00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

ימי שלישי עם מורי / מיץ` אלבום

ספר בן 160 עמודים. יש מי שיסיימו בערב אחד ויש שיקראו אותו טיפין טיפין. על עצמי אעיד שקראתיו במשך שלושה לילות ואף שלא התלהבתי ולא שוכנעתי מכל התובנות שמועלות בו, אהבתי אותו והזדהתי עם תחושותיו הרגשיות של הכותב. 

זהו ספר שאתה נתמך בו בגלל שהוא נוגע בחייו של אדם שאצלו מתממשים הפחדים החבויים אצל כל אחד מאתנו. הגיבור - המורה של הסופר - עומד למות. הוא חולה במחלה סופנית, אבל אינו מגלה יאוש אלא מאיר את מצבו ומאבקו בהיבטים חכמים ובחוש הומור שהוא כידוע אחד התורמים החיוביים, החשובים, בהתמודדות עם המוות הקרוב והפרידה מן העולם הזה.

יש שיגידו כי הספר עוסק בפסיכולוגיה בגרוש. בעיני יש בו חכמת חיים של ממש.               כשהמורה הזקן אומר לתלמידו: "הקדש את עצמך לקהילה שמסביבך והקדש את עצמך ליצירת משהו שיעניק לך מטרה ומשמעות", הדברים מעוררים מחשבה גם אם אינך רץ מיד ומבצע את המעשה הטוב. המודעות, החיפוש, הנכונות כל אלה מבטיחים שידרוג ביחסים שבין אדם לחברו ויצירת חיים אישיים טובים יותר.

"כל עוד אנחנו מסוגלים לאהוב זה את זה... אנחנו יכולים למות מבלי ללכת מכאן. כל האהבה שיצרנו עודנה כאן......." אומר מורי (זה שמו של המורה) "אתה ממשיך לחיות - בליבותיהם של כל אלה שנגעת בהם וטיפחת אותם כל עוד היית כאן" ולמשפט הזה אני לא יכולה להשאר אדישה ומזדהה עמו כשהוא קובע כי "המוות מפסיק את החיים, לא את היחסים".

ספר של חשבון נפש. ספר, שלמרות שנוגע במוות, יש בו שובל של אופטימיות, של נסיון למצוא משמעות לחיים ושל דוגמא מחממת לב ליחסי מורה-תלמיד שאינם יחסי מרות אלא יחסים של כבוד הדדי ואהבה מרגשת. ספר שהיה יותר מ-110 שבועות ברשימות רבי המכר בארצות הברית. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

50 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת