00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ממיטב בישוליי (Oriental Cooking)

מתכון לעוגיות `רייפאת` מרוקאיות /רייפה/ ריפעת/ אל-רייף (או Whatever..)

בע"ה

 

מתכון לעוגיות מרוקאיות 'רייפאת' (מציות) בפוסט שכולו געגוע..

אם הגעתם לכאן דרך גוגל בחיפוש אחר מתכוני עוגיות מרוקאיות נוספים, בקישור הזה, תוכלו למצוא מתכון לעוגיות רייבה מרוקאיות ומתכון לשבאקייה

 

 

איך מתחבר מתכון לעוגיות מרוקאיות לגעגועים? כך נולד וקרם עור וגידים הרעיון לכתיבת הפוסט הזה -

ביום שבת האחרון זה קרה- חלמתי עליה!!! על מי???  על "שיפרה"! (או כמו שאהבה שקוראים לה: "שיפי")

היתה לי עד לפני כ-4 שנים חברה מאוד מאוד טובה. מה זה טובה?

חברה שהיא הרגישה לי מן ההתחלה כבשר מבשרי, איך אסביר שתבינו היטב.. אממ.. כמו המושג הזה "אהבה ממבט ראשון"?  כך הרגשתי מהמפגש הראשוני בינינו לפני כ-15 שנים.. כמו החצי השני שלי, החלק החסר המשלים אותי בדיוק.. הפכנו לחברות נפש ממש. היא ידעה את כל סודותיי ורזי ליבי וכך גם אני. היינו אוכלות מאותה צלחת, לוגמות מאותה הכוס, מעבירות מסטיק לעוס מפה לפה. הזלתי דמעות כשהיה לה רע, וגם היא- היתה דואגת ומתפללת לשלומי בתקופות קשות.. עברנו שבתות שלמות ביחד עם הילדים..

כשהייתי ישנה אצלה, בעלה היה מפנה לי את המיטה וישן על המזרן שברצפה ואנו.. לא פעם מצאנו את עצמינו מדברות וצוחקות חרש עד עלות השחר ואחר כך כועסות, איך הרשינו לעצמינו כשיש לנו לקום עוד מעט לילדים.. ואז נרדמות בחיבוק.. 

 לאחר לידת התאומים שלי ,היא לנה בביתי עם ילדיה, ודאגה שאני (לאחר ניתוח קיסרי) לא אקום בלילה להאכיל את הילדים. כשהתעוררתי לשמע קול בכיו של אחד הילדים והתכוונתי לקום, שמעתי איך היא כבר מנענעת אותו על ידיה.. כך היא שיפרה שלי אשת-חיל.. ביומולדת של התאומים שלי של גיל 3, היא לא רצתה ללכת לישון לפני שמחזירים את כל הבית למקומו.. לא אשכח בחיים את המחזה הזה ששפרה רכנה על ברכיה ב- 3:00 בלילה כדי לשפשף את הקיר מסימני רגליים של הילדים בידה האחת (!) כשבידה השנייה אחזה בבנה בן השנה שסירב לישון באותה העת.. (יש לי תמונות במחשב מאותו לילה של היומולדת.. צילמתי את שפרה שלי ישנה בשילוב ידיים. כן !! צילמתי אותה ישנה בשילוב ידיים, כמו מלאך טוב פניה חייכו מתוך שינה מתוקה..) ובבוקר קמה מוקדם, כמעט ללא שינה כדי שבעלי ייקח אותם לבית להתארגן לבית הספר..

העזרה והאהבה כמובן היתה הדדית. בערב פסח אחד, שמעתי בטלפון את העצבות בקולה ודאגתה על כך שלא הספיקה לשפשף ולמרק את כל הסירים של החמץ (מחלה של מרוקאיות!! מגיע פסח, מגיעים השגעונות).. ועוד שלושה ימים ליל הסדר..

לא עשיתי הרבה- סגרתי את הטלפון, עזבתי את עיסוקי הנקיון שלי באמצע ובאתי אליה עם הילדים. הושבתי אותה כבייביסיטר רק לדאוג לילדינו ו.. אודרוב יא' חביבי - פתחתי עם מברג את ידיות כל הסירים, כל מה שאפשר לפרק פירקתי. עמדתי שם שעות ליד השיש.. כולי מסריחה מסנט מוריץ וידיים שחורות מצמר פלדה.. העיקר לראות את החיוך שלה ולשמוע את הברכות שלה כשהסתכלה על עצמה מתוך הסירים, כמו מַרְאַה ממש.. העיקר שהיא מרוצה - שווה לי הכל!! כשהחלו לה הצירים של בתה הבכורה, השארתי את בעלי עם בני בכורי בן השנה והלכתי איתה לבית החולים. לא משתי ממיטתה , לצד בעלה תוך קריאת תהילים משותפת שלנו לשלום הוולד והיולדת. כשהיא צרחה מכאבים, חיפשתי בהיסטריה את האחות שתבוא לראות מה ניתן לעשות.. מיותר לספר שכשראשה של אסתי הקטנה החל לבצבץ וקול בכייה החלוש הדהד בין קירות חדר-הלידה.. אני פרצתי בבכי, על צווארה של שפרה. דמעותיי נמהלו בדמעותיה.. דמעות של התרגשות, שמחה ו'נפילת מתח' שהכל עבר בשלום..

היינו מעבירות בגדים ונעליים בין ילדינו, כמו שמעבירים מאח גדול לקטן.. כך בינינו.. כל מה ששימש אותי- אוטומטית עובר אליה.. וכך ההיפך.. וגם בינינו - היינו מחליפות בגדים, ואפילו בגדים חדשים מהחנות שטרם נלבשו, הענקנו אחת לשנייה לפני שאנו בעצמנו התחדשנו בהם.. כך היתה האהבה בינינו וכל זה רק "על קצה המזלג".. אם אבוא לספר כל מה שהיה בינינו - הזמן יִכְלֶה והמה (הסיפורים) לא יִכלו.. היתה שם אהבה גדולה מאוד. אהבה ללא תנאי. אהבה אמיתית נטולת קנאה וצרות עין. אהבה טהורה שאחת רוצה בטובת השנייה נטו, ללא ערבובים וללא שיקולים של "מה יוצא לי מזה"? לא אינטרסים, לא שום דבר שלילי. הכל היה באמת חף מכל שמץ של קנאה ותחרות.

אז מה בכל זאת קרה, אתם וודאי סקרנים.. אל תבהלו.. זהו לא פוסט של הספד חלילה. שפרה עדיין חיה ונושמת עד מאה ועשרים..

אז מה קרה? האמת?! גם אני שואלת את עצמי. קרה משהו.. אין לזה הסבר. זה קורה לכולנו. אין אחד שיעיד שלא היה לו פעם חבר נפש והיום - אין קשר. לכולם זה קורה.. קִרְאוּ לזה - הנסיבות.. הילדים.. הצרות.. קשיי היומיום.. מה שתרצו!.. כל מה שתגידו - יהיה נכון.

זה החל מסיפור בו אחד מבני משפחתה המורחבת החל לחלות במחלה הארורה והיא.. עם הלב הרחב שרק לה יש.. הַהִזדהות עם המחלה והפחד מהִתדרדרות במצב.. גרמו לה לחוסר תפקוד. לקחה את זה מאוד קשה.. עד כי כבר לא היה ראש לטלפונים ולא לצחוקים.. היא 'נגמרה' מרוב צער ובכי ותפילות.. בינתיים, כמה שרציתי להיות שם לתת כתף ולעזור.. חשתי מעין דחייה.. ולא חלילה כי נגמרה האהבה, אלא, כי קורה לפעמים שבזמנים של צער, לעיתים דווקא הקִרבה והחיבוק שהזולת רוצה לתת - מפריעים ואינם מועילים. ניסיתי כמה פעמים להתקשר וכל פעם היתה סיבה אחרת לכך שלא יכלה לדבר.. אני הבנתי לגמרי ולכן לא הייתי 'נודניקית'. מה שיכולתי לעשות מרחוק עשיתי טוב ובדבקות וזו תפילה יומיומית לשלום החולה.. (עד היום בכל הדלקת נרות של שבת אני עומדת ומברכת את אותו חולה ששמעתי שכבר יצא מזה ברוך ה', אך תפילה אף פעם לא יכולה להזיק..) מאז, היו עוד כמה שיחות קצרות וענייניות עד ש..נותק הקשר לגמרי.. 

שפרה נשכחה בינתיים מזכרוני מאותן הסיבות הרגילות.. יש משפט חזק של חז"ל שמגדיר טוב את מה שקורה לכולנו והוא: "צרות אחרונות, משכחות צרות ראשונות" 

למדתי לחיות עם זה שזה קורה. זה חבל. אבל זה קורה. יש געגועים מדי פעם והם צפים ועולים.. והנה ביום שבת האחרון חלמתי עליה בלילה. כשהתעוררתי, חשתי פתאום געגועים עזים ביותר ואהבה, ערגה, כמיהה.. שלא יתוארו אליה.. היא לא יצאה לי מהראש יממה שלמה. ביום ראשון הרמתי את השפורפרת. ניסיתי לחייג את המספר שאני זוכרת היטב.. היא לא ענתה. אף אחד לא ענה. יותר מאוחר ניסיתי שוב ולא התייאשתי.. ענתה לי ילדה בקול של בוגרת רצינית "האלו?" "האלו"? התייבשתי. קפאתי על מקומי. האין זו אסתי אותה החזקתי על ידיי עוד לפני ששטפה אותה המיילדת, עטופה בחיתול של בית החולים 'שערי צדק'??? שמעתי ברקע בכי של תינוק יחד עם קולות שובבות של ילדים.. זה מה שגרם לי ללחוץ בעדינות על לחצן ניתוק השיחה בשקט.. ודמעות געגועים מתוקות זלגו להן על לחיי.. 

אני מקדישה לך באהבה רבה את הפוסט הזה, אם יום אחד תגלי שכתבתי עלייך. חברתי היקרה - את היית לעולם ועד חברתי הטובה ביותר. יש לי עוד רבים מסביבי, זכרים ונקבות שהם חברים טובים - אבל כמותך - לא היתה ולא תהיה.  אין לך תחליף! תודה על השנים שכן העברנו ביחד, באהבה שלא תסופר ולא תתואר..

מוחה כעת דמעה בכתיבת שורות אלו- שפרה :

אני אוהבת אותך!!!

 

 

הנה לכם מתכון שנתנה לי שפרה לעוגיות רייפאת ובמאמר מוסגר אספר לכם על כמה מושלמת שהיא- חוץ מאלף הדברים הטובים בהם ניחנה, היא גם בשלנית בחסד עליון.. ואפילו שהיא צעירה ממני בארבע שנים, אני יכולה להיות אחרונת-תלמידותיה בבישולים מרוקאיים אותנטיים, כל מה שיצא תחת ידיה היה תענוג לעיניים ותאווה לחיך.. והחמין שלה - מהטובים שאכלתי בחיי!

יוצאת כמות ענקית מהמצרכים הנ"ל.

 

מצרכים:

1 קילו קמח

3 ביצים

2 שקיות אבקת אפייה

2 שקיות סוכר וניל

1 מרגרינה - תחליף לחמאה לא טוב כאן. 

1 כוס שמן

1 + ¾ כוסות סוכר (במקור-2 כוסות מלאות)

כף גדושה גרגירי אניס - לא לפספס. זה כל הטעם! (נמכר בשקלים בודדים בחנויות תבלינים)

½ כוס שומשום קלוי במחבת עד שהופך לזהוב

1 + ½ כוסות מיץ תפוזים או מים

קליפה מתפוז אחד מגורר דק דק - לבחירה

הוראות הכנה:

מכניסים לקערה גדולה את כל החומרים, את מיץ התפוזים להכניס רק כוס אחת מהכמות הכללית ומתחילים ללוש לבצק אחיד. אם יש צורך, (לרוב זה בימי הקיץ החמים) מוסיפים עוד מעט בכל פעם עד שמגיעים לבצק חלק ונעים לעבודה. מחלקים את כדור הבצק הגדול לכ-6 חלקים שווים ובכל פעם פותחים כדור אחד על משטח עבודה מקומח ומרדדים בעזרת מערוך לעלה בעובי של ½ סנטימטר. בעזרת הגלגלת המשוננת (למי שאין, שיחתוך עם סכין) חותכים לפסים או לריבועים בגודל הרצוי לכם, אין בזה חוקים. אני מעדיפה שיהיו צורות לא אחידות בכוונה.. צובטים כל צורה עם 'צבטן' מיוחד או דוקרים בעזרת מזלג, ליצירת צורה אותנטית לעוגיות הללו.

מחממים תנור ל-180 מעלות.

מעבירים את העוגיות לתבנית מרופדת בנייר אפייה, אפשר ללא מרווחים כי הם לא ממש תופחים. מהרגע שהתנור חם ומכניסים את התבנית הראשונה, מורידים את החום ל-160-150 מעלות. לא יותר. אני למדתי להכיר את אופיין של עוגיות אלו. להן לא מתאים חום בינוני-גבוה אשר מתאים לרוב סוגי עוגות/עוגיות, משום שאז הם משחימים מהר מבחוץ ובפנים המרקם רך ולא קשה כפי שצריך להיות. לכן הקפידו על חום בינוני-נמוך במשך כל זמן האפייה לזמן של כ- 20-25 דקות עד שהם מזהיבים. (אצלנו אוהבים אותם יותר שחומים, לכן 'הרשיתי' להם להיות 30 דקות בתנור שלי).

מתאפקים  ומצננים היטב את העוגיות עד האכילה.

 

בתיאבון ותודה לכם על עוד ביקור אצלי

קרן

 

לחדשים שהגיעו לבלוג -

ראשית, אברככם בברכת "ברוכים הבאים!". מאוד שמחה שאתם כאן.

יש לכם אפשרות להרשם לעדכונים דרך קוביית "נשארים מעודכנים" למעלה מצד שמאל, הכניסו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם ולחצו על "שלח", וכל מתכון חדש שיעלה כאן, תקבלו אותו ישירות לתיבת הדואר שלכם.

בהצלחה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

85 תגובות

קוביית קוד חופשי
החינה של ליסה ונדב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Lisa's Henna Slideshow: KEREN’s trip from Tel Aviv, Israel to Jerusalem was created by TripAdvisor. See another Jerusalem slideshow. Create your own stunning free slideshow from your travel photos.
 
מי שלא ראה חינה מרוקאית אותנטית , חייב לצפות!!!
החינה היא של בת דודתי ליסה והחינה נערכה בביתה של אימי היקרה שנידבה את ביתה לאירוע . את המתוקים והמאפים הנהדרים הכינה הכל לבדה אם הכלה - דודה סימה המוכשרת ואני רק צילמתי..
מקווה שתהנו,  קרן.

*ליסה יקרה -מוקדש לך בהמון ♥
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קרן אברהם הלוי אלא אם צויין אחרת