00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

פעם, לפני ארבע וחצי שנים לפחות

או כמו שנאמר - "פעם היו גברים!"

(אתם צריכים לשמוע את זה במבטא פורטוגזי עם החיוך מאוזן לאוזן של איזאקי ).

 

לפני ארבע וחצי שנים, אני ו- ל' נפרדנו. ביננו, אחרי כמה חודשים נעימים הקשר הזה פשוט הפסיק להיות נכון לשנינו. נפרדנו, על מנת שכל אחד מאיתנו יוכל להמשיך הלאה למקום טוב ושמח יותר, כדי להתפתח ולפתח עצמאות מבלי התלות הבלתי נגמרת הזו (שהיתה לי בו, ולו בי). הייתי אי שם לקראת סוף השירות הצבאי שלי, ועד היום אני זוכרת בבהירות את הרגשת סוף העולם שנחתה עלי ברגע שירדתי מהאוטובוס והסתכלתי לל' בלבן של העיניים. בדיעבד, זו היתה הפרידה הכי נכונה שיכלה להיות. בתור ידידים, היום שנינו יודעים שזה קרה בדיוק במקום הראוי ובזמן הנכון, לפני שהסלעים שהתגלגלו במפולת היו נוחתים במקום עמוק יותר וכואב פי שלוש. (שלא נדבר על הקפואירה, שגיליתי בדיוק חודש לאחר ובזכות הפרידה, ששינתה לי את החיים מקצה לקצה לקצה ב180 מעלות. אבל זה כבר נושא לפעם אחרת..).
לפני ארבע וחצי שנים, אהבה אמיתית עוד נראתה לי קיימת, קרובה ומוכרת. ידעתי להמחיש רגש וידעתי לקוות לרגש שיחזור כמו בומרנג מלב שותף שעמד ממול.

[לא, הרשומה הזו לא מיועדת להציף את הקיטש (וגם אם כן, זכותי!). גם לעובדה ש- ל' חוגג היום יום הולדת (מזל טוב ילדוד!) אין קשר לסיבת הכתיבה על זה. פשוט חשבתי שאם אעלה את המחשבות על כתב הן יראו אור אחר ובהיר יותר...]

בארבע וחצי שנים האחרונות, בהן הקשר ה"רציני" היחיד שהיה לי - בואו רק נגיד שהיה בלתי אפשרי ולא הגיוני ולא נאריך עליו במילים. התאהבתי ב-ע' והתאזכבתי קשות, נדלקתי על נ' ושוב התאכזבתי, הפעם קלות. ניסיתי באומץ עם ד', וכשהכל התפוצץ נפלתי ואז גם קמתי עם כוח.. בדרך הבנתי כמה דברים על עצמי וגם עליהם, אותם בחורים שנקלעו לדרכי בדרך לא דרך, לא ראויה ולא רצויה.

 

כן, הכי קל לבוא בטענות, להטיח בכולם שזו לא אני, הרצפה עקומה, המראה משמינה, התקרה גבוהה מידי ומי יודע כמה פולנים צריך כדי להחליף נורה שנשרפה לי בחדר? (יש מתנדבים?)

אני לא מתכוונת להתקע בעמדה של "זה אתם חרא, ואני תמיד בסדר", כי אני לא וכבר דיברנו על זה שאני מודה ושלמה עם זה שאין באמת מאה אחוז.

אני כן חושבת שאחרי החודש האחרון, בו ההוא אמר את הכל כדי לגרום לי להרגיש הכי גבוהה והכי שווה, שבה אותי בקסמו ואז גם ידע איך להעיף ולכבות אותי ב"פוּ" אגרסיבי אחד, אני מסכימה עם ההוא עם המבטא הברזילאי, שתמיד אומר לי שפעם היו גברים.. היום יש, אך הם מעטים. קשה למצוא גברים אמיתיים שיעמידו מעשים מאחורי המילים.

האמת? לפעמים אני מצטערת שלא נולדתי ארבע- חמש שנים מוקדם יותר. זה הבדל קטנטן אבל זה דור אחר ואפילו תרבות אחרת.. אני מכירה כל-כך הרבה גברים שאם הייתי בגילם, או הם בגילי, זה יכל להתאים ואפילו להיות הגיוני. (או שמראש אני צריכה להתחיל בפער ביני ובינם, כי חלקם מתבגרים לאט יותר מאיתנו...)

פעם היו גברים!

כן כן, אני יודעת שעדיין יש כאלה איפשהוא, הבנתי שהם מאד נדירים ולמצוא אותם זה כמו למצוא את נמו באוקיינוס הגדול. רק שלאחרונה אני פוגשת רק חיקויים, ודי נמאס לי להיפגע מהזיופים.

אולי כמו ש-ח' אומרת: "זה יגיע כשתהי מוכנה באמת."

אני רק שאלה: מה אמורים להרגיש כשבאמת "מוכנים"?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת