00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

חֶבֶר הַמֻּשְׁבָּעִים פָּסַק / שִינָה/פרק ב`

פרק ב' – שינה

 

מסיבת יום ההולדת של לורה הייתה סוערת, גם באולם וגם בליבו של יו. הוא לא היה יכול להמשיך ולהינות מהמסיבה, מוחו כל הזמן חשב על המעטפה שהייתה בידה של לורה, הוא היה בטוח שלא שם דבר כזה בתוך השקית. אולי המוכרת שמה משהו והוא לא שם לב, אולי זו פרסומת ואולי זה צ'ופר מהמוכרת.

מוחו קדח והוא קם והתכונן לעזוב את המסיבה.

"למה אתה קם , תיכף יגישו משקאות ואוכל ואולי עוד הופעה" אמר לו צין

"אני מתוח, ואני לא יכול יותר לשבת אני רוצה ללכת, אתה בא ? בעצם באת לבד האם יש לך איך לחזור?" לחש לו יו.

"כן, אני אחזור מאוחר יותר, תודה"

גם לורה שהבחינה ביו שקם, ביקשה ממנו להישאר אך יוּ קם נשק לידה של לורה ופנה לצאת.

יו עצר ליד דלת היציאה , שם היו תלויים כל המעילים של המוזמנים, הוא מסר את האסימון שבידו והבחורה הצעירה מסרה לו מעיל, הוא לבש את המעיל ויצא אל רכבו.

עלה, התניע את הרכב והסתלק במהירות מהמקום. כל הדרך חשב על לורה והמתנה ומה זה עשה לה אבל המעטפה ?, מאיין היא צצה?, את זה הוא עדיין לא הבין.

הרכב עצר בקול עמום בכדי לא להעיר אף אחד. הוא ירד מהרכב לבש את המעיל ונכנס לחדרו.

את מפתחות האוטו הוא דחף לכיס המעיל ופתאום חש בנייר כל שהוא בכיס, שלף חזרה את מפתחות הרכב עם הנייר.

היה שם נייר מקופל לכמה קיפולים. יו לא הבין , הוא לא שם שום פתק במעיל, לפני שהוא פתח את הפתק , הוריד את המעיל וקרא את הכתוב על התווית מאחור. פניו החווירו , רגליו רעדו והוא התיישב על המיטה והחל פותח את קיפולי הנייר בידיים רועדות , משפתח את הקיפולים נגלה לעיניו דף פוליו גדול ועליו מודפס מכתב.

 

גשם עז ניתך על גג הבית וחבר אל דמעותיו של יו אשר זלגו על פניו בשטף. עיניו שוטטו על פני הדף הלוך וחזור על כל שורה וליבו המה. שפתיו מלמלו שוב ושוב " זה לא יכול להיות , זה לא יכול להיות".

הוא קיפל שוב את הדף והחביא אותו במקום מסתור. את המעיל תלה ליד הדלת , את בגדיו הוריד ושם על הכסא ונכנס למיטה ללא התארגנות כלל. מתוך עצבות ועייפות, נרדם.

 

קרני אור בודדות פילסו את דרכם דרך אשנב תאו של יו. ריח השתן באסלה היה חריף ובלתי נסבל.

המזרון המעופש הדיף ריח חמוץ של פרי מקולקל, בפינת החדר הסתובב לו במהירות עכבר קטן שזה עתה נולד , מגשש וטועם פירורי לחם מאתמול. יו כבר שכח אורח חיים כזה, הוא התקדם לחיים טובים יותר והנה הוא חזר אליהם. מעבר לסורגי הברזל שמע את שריקת הסוהר וצעקותיו ליקיצת הבוקר. הוא קם ודדה אל עבר האסלה והוסיף עוד שתן לתוכה, פנה אל עבר הכיור לשטוף את פניו במעט מים ולנגב במגבת המעופשת .

דלתות תאו נפתחו והסוהר סימן לו לצאת ולחבור אל כל האסירים . חצר הכלא הייתה גדולה ומגודרת היטב בחומה גבוהה ומעליה חוטי תייל דוקרניים, מצלמות מסביב ותצפיתנים יושבים במעלה המגדל וצופים על כל הנעשה סביב. יו פסע לאט, המשקולות ברגליו הכבידו על הליכתו. לעולם לא יוכל לצאת מכאן, חשב, גם אם יצא זכאי.

 

בוקר גשום וערפילי העיר את יו בחדרו המרווח. הוא פקח את עיניו ומצא את עצמו ישן עם נעליו על רגליו. הוא נזכר במסיבה של אתמול ואיך הוא חזר מוקדם, מיד תרו עיניו על המעיל שהיה תלוי על הקולב ליד הדלת. המעיל לא היה שלו . הוא לא ידע של מי ומי כתב את המכתב שהיה בכיסו.

יו היה חייב להתארגן ולצאת לעבודה , רב המלאכים ממתין לו כל בוקר עם כל העובדים. הוא מאד סומך עליו לכן הוא מינה אותו למנהלו האישי.

מפעל הטקסטיל של רב המלאכים היה גדול וממוקם בשטח הענק מאחורי האחוזה . ליד הבית היה ביתן ארוך ובו חדרים לעובדים, לצידם בית יותר מרווח למנהלים וביניהם יו. צין התגורר עם העובדים.

יו הגיע לחדרו ופתח את החלון בכדי לאוורר את החדר, הדליק את האור מפאת היום הערפילי וישב על כסאו. לפניו היו מונחים מכתבים שהיה צריך לתייק , הוא התחיל לעבור עליהם כשלפתע נקישה בדלת.

"יבוא" קרא יו בקול.

הדלת נפתחה ולורה עמדה בפתח.

"מה שלומך ?" שאלה וחייכה לעברו.

"בסדר, תודה ומה שלומך ואיך הסתיימה המסיבה?"

"אני גם בסדר, רק לא הבנתי למה מיהרת אתמול לחזור לחדר?"

"לא, א..א.. הרגשתי מעט סחרחורת והעדפתי לחזור"

"א.. חבל, טוב אז.. אולי אתה צריך עזרה במשרד ?"

היא התקרבה אל השולחן וחייכה חיוך מפתה, היא הייתה לבושה בשמלת צמר שחורה הדוקה לגופה, שערה הבלונד היה אסוף בקוקו גבוה, עיניה התכולות לא היו כלל מאופרות והיא הייתה מאד מושכת בהופעתה.

יו נע בכיסאו בחוסר מנוחה, מכנסיו לחצו על גופו כאילו והיו צרים פתאום, הוא השתתק.

"אני רואה שיש לך המון מכתבים , נו, תביא אני אתייק לך אותם" היא לא ציפתה לתשובה ומיד החלה בעבודת המשרד.

רוח קלילה חדרה דרך החלון הפתוח ובידרה את שערה של לורה שנפרם והשווה את דמותה לאלה יוונית אלוהית. בעודה עוברת על המכתבים הוציאה מתיקה מראה והחלה למשוח את שפתיה בשפתון חום אדום, ליקקה את שפתיה בתאווה וציפתה שיו יביט בה. הוא היה מאד נבוך ולא הסב את פניו אליה אך בזווית עינו הביט בה מדי פעם.

"אולי אתה רוצה כוס תה, היום קצת קריר ?"

"תודה, אם את רוצה אז טוב"

היא קמה וישרה את גבה להבליט את חזה שהיה ארוז בתוך חזיית פושאפ יקרה. חייכה אליו ויצאה אל המטבחון.

יו לא יכול היה לעבוד בצורה הזו, פיתוייה הלכו וגברו ואהבתו אליה גאתה. הוא יצא אל השירותים להיות קצת עם עצמו ולהירגע. כבר למעלה משנתיים לא היה עם אישה וגופו זעק ואהבתו בערה. הוא מאד פחד ליפול בפח, אולי, שלורה טמנה לו.

 

המשך יבוא

 

רחלי ג.

2.11

כל הזכויות שמורות לרחלי ג.  ©

 

   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת