00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

כפתורים שלי - היו שלום

הרשומה הזו מקורה בהתרשמותי מן הרשומה של עירית .

אמא שלי, עליה השלום, היתה תופרת. את המקצוע למדה בעיירה בפולין והוא שאיפשר לה להתקיים בארץ החדשה באמצע שנות השלושים של המאה שעברה. אח"כ הפכה בעזרת המקצוע הזה להיות העזר כנגדו...של אבא שלי, עליו השלום, ובכך להקל על המצב הכלכלי ולאפשר רכישת השכלה וטעימות תרבותיות של אותם הימים.

הידד! תפרו לי בגד!

לפני נישואיה עברה אמא מבית לבית ותפרה שמלות ושאר פריטי לבוש לגברות של תל-אביב. עם התרחבות המשפחה לימדה את אבא גזירה ותפירה על המכונה והוא הפך לעזר כנגדה....בדירה בת חדר וחצי, תפרו קונפקציה - תפירה תעשייתית - מעילים, מכנסיים, מעילים שהיו מיועדים למוסדות למיניהם. גם אני גוייסתי למלאכה ובחדר הקטנטן שבו עמדו 3 מכונות תפירה (בלילה הפך לחדר שינה להורים), עמד הכסא שעליו ישבתי כשתפרתי את הכפתורים בבגדים כשהגיעו לשלב הגמר. בעבור כל כפתור קבלתי חצי גרוש. אלה היו דמי הכיס שלי.

אמא נפטרה לפני שלושים ושתיים שנים. לאחר פטירתו של אבא (לפני 24 שנים) מצאתי בבית את כל כלי העבודה שלה: גלילי חוטים לתפירה במכונה וביד, סרטים למיניהם, מספריים, רצועות של "מטר" למדידה של הירכיים וההיקפים... ועוד ועוד חפצים ששימשו אותה בעבודתה ארוכת השנים. אט אט תרמתי את הדברים לתופרות ברחבי העיר ולכל מי שגילה בהם ענין.

                 אוסף האצבעונים של אמא ולצידם הגירים לסימון על הבד

מן הכפתורים לא יכולתי להפרד. הם, שנאספו בקופסאות השונות והיו מסודרים על-פי יעדים וסוגים, היו יקרים ללבי. דומה שהיה בינינו איזה קשר אינטימי. היו ימים שמצאתי כפתור כזה או אחר לתיקון או החלפה בבגדים שלי ושל בני הבית אלא שברבות הימים חלפה לה תהילת עולם והכפתורים ירדו מגדולתם. יותר לא נדרשו לבגד. סרטי סקוטש החליפו אותם והם נארזו בקופסא ובילו על המדף במשך עשרות שנים. פה ושם אמנם נפגשנו אבל תמיד חזרו למקום מושבם שבמרומי הארון. 

                   כפתורים מיוחדים לציפיות לכריות ולציפות לשמיכות הפוך

                                             כפתורים אלגנטיים

השבוע, כשקראתי את הרשומה של עירית  וצפיתי בתמונות וביצירות שהכינו הילדים נזכרתי בכפתורים השרויים בחשכה כבר עשרות שנים וחשבתי שאולי זו ההזדמנות להוציאם מחושך לאור ולשמח בהם ידיהם של יוצרים. פתחתי בזו אחר זו את הקופסאות והשקיות. דומני ששמחו לצאת מן המחבוא ואם יכלו לדבר יתכן שהיו מגלים לי שהם כמהים לצאת לדרך חדשה, להחליף יעוד ולשמח לבב אנוש.

                             כפתורים בקופסה עתיקת יומין של טבק

"הגיע הזמן להפרד" חשבתי. מצאתי להם בית טוב (כך אני מאמינה). נתתי להם ברכת הדרך ובליווי חיוך ועידוד ששלוחים בוודאי מאמא שלי שם למעלה, הם יעשו את דרכם למקום מושבם החדש.

היו שלום כפתורים שלי והעניקו שמחה וסיפוק לכל מי שתפגשו בדרככם החדשה. 

סייפא:

בסוף חודש פברואר הגיעה אלי דרישת שלום חמה ומרגשת מן הכפתורים. כדאי לכם להכנס ולהנות מן היצירות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

72 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת