00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

חינוך מחדש

03/03/2011

בתוכנית הבוקר של טל ואביעד (99FM) הם ביקשו מהמאזינים לסמס להם דברים שמעצבנים אצל הילדים שלהם (של המאזינים, לא של טל ואביעד). אני כמובן נמנעת מלהשתתף בדברים האלה אבל תכף חשבתי על הדבר שאני מתעבת אצל הבן הגדול שלי וזה הצורך שלו לחנך כל הזמן. אותי, את אחיו, את החברים שלו. כמובן שהתיעוב שלי נובע מבעיה עמוקה יותר וזה הדמיון שלו בדבר הזה לאבא שלו. אם יש דבר ששנוא עלי זה שמישהו מנסה "לחנך" אותי. אני לא אומרת שאסור להביע דיעה אבל קניית חמש קופסאות טונה, לא צריכה לגרור אחריה הרצאה על חסכון, על החסרונות של אגירת מזון ועל הטפשות בכניעה למבצעים.

בכלל אני חושבת, שאי אפשר לחנך אנשים מבוגרים. יש חלון זמן שבו אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו כללי התנהגות מסויימים ודרכי חיים, אבל אחרי שהחלון נסגר, כל מה שיכול ללמד אותם זאת המציאות עצמה.

קחו את  אמא שלי למשל. היא מנסה עדיין לחנך אותי. היא מתקשרת אלי: יש לך דקה?

כבר שאני שומעת את השאלה הזאת אני לוקחת אויר. תראי, היא אומרת לי, הבן הקטן שלך מתלונן שאח שלו מציק לו ואת לא עושה כלום. את צריכה לדבר איתו (עם הגדול), הם אחים והוא צריך לדאוג לו.

הבעיה היחידה פה, אני עונה לה, שהבן הקטן מתלונן יותר מידי. שיתמודד קצת, אז הוא מציק לו, מה לעשות? לא זכור לי שדיברת עם אחי כשהוא הציק לי.

תכף היא נעלבת, אז אני אמא לא טובה? לא עשיתי מספיק בשבילך?

ברור, השיחה עברה לפסים לא קשורים.

או שיחת טלפון אחרת: איזה מין אמא את, למה את לא לוקחת את הבן שלך (הוא התלונן באזניה על משהו ספציפי), אני תמיד לקחתי אותך לכל מקום.

נכון אמא, אני עונה וקצת משתדלת שהסרקאזם לא יישפך מכל האותיות בשתי המילים האלה.

אה, לא לקחתי אותך?

בטח, בטח לאן שרק רציתי.

אני להבדיל ממנה מבינה שאני לא יכולה לחנך אותה, שום שיחות לא יעזרו פה ועדיף להנהן או למלמל הסכמה מלהתווכח.

הכי משעשע זה שהיא מתלוננת באזני על אחותי הקטנה, בת הארבעים, שאינה בסדר (לא מסדרת את הבית, לא מכינה לילדיה אוכל וכיוצא באלו). די, אמא, היא כבר ילדה גדולה, אני אומרת.

תכף היא נעלבת, אמא שלי. אז כבר אסור לי להגיד כלום, הדעה שלי לא נחשבת?

כן, אמא, מותר לך להביע דעה, אני אומרת. רק תפסיקי לחנך ולהטיף מוסר... את זה אני כבר לא אומרת בקול רם, היא לא מסוגלת לקלוט על מה אני מדברת.

אני יודעת שזה טבוע בנו (בי לפחות) הצורך הזה להגיד לאנשים הקרובים לנו איך הם לא בסדר ומה כדאי להם לשנות, ואל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאסור לנו להביע דיעה ושצריך להנהן על כל דבר שנעשה. אבל יש הבדל בין להגיד למישהו: נפגעתי ממעשיך, או, לא היית צריך לעשות כך וכך לבין לבוא בטענות או לנאום לו שעה על התוצאות של מה שהוא עשה.

חוץ מזה, לא צריך לנהל מלחמות אבודות. אמא, לא צריכה להתלונן על ביתה בת הארבעים שהיא לא מסדרת את הבית (שלה, בו היא חיה, אם זה לא היה ברור).

אם אני החלטתי שאני לא לוקחת את הבן שלי למקום כלשהו, לאמא שלי בטח שאין זכות להטיף לי על כך. היא יכולה לשאול אותי מה הסיבה, סתם מתוך התעניינות. היא יכולה לנסות לשכנע אותי, אולי בכל זאת, אבל זה הכל, וזכותי כמובן להשאר בדעתי. היא יכולה כמובן לקחת אותו בעצמה אם אני כזאת לא בסדר...

אם כבר באמת רוצים לחנך מישהו אז עדיף לתת לו לשאת בתוצאות המעשה. אני מניחה שאם אמא שלי, תפסיק להתלונן ובמקביל תפסיק לסדר לאחותי את הבית, אז אחותי תסדר בעצמה, כי היא לא באמת כזאת בלגניסטית אבל היא רגילה שאמא שלי באה פעם בשבוע ומסדרת.

חינוך טוב הוא כזה שמתווה את הדרך אך לא בוחר אותה וזוהי כל התורה כולה על רגל אחת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת