00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

על מודלים, לימונים, ואינפורמציה לא סימטרית

לאנשים רבים יש דעה מוצקה על מהימנותם של מודלים כלכליים: הם לא מסוגלים לחזות שום דבר, הם לא דומים למציאות, הם לא שווים שום דבר. הדעה הזו נובעת מתפיסה מוטעית בקשר למטרתם של המודלים הכלכליים – המטרה שלהם אינה לדמות את המציאות, אלא להמחיש נקודה, פואנטה, כמו קריקטורה שמופיעה בעיתון. מודל כלכלי לא נמדד במידת הדמיון שלו למציאות, אלא במידת התועלת שלו לחשיבה על הבעיה. כתבתי את זה כבר בעבר, והיום הייתי רוצה, לראשונה, להציג דוגמה למודל כלכלי שימחיש את הנקודה הזו. המודל שנראה נקרא "שוק הלימונים", והוא מבוסס על מאמר של ג'ורג' אקרלוף מ 1970.


"לימונים" זה סלנג אמריקני שמשמעותו מכוניות משומשות, "טרנטה", כאלו שהמוכר במגרש מנסה לדחוף לכם ומתקלקלות אחרי שבוע. אני אציג כאן את הגרסה הפשוטה ביותר של המודל, על ידי דוגמה מספרית (ויסלחו לי כל חובבי המשוואות). הסיפור מתחיל כך:

יום בהיר אחד, אתם מגיעים למגרש המכוניות המשומשות הקרוב לביתכם, במטרה לרכוש רכב ערסוואתי עם גג פתוח, שיהפוך את הבנות בשכונה לידידותיות מעט יותר כלפיכם (או, אם אתן בחורות, אז אתן מגיעות למגרש המכוניות המשומשות במטרה לרכוש פולקסוואגן וורודה חמודה שתאפשר לכן לברוח באמצע מבליינד-דייטים גרועים מבלי להיות תלויות בבן הזוג).

ישנם רכבים רבים במגרש; חלקם לא שווים כלום ויתקלקלו לאחר נסיעה של מאה מטרים, ואחרים איכותיים יותר ושווים לכם, נניח, עד 15,000 ₪. באופן כללי ההתפלגות היא סימטרית, ואתם יודעים ששווייה של מכונית ממוצעת עבורכם הוא 7,500 ₪.

יוסי, בעל המגרש, רואה אתכם מגיעים אליו ומחכך את ידיו בהנאה. אין ספק - יש לכם פרצוף אשכנזי של פראיירים שאין להם שמץ של מושג איפה נמצא הקרבוראטור, ומה עושות הבוכנות. חלק מהמכוניות שבמגרש לא עלו לו דבר, וחלקן עלו עד 10,000 ₪. מכונית ממוצעת במגרש עלתה לו 5,000 ₪, והוא ישמח למכור אותה לכם בכל מחיר העולה על כך.

 

נניח, בהתאם למספרים שתיארתי, שעבור כל מכונית, אתם מוכנים לשלם פי 1.5 ממה שהיא עלתה ליוסי.

כלומר, אם הייתם יכולים לוודא את איכות המכונית, אז עבור המאזדה הכחולה המפורקת שנת 95 אתם הייתם מוכנים לשלם עד 6,000 ₪, העלות ליוסי היא 4,000 ₪, ואז אחרי התמקחות המחיר היה איפה שהוא באמצע בין 4,000 ל 6,000, תלוי מי מתמקח יותר טוב.

 

אבל, וזה האבל העיקרי כאן, אתם לא יכולים לוודא את איכות המכונית. יוסי הוא היחיד שיודע מה האיכות שלה.

מכיוון שאתם לא יכולים לוודא אותה, אתם מניחים שהמיצובישי השחורה שמוצגת לכם היא מכונית ממוצעת, כלומר שווה 7,500 ₪ לכל היותר עבורכם. אז בוא נגיד שאתם לארג'ים, ואתם מציעים 7,500.

יוסי מחייך ואומר "סגור".

 

אתם עומדים ללחוץ לו את היד, אבל ברגע האחרון מושכים אותה לאחור וחושבים לרגע... יוסי הרי יודע מה האיכות של המכונית. אם הוא מוכן לקבל 7,500 עבורה, לא ייתכן שהמכונית עלתה לו יותר מ 7,500 ₪.  כלומר, השווי האמיתי של המכונית הוא איפה שהוא בין 0 ל 7,500 עבורו, כלומר בין 0 ל 11,250 (7,500 כפול 1.5) עבורכם. נעשה ממוצע? יופי, יצא 5,625 (11,250 לחלק ל 2) עבורכם. הצלחתם לעקוב אחרי זה? לא? נסו לקרוא שוב את הפסקה, זה לא מסובך, אני מבטיח...

 

טוב, אתם אומרים, בואו נציע לו 5,625 ש"ח.

נניח, סתם בשביל הדוגמה, שיוסי אומר "לא". אז אתם מציעים לו 6,000, ואז הוא אומר "כן". אז השווי האמיתי הוא בין 0 ל 6,000 עבורו, ובין 0 ל 9,000 עבורכם. אתם לא רוצים לצאת פראיירים, ומציעים שוב את הממוצע, 4,500. ואז הוא שוב אומר "לא".

המכונית לא תימכר.  אם הוא היה אומר "כן" כל הזמן, המחיר היה מגיע מאוד מהר לאזור ה 0.

 

אתם רואים לאן זה הולך? למרות שקיימות במגרש מכוניות שאותן אתם הייתם רוצים לקנות במחיר X ויוסי מוכן למכור לכם במחיר X, המכוניות היחידות שאותן ימכור יוסי למישהו יהיו מכוניות בשווי אפס שהוא ימכור במחיר אפס. בגלל המחסור באינפורמציה וחוסר האמון בין הצדדים, אנשים שיכולים להציע מכוניות משומשות באיכות טובה לא יציעו אותן למכירה, כי אף אחד לא יאמין להם שהמכוניות הן באיכות טובה, והצרכנים יהיו מוכנים לשלם רק את המחיר הממוצע.

מנקודת מבטם של כלכלנים זהו כשל שוק, והנקודה המעניינת כאן היא ששני הצדדים נדפקים: אני מניח שברגע שהתחלתי לדבר על אינפורמציה לא-סימטרית, רובכם ישר חשבתם על איך שיוסי ינצל אתכם מכיוון שהוא יודע מה איכות המכוניות ואתם לא, אבל זה לא מה שקורה כאן. גם יוסי מפסיד מהעניין. הוא היה רוצה למכור לכם את המכונית, משתלם לו למכור לכם את המכונית, אבל הוא לא יכול כי אתם לא מאמינים לו. אפילו אם הוא ישבע באמא שלו שהמכונית שווה 5,000 ש"ח אתם (אני מקווה) לא תאמינו לו.

גם המוכר וגם הקונה מפסידים מקיומה של אינפורמציה לא-סימטרית. במקום ששוק המכוניות המשומשות יכלול שלל מכוניות בטווחי איכות שונים, הוא כולל רק את המכוניות הגרועות ביותר.


אוקיי, אז נחזור לדיון הכללי. מה המודל של אקרלוף שווה?

האם הוא יכול לחזות את שער הדולר? לא ממש. להדריך אותנו איך לעשות מיליונים בבורסה? לצערי, גם זה לא. האם המציאות נראית כמו מודל הלימונים? לא כל כך. ישנו וויכוח בין כלכלנים לגבי מידת הדמיון בין שוק המכוניות השכורות בארצות הברית לבין המודל הזה. אקרלוף מציע שווקים אחרים רלוונטים לאותו הנושא, כגון שווקי אשראי במדינות מתפתחות וקניית ביטוחי בריאות על ידי אנשים מבוגרים (אתם מוזמנים לנסות ולהבין בעצמכם איך הכשל הזה מתרחש בשווקים אלו), אבל אף אחד מהם לא נראה בדיוק כך. למשל, ייתכן שאם יוסי ימכור לכם מכונית גרועה אז אתם תספרו לחבריכם, והם לא יקנו אצלו. ברגע ששיקולי מוניטין (או כמה עסקאות שחוזרות על עצמן) נכנסים לתמונה הדברים משתנים, פתאום אין לו אינטרס כל כך חזק לעבוד עליכם. אבל זה לא חשוב.


מה שחשוב, זה שהמנגנון שראינו במודל הזה קיים, לפחות במידה מסוימת, במציאות. המודל מקצין את המציאות ומפשט אותה על מנת שנוכל לראות את הפואנטה באופן בהיר, כמו קריקטורה בעיתון שמדגישה צד מסוים של ראש הממשלה באופן קיצוני. הוא מגיע למסקנה שאיננה טריוויאלית, ויש לו השלכות על העולם האמיתי – הוא מכניס את האינפורמציה הלא-סימטרית לרשימת כשלי השוק שדורשים התערבות ממשלתית (גם אם יש המון וויכוחים לגבי יעילותה של ההתערבות והדרך המדויקת שבה צריך להתערב), לצד כשלי שוק אחרים כגון מוצרים ציבוריים והשפעות חיצוניות.


זה מה שהמודלים הטובים ביותר, השימושיים ביותר, עושים. הם לא חוזים שום דבר, הם לא מנסים לדמות את המציאות - הם מנסים להדגיש נקודה. נכון, יש גם מודלים פחות טובים. כמו בכל תחום, גם בכלכלה יש מחקרים טובים יותר ומחקרים טובים פחות. ישנם מודלים שההנחות שמאחוריהם כל כך מרחיקות לכת, עד שהתוצאות שלהם לא רלוונטיות בכלל למציאות. אבל השאיפה של הכלכלה התיאורטית היא למצוא את המנגנונים המעניינים, ולמדל אותם באופן מתמטי. המתמטיקה היא לא העיקר כאן (גם אם נדמה שאחוז גדול מהקורסים בתארים המתקדמים בכלכלה עוסקים בה), היא בסך הכל שפה שמאפשרת לנו לדבר באופן מדויק יותר.


אגב, המאמר על שוק הלימונים, כמו מאמרים פורצי דרך רבים בתחומים אחרים, לא התקבל בברכה בתחילת דרכו. שלושה מהמגזינים הכלכליים הנחשבים ביותר בעולם דחו אותו בטענות של טריוויאליות או חוסר נכונות, ורק הרביעי שאליו שלח אותו אקרלוף הסכים לקבלו. כיום הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר בתיאוריה כלכלית, ונלמד במסגרת קורסי הבסיס בתארים בכלכלה. בשנת 2001 זכה אקרלוף (ביחד עם מייקל ספנס וג'וזף סטיגליץ) בפרס נובל לכלכלה על עבודתו על אינפורמציה לא סימטרית שהחלה במאמר זה.

ג'ורג' אקרלוף

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת