השנה, מייד אחרי תקופת הפגרה. באותה מחזוריות מופלאה של עונות, ממליצים המאמנים לצבור שעות רכיבה וקילומטרים רבים של אוכף, בעומסים שאינם גבוהים מדי. את העומסים הגדולים, שומרים לתקופת הבניה, התקופה שתגיע בהמשך. בעונה הזו, נוהגות קבוצות הרכיבה לצאת למחנות אימונים – סוף שבוע ארוך שבמהלכו נגמאים עשרות ומאות קילומטרים של אספלט. ואל שניים מהמחנות האלו, הצטרפתי.

בוא איתי אל הגליל

מחנה האימונים של קבוצת "בשביל האופנים בגליל" נמשך חמישה ימים, כאשר היום הראשון הוא רכיבה ארוכה בצפון, בדומה לרכיבת שבת שגרתית של המועדון ורק ביום השני מתחילים בתנועה דרומה. אני מצטרפת רק למחנה הנודד, בתקווה שהיום הראשון היה מספיק קשה, כדי למתן מעט את קצב הרכיבה של הפלטון.  מזג האוויר, שעד לשבוע הזה היה קייצי ויבש, נזכר שבעצם חורף עכשיו ובחורף צריך להיות גשום. עידו סירקין, מתדרך את הקבוצה לקראת היציאה ומחלק באופן שרירותי את הפלטון לשתי קבוצות: הקבצה א' מורכבת מרוכבי העלית ורוכבי המסטרס החזקים והקבצה ב' מכל שאר הרוכבים. מכיוון שהכבישים רטובים ודביקים, מזכיר לנו עידו לנקות מדי פעם את הגלגלים ולהיזהר מתקרים. וכמובן – לאכול הרבה. הדרך שלפנינו ארוכה וצריך לשמור על הגוף מתודלק היטב. הציוד מועמס על רכבי הליווי, הגלגלים מנופחים היטב, הקסדות מהודקות לראש וכציפורים הנודדות שחלפו בשמורת החולה לפנינו, הנה אנחנו יוצאים לדרך, אל הדרום החם.

 

עזוב שטויות, אכול יותר פירות

ברכיבות שלבים מרובות ימים, עיקר החשיבות היא ביכולת ההתאוששות. כדי להתאושש נכון, צריך לדעת איך לאכול במהלך הרכיבה, לשתות הרבה, להקפיד על המתיחות בסיום הרכיבה, לאכול טוב ולישון מספיק. כיאה לקבוצה שבין נותני החסות שלה נמנים גם משווקי פירות, מקפידים הרוכבים על תזונה עשירה בסיבים במהלך הרכיבה. שני רכבי הליווי מפנקים אותנו לאורך כל הדרך בתמרים, בננות ובתפוחים, כך שגם ללא ג'לים, חטיפים מוכנים ושאר מוצרים מתועשים, אפשר ליהנות מתזונה נכונה בדרך.

במהלך היום השני מתחוורת לי עובדה מדאיגה: מהרגע שעלינו על האופנים, אין עצירות יותר, עד לנקודת הסיום. אצל עידו סירקין רוכבים, לא מבזבזים זמן. כשהבקבוקים זקוקים למילוי, משמשים רוכבי העלית כדומסטיקים, נוטלים אותם אל רכב הליווי ומשיבים אותם מלאים. ואם, חלילה, עצרתם בצד בשל תקר, תקלה או, שומו שמיים, לרוקן את השלפוחית – תאלצו להדביק את הפלטון הדוהר בעצמכם. במקרה הטוב, תוכלו להיצמד לרכב הליווי ולנצל אותו לדרפטינג. במקרה שלא – תצטרכו פשוט לעבוד חזק.

 

להכניס מרחק לרגליים

לפי עידו, יש למחנה האימונים מספר מטרות: מעבר לבנייה הפיזיולוגית של מיטוכונדריות, כלי דם ומסת שריר, גמיאת המרחקים מוסיפה לרוכבים חוסן נפשי ומוכנות מנטאלית. וכמובן, המחנה מהווה הזדמנות טובה לגיבוש הקבוצה.

לפי תורות האימון הקלאסיות, העמסה נכונה של מרחקים בתקופת הבסיס, קרי – רכיבות ארוכות בקצב אירובי, היא המפתח לבנייה הנכונה של הכושר הגופני במהלך העונה. ללא הבסיס האירובי האיתן, קשה לגוף להתמודד עם הקושי של אימוני האינטרוולים ואימוני העליות שיגיעו בהמשך העונה, שלא לדבר על העומס של התחרויות עצמן. בסיום היום השני (שעבור חלק מהרוכבים הוא כבר היום השלישי למחנה) מכין אותנו עידו ליום הבא, הכולל חזרה לורד-יריחו, דרך מעלה עקרבים. עיסוי יסודי של הרגלים, בתנועות סירוק לכיוון הלב, הן המלצת המאמן. 

את היום אנחנו מסיימים רק אחרי 161 קילומטרים, במהירות ממוצעת של 32 קמ"ש.. עוד ארוחת ערב מפנקת, שינה טובה ובוקר אחרון למחנה. כבכל בוקר, מכין עידו דייסת סולת ושיבולת שועל, אותה אפשר לחזק בקינמון ובקצח או להמתיק בדבש, מכינים כריכים לדרך ויוצאים בשמחה צפונה, בחזרה לצומת מחניים.

רוח גבית עוזרת לנו להתקדם עד לבית-שאן, שם מחכים לנו ענני הגשם, שדואגים שיהיה לנו מה לנקות למחרת. 4 ימי מחנה (או חמישה, למהדרין) עם יותר מ-800 קילומטרים מרחק ויותר מ-4.5 קילומטרים של טיפוס מצטבר, דייסת קוואקר לארוחת בוקר ויין משובח לארוחת הערב, הנה שבנו שמחים ומאושרים לנקודת היציאה.

דברים שרואים רק בגליל..

 

 

 

הכל נרשם

אחרי שבוע רגוע של התאוששות, הכולל ניסיונות נואלים למחיקת החיוך המאושר מהפנים, אני מגיעה למחנה האימונים של קבוצת "סגל-מומנטום-הרים", הקבוצה עמה אני רוכבת בתקופה האחרונה.

 

בשנים הקודמות, כך סופר לי, החלו את המסלול ברכיבת נג"ש לנס-הרים, טיפוס לירושלים, צילום בכותל ורק אחרי כן רכיבה לכיוון ים-המלח.

השנה היה המחנה בעל אופי מעט רגוע יותר, דבר שלא מנע מאלעד פלטין לשלב בדרך לשדה-בוקר עליות למכביר (כמעט 2,000 מטרים), מבלי לוותר חלילה על המהירות. מזג האוויר החורפי מאתגר אותנו כמיטב יכולתו, ברוח פנים קרה, שמדי פעם מתחכמת והופכת לרוח צד.

הקבוצה, במיומנות מרשימה שכמותה אפשר לראות רק בספרי הלימוד, מיישרת גלגלים לפי הרוח ומתגברת בהצלחה גם על רוחות הצד, במבנה אלכסוני מפואר. השיטה עובדת ואנחנו מצליחים לסיים את מלוא המרחק של 174 קילומטרים בתוך שש שעות רכיבה. 

לרכיבות הארוכות יש מרכיב לימודי עמוק. אם ברכיבות קצרות אפשר להשתולל ולהתאושש אחר-כך, בבית, ואם ברכיבות סוף השבוע אפשר לדחוף את המעטפת ועדיין לסיים אותן בכבוד, הרי שברכיבות הארוכות, זמן הנקם והשילם מגיע גם מגיע. ובגדול. מי שחשב בבוקר שהוא חזק ומשך מהר מדי את הפלטון כדי לפרק אותו, סיים את היום מפורק מאחור. מי שחסך באוכל חיסל את המצברים שלו ומי שלא הקפיד על שתייה, איבד מכוחו. ומכיוון שמרוצי אופנים מוכרעים בקו הסיום, לא בקו הזינוק, הרי שחשוב להקפיד על איזון, שמירת כוחות וניצול נכון של המשאבים, כדי שאפשר יהיה לסיים את המסלול כשברגלים עוד יש כוח.

 

 

בשדה-בוקר אנחנו פוגשים את חברי קבוצת CCC, שבחרו אף הם בנקודה הדרומית כבסיס למחנה שלהם. בארוחת הערב מכבד אותנו אלעד ביין של יקב פלאם - מסתבר שיקבים הפכו להיות נותני חסות מבורכים לקבוצות הרכיבה. לחיים!

אימון עם תנופה

היום השני למחנה דומה מבחינת הנתונים היבשים ליום הראשון – קרוב ל-180 קילומטרים עם כמעט שני קילומטרים של טיפוס מצטבר. אלא שהשיעור הנלמד ביום השני הוא לא התמודדות עם מרחקים או טיפוסים, אלא התמודדות עם מזג האוויר. רוח קרה ויבשה מלווה אותנו לאורך המסלול המדהים שאנחנו רוכבים: משדה-בוקר לניצנה ומשם דרומה לאורך הגבול, דרך קדש-ברנע, הר עריף והר רמון.

את העלייה לקדש ברנע, אחרי רכיבה של שעתיים וחצי, עושים במתכונת נג"ש אישי. טוב, מדובר "בסך הכל" בעלייה של 10 דקות.. ככל שאנחנו עולים בגובה, הרוח נעשית קרה יותר ונעימה פחות. אחרי עוד שעת רכיבה, אני מגלה שהגעתי לקצה יכולתי. הרגליים עוד סוחבות בעליה, אבל הגוף מרגיש מותש והראש סחרחר. זו ההזדמנות להתאושש ברכב הליווי, לצלם את חברי הקבוצה, הדוהרים בנג"ש קבוצתי בירידה מהר רמון לכיוון בה"ד 1 ולשמוע מאלעד פרטים נוספים על תורת האימון הייחודית שלו, המבוססת פחות על נפחים ויותר על אימונים עצימים ממוקדים המבוססים על תפוקת הכוח שברגלי הרוכב.

נג"ש קבוצתי בדרך למצפה רמון 

אלעד, באימונים שהוא מעביר, שם יותר דגש על העצימות ברכיבות ופחות על הקילומטרים. לדבריו, אפשר להגיע באימונים מדויקים לתוצאות מצוינות, גם אם בסופו של דבר נבלה פחות שעות על האוכף. ואכן, בהשוואה למחנה האימונים של סירקין, במחנה האימונים השני עוברת הקבוצה "רק"  540 קילומטרים, אך הטיפוס המצטבר היה גבוה יותר.

עדיין, הכאבים דומים. כפות הרגלים, המתנפחות לאחר שעות של רכיבה, שרירי הכתפיים הדואבים מתנוחת הרכינה הממושכת, הברכיים המתעוררות ונזכרות בכאבים רדומים שהתעוררו וכפות הידיים, שמבקשות לעשות קצת דברים אחרים, מלבד אחיזת הכידון. וכל אלו, מבלי להזכיר את עצמות הישבן, שהמגע הארוך עם האוכף היה להן לזרא.

מסלול סינגלים סלול?

 

 

מדשדושים לדיוושים

בדרך חזרה צפונה, אני מקפידה ליישם את כל מה שלמדתי במחנות: לשתות הרבה, לאכול כמו שצריך ולשבת בעמקי הפלטון. כל אלו, בתוספת לשני אדווילים שלקחתי בבית-קמה, מסייעים לי לסיים את היום ואפילו לעבור קדימה ולסייע במשיכה.

רגע לפני הסיום, בצומת נחשון, אלעד מקפיץ אותנו לספרינט טמפו עצבני עד לקצה צלע המשולש. כל הכאבים נשכחים, העוצמות מתכנסות אל שרירי הארבע-ראשי והרגלים עובדות בקצב, כדי לשמור על הגלגל שלפני וכשהוא יורד אחורה, להמשיך ולמשוך את הרכבת הדוהרת באותה המהירות. תם ונשלם עוד מחנה אימונים, זה הזמן לשבוע מנוחה קל ומאושש, עד לרכיבות הבאות...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אצטק קאמרה אלא אם צויין אחרת