00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

מי רצח את אווה

היי לכולם
זהו סיפור מאד ישן שכתבתי מזמן ולא המשכתי, אנא רוצה תגובותיכם האמיתיות .זה רק חלק מסיפור שאתם גם יכולים לתת המלצות.
תודה ובאהבה
רחלי
 
פנים ומסכה
 
הנפשות הפועלות
 
ליז – במאית
אבי – שחקן ראשי
מונה- שחקנית ראשית
אפי –שחקן מישנה
דפי – שחקנית משנה
גדי -  שחקן מישנה
צילי- שחקנית מישנה
רמז –שחקן מבוגר
יוכי – שחקנית מבוגרת
נילי – שחקנית שוליים
טל -   שחקן שוליים
 
 
 
השמש אט אט שקעה אל תוך מצולות הים ואיתה מעט האור שהיה , כבה באיטיות גם הוא.
האפלה השתלטה על העיר הקטנה מלאת החיים , הצבועה בצבעי הקשת , רחובותיה צרים ומשתפכים אחד אל תוך השני, בתיה מקושטים באדניות פרחים צבעוניים וקירות הבתים צבועים בצבעים שונים אחד ממשנהו.
מסביב לעיר הרים ירוקים ובראשם השלג כמגבעת נוצות לבנה. בלילה אורות העיר נוצצים כעיני חתולים בחושך, עיר שלווה ולא אימתנית.
אנשי המקום , עמלים ביום , ובערב חיי התרבות פורחים, במיוחד התיאטרון. מבנהו ממוקם בקצה הרחוב הראשי שאליו מתנקזות כל הדרכים. הבנין הוא בעל שלוש קומות והרבה חדרים , ארבע כניסות ושתי יציאות צדדיות למעשה סודיות שמשם אנשי התיאטרון בורחים מהמעריצים.
 
ליז הבמאית עובדת שעות רבות בעיצוב פני התיאטרון, כך שכולם יאהבו ויבואו תמיד אליו.
להקת השחקנים מונה עשרה אנשים , אבי הוא בדרך כלל השחקן הראשי, ומונה, נמוכת קומה ושיערה שטני השחקנית הראשית, אפי ודפי הם שחקני המשנה, ולפעמים גם גדי וצילי שחקני משנה. רמז ויוכי הם המבוגרים שבחבורה, ונילי וטל הם לרוב שוליים.
הצגת העונה היתה " מי רצח את אווה ", הצגה בלשית סוחפת .
הלילה התחילו החזרות על ההצגה, כל השחקנים הגיעו אל האולם הצדדי, והמתינו לליז.
היא הגיעה ברכבה המפואר, החנתה אותו בחניון שמתחת לבנין, ועלתה במדרגות אל האולם. היא היתה לבושה שמלה אדומה כמעט שקופה , לרגליה נעליים אדומות , תיק יד אדום ואפילו פרח אדום בשערה הבלונד, עינה התכולות היו צבועות בפס שחור דק. ליז היתה אשה דומיננטית מאד, ודרישותיה היו מדויקות וברורות. אך ליבה היה רך כחמאה.
  
החזרות היו מתישות עד שעות הלילה המאוחרות, אבי , תמיד הסיע את מונה הביתה אחרי החזרות, והיום בדיוק היה יום הולדתה והיא יצאה מעט קודם במונית.
 
אבי חזר בגפו . בדרך, לאורך שדרת העצים ביצבצו נעלי הלק האדומות של מונה , כן הוא היה בטוח שהם של מונה , הוא עצר את המכונית וליבו דפק בחוזקה בחזהו , כמעט יצא מבין צלעותיו, קודם כל הוא עמד שאף אוויר אל ריאותיו וחשב, אם הוא יגש ויראה את פניה של מונה , אולי היא נמצאת עם גבר זר, ואולי התעלפה , רגליו האיצו בו והוא התקדם אל עבר השיחים , אורות הרחוב האירו באור נוגה, את עלוות העצים הגבוהים, המכוניות בכביש היו מעטות מפאת השעה המאוחרת , ידיו הסיטו את ענפי השיח שמביניהם נראו נעלי הריקוד של מונה, רגליה הארוכות התגלו ,ברוב הדרן , שכובות על פתיתי השלג שנותרו מיום האתמול, כן הרגליים שהוא כל כך אהב, אבי המשיך לדחוף את השיחים וגופה של מונה המשיך להתגלות כולו בעירום , פניה היו נתונות כולן בתוך לובן השלג. הוא היה בטוח שזאת מונה, שערה , גופה,  רגליה, הכל הוא מכיר , הרי לפני שנה היתה אהובתו עד שאמרה לו " אבי , אני באמת אוהבת אותך , אבל אני צריכה אוויר, אנחנו יותר מדי ביחד ", והלכה לה, כך בפשטות , והשאירה את אבי , שבור וכואב, פתאום הוא סב לאחור בלי להפוך את הגופה , נכנס לרכב ונסע לביתו. בחדרו הוא פתח בקבוק שתיה חריפה , מזג כוס אחת ועוד אחת ועוד אחת עד שהשתכר ונרדם.
 
למחרת בבוקר הוא הגיע מעט באיחור , ואחריו הגיעו נילי השמנמונת  וטל הדקיק, וכל החבורה חיכתה לליז. היא הגיעה והחזרות התחילו , פתאום ליז הבחינה כמובן במונה החסרה, היא ביקשה מכולם להמתין עוד קצת, וכולם פנו בינתיים לשתות את קפה הבוקר שלהם. עברה חצי שעה ומונה לא הגיעה , ליז הציעה להתקשר, אך לא היתה תשובה , פתאום דפיקה בדלת האולם ושוטר לבוש מדים כחולים נכנס והתלחש עם ליז, פניה של ליז החוירו, והיא חיפשה כסא לשבת, אותתה לשוטר לדבר והוא פתח ואמר," אני מצטער לבשר לכם שהשחקנית הראשית שלכם , מונה, נרצחה אתמול בלילה ", עיני כולם נפערו לרווחה, וידם על פיהם מחמת ההפתעה.
 
השוטר המשיך ואמר "אני חייב לחקור את כולכם , בתחילה , את אבי, תוכל לבוא איתי לחדר צדדי" , אבי הלך עם השוטר , וכל החבורה נשארה אילמת באולם החזרות.  כעבור רבע שעה חזרו אבי והשוטר, אבי התישב על כסא מותש מהמחקירה , השוטר פנה אל אפי , שחקן המשנה , וקרא לו לחקירה.
אפי היה בחור צעיר בערך בגילה של מונה , בשנות השלושים הראשונות שלו, גבוה , פני תינוק, שערו בלונד , ודיבורו שוטף.הוא ישב מול השוטר , רועד בכל גופו, ודיבורו נעשה מקוטע .
באולם החזרות ישבו כולם מביטים באבי, כאילו מבקשים לספר להם מה היה בחקירה, אבי , גבר רחב כתפיים , שרירי, שערו שחור ועיניו אף הם שחורות. הוא לא דיבר. ליז פנתה אליו , "אבי , האם החזרתה אתמול את מונה הביתה ?", שאלה, "לא , הרי ראית שהיא יצאה קודם , בגלל היום הולדת שלה ",ענה, וכולם הנהנו.
דפי שחקנית המשנה ישבה מכווצת כולה , חיכתה לתורה, בחורה צעירה צנומה ובישנית , גם אותה צריך לחקור , את כולם, גם את גדי שחקן המשנה השני שהוא כבן ארבעים , גבר בינוני בגופו, שערו חום,מקריח במקצת , פניו תמיד חמורי סבר , ודיבור איטי, הוא ישב בשקט וחיכה לתורו.
מאחוריו ישבה צילי גם היא שחקנית משנה, בחורה נאה , שברירית, שיערה שחור וארוך, והיא אוספת אותו בקוקו גבוה, לידה ישבו רמז ויוכי , השחקנים המבוגרים שבחבורה, שניהם שמנמנים ונמוכים, רמז שחרחר ויוכי שטנית.בחדר השתררה דממה, " מי רצח את מונה ?", חשבו , ושתקו.
השוטר חזר ולקח אחד , אחד בתורו ,עד שהגיע אל ליז , הבמאית, אשה בגיל העמידה, גופה עדיין מוצק מחמת הכושר שהיא עושה יום יום, יופיה עדיין ניכר על פניה למרות הקמטוטים הקטנים המפוזרים עליהם. "עכשיו הגיע תורך " אמר השוטר ולקח את ליז לחדר הצדדי.
לאחר שהחקירה תמה, כבר לא היה לכולם חשק להמשיך את החזרה, אבל ליז מינתה את דפי לשחקנית הראשית.החבורה פרשה הביתה . כל אחד עם מחשבותיו.
 
למחרת חזרו לאולם להמשך עבודתם, אחרת איך יתפרנסו, ליז הגיעה מוקדם באותו יום , ורצתה להתחיל את החזרות , היא הביטה בנוכחים ושוב אחת חסרה, דפי השחקנית שגילמה את אווה, כולם הביטו זה בזה ולא הבינו מה קורה, מדוע דפי לא הגיעה אף אחד לא ידע להשיב,זה היה כל כך מוזר, שוב צלצלו אליה הביתה ולא היתה תשובה. "אנחנו חייבים להמשיך את ההצגה , ולכן אני ממנה את צילי לשחק את אווה " אמרה ליז, צילי מאד רצתה את התפקיד אך נרתעה מעט, אולי פחדה שגורלה יהיה כגורל מונה, ואולי גם דפי. אבל צילי הנהנה בראשה לאמור , אני מסכימה, וליז המשיכה בהצגה.
באמצע החזרות , שוב נכנס השוטר ומסר הודעה עצובה, גם את דפי רצחו . צילי רעדה בכל גופה, והיא רצתה לסרב אבל שתקה.
בסוף החזרות צילי ביקשה מליז שתלווה אותה הביתה. בדרך החשוכה מבנין התאטרון ועד לביתה של צילי האירו רק שני פנסים את הרחוב הפתלתל, באמצע הרחוב ליד הפנס השני היתה שכובה גופה של גבר , ליז עצרה את הרכב  וירדה ממנו , היא התקרבה אל הגופה וראתה את פניו של גדי בתוך שקית נילון והוא ללא רוח חיים, ישר סבה לאחור לדבר עם צילי אך היא נעלמה . ליז היתה המומה לא ידעה מה  לחשוב , היא מיד פנתה אחורה , נכנסה אל רכבה ודהרה לביתה. היא התקשתה להרדם, לכן היא החליטה ללכת ליד ביתה של צילי , אולי תוכל לגלות משהו. היא לבשה מכנס פשוט , חולצת טריקו ונעלי התעמלות ויצאה. בחוץ שררה אפלה מהולה באור צהבהב של פנסי רחוב מעטים. כשהיגיעה קרוב לבית , עצרה את הרכב וישבה בתוכו והביטה בחלון ביתה של צילי. היא ראתה מעבר לוילון דמות מסתובבת בבית , זאת למרות שהאור שם היה חלש, לפתע האור כבה, ליז חיכתה כמה דקות ומשם יצאה אשה, צעדיה היו מהירים והיא נבלעה בחשכת הרחוב. ליז לא יכלה להבחין בפניה של הדמות. "מה לעשות ", חשבה ליז, היא לא העזה לעלות לדירה , רק התניעה את הרכב והתרחקה משם.   
 
אור הבוקר הראשון הפציע , וקרניו צרבו את עיניה של ליז, היא מיהרה לקום , התקלחה התאפרה במהירות לבשה שמלה פרחונית ונעליים לבנות , דחפה פרח לבן בשערה וירדה אל מכוניתה. הדרך אל בית התיאטרון נראתה ארוכה יותר מכל יום, לכשהיגיעה ראתה ניידת משטרה עוצרת בחניון הבנין, היא כבר ידעה, התסריט חוזר על עצמו , שוב , השוטר יחקור את כולם , ועוד אחת נרצחה.
ליז עלתה במדרגות באיטיות , אולי היא בכל זאת לא תחקר, אבל לא , היא לא יכלה להתחמק, אולם החזרות היה חצי ריק , שחקנים , חצי כבר אינם. השוטר התקרב אליה וליבה התחיל לפעום בחוזקה, "ליז , את יודעת מה קרה אתמול בלילה ?" אמר השוטר, "לא ", שיקרה ליז, "מישהו ניסה לרצוח את צילי אבל לא הצליח , והיא ללא הכרה , אנחנו מחכים שתתאושש כדי לחקור אותה". פני ליז ופני כולם החווירו, מה קרה הם לא יודעים, השוטר לא הוסיף כלום ונעלם.
ליז הביטה בכולם וכולם הביטו אחד בשני. הם התחילו לחשוד שאחד מהם הוא הרוצח. מי יהיה הבא , אף אחד לא ידע למה, ליז התחילה בחזרות והודיעה להם שהיא תביא מבחוץ שחקנית ראשית. לא היתה התנגדות בחבורה. בסיום החזרות כולם קיפלו את בגדיהם והכניסו אל המחסן, כשרמז עמד לצאת מן המחסן , שמע רישרוש קל מעבר לקיר, הוא יצא את המחסן וראה את ליז מוסרת משהוא למישהו , הוא לא ראה את הדמות , כיוון שהיא היתה מעבר לדלת והוא לא רצה שיראו אותו. הוא חזר ופחד לספר , שמא יחשדו בו ויתחילו לחקור אותו, הוא חזר על עקבותיו מהר ככל האפשר ויצא את הבנין.
 
הלילה היה אפל במיוחד , ירח לא היה, ואור הפנסים לא הספיק להאיר את הרחוב בבהירות. רמז נסע במהירות ופתאום ראה לפניו משהו על הכביש, הוא עצר את רכבו וירד ממנו להזיז את השקית מהכביש, הוא לא עמד בפיתוי ופתח את השקית, הוא פשפש בה וראה את נעלי הריקוד של מונה, מה זה לעזאזל, אולי הרוצח רצה להיפטר מהם או שנפלו מרכבו. רמז לא ידע מה לעשות, בעודו חושב , שמע רכב מתקרב וכשהרכב הבחין ברמז , מיד האיץ ונעלם, אבל רמז הבחין שזה היה רכב פרטי ארוך, חבל שלא ראה את מספר הרכב, אבל את צבע הרכב בערך ראה, זה היה צבע כהה.
 
רמז חזר לביתו ולא היה יכול להרדם. הוא התקרב אל הטלפון וצלצל אל אבי, אבל הוא לא ענה, מחשבות רבות הטרידו את מוחו. הוא ניסה לצלצל אל ליז אך גם היא לא ענתה. מה קורה פה שאל את עצמו, אבל לא היתה לו תשובה. הוא היה עייף ונרדם.
 
קרני הבוקר הראשונות קדחו את קורי הלילה המבוטנים, חממו ומוססו אתם , וגילו את פני האנשים הישנים ללא מסכות על פניהם, אבל הבוקר שנגלה במלוא הדרו האיץ בהם ללבוש את המסכות על פניהם ולקום ליום חדש שאולי טומן בחובו הפתעות חדשות.
הכבישים מלאו במכוניות , גביעי הפרחים נפתחו, טללי הבוקר עדיין מנצנצים כיהלומים על עלי הפרחים השיחים והעצים, פועלי הזבל העמיסו את הפחים מלאי הזבל אל משאית הזבל הגדולה, ונגררו אחריה מרחוב אל רחוב, באחת הסימטאות ניגש אליהם גבר,  וחטף מתוך המשאית שקית זבל כחולה וברח. הם לא יחסו חשיבות לזה אבל כששמעו בחדשות על  פרשת הרציחות הם דיווחו למשטרה.  
 
פעמוני בתי הספר הדהדו בקול , התלמידים נאספו מתוך החצרות אל תוך הכיתות . משרדי העיר אוישו על ידי העובדים החנויות פתחו דלתותיהם והעיר המתה אדם. ליז הייתה שרויה בהכנת השחקנים ביניהם השחקנית החדשה לירז, נערה כבת עשרים וחמש , שחרחורת, עם עיני איילה שפתיים עבות ושיער מקורזל.היא כבר מחכה שלוש שנים שליז תכניס אותה למחזה, והנה כשרה השעה ולירז בפנים ועוד בתפקיד הראשי , מה יותר טוב מזה, היא מיד שקדה על שורות התפקיד וכל הקבוצה עמדה מול הבמאית מוכנה לחזרות. נילי ניגשה אל ליז וביקשה לדבר איתה, היא מאד כעסה , כבר שנים מאסה בתפקידים שוליים ורצתה כבר להתקדם , אבל ליז לא נענתה לה בטענה שהיא לא מתאימה.
 
המשך יבוא. 
 
רחלי ג.
2005

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת