00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

הביקור באוהל של גלעד שליט 21.1.11


 


 ה"עלייה לירושלים" היא חוויה רוחנית בפני עצמה. היעד שלנו הבקר היה מרגש, שונה ו"מפחיד".

עלינו במסגרת מועדון המאמנים של מכון "גומא" להביע תמיכה במשפחת שליט.

 

הצינה הירושלמית שקבלה את פנינו כמו השתלבה בתחושות הלב והבטן שליוו אותנו בדרך למפגש.

איש צוות מהמתנדבים עמד בפתח האוהל.

כיתת תלמידים המתינה לבואו של נועם ואנו היינו אתם. צעירים שבאו לחבק את המשפחה

ולהעניק להם מעט כח בתחושת החידלון שהם מצויים בה  כבר 1671 ימים מאז נחטף גלעד.

את אביבה לא יכולנו לפגוש. אביבה עלתה הביתה למצפה הילה כדי לקבל את פני בתם החיילת שבאה לחופשת השבת.

כמה עצוב...

  

במרכזו של האוהל ניצב שולחן קטן עם 2 אגרטלי פרחים וצלחת פרות יבשים שהביאו מבקרים.

תיבת המכתבים לגלעד מוקמה מחוץ לאוהל. כסאו השמור מתחת לתמונות, הציורים והכתבות

שנצברו לאורך כל כך הרבה ימים מאז נחטף,  ניצב במרכזו. על הכסא כתבו הוריו:

                       

גלעד! רק תבוא

אנו מחכים לך כבר יותר מידי

שנים אנחנו השתגענו

כבר אין לנו חיים

רק תבוא!!


אף פעם לא הייתי בתחושה הזו.

אין שום דבר שדומה לה.

הרי זה לא מוזיאון ולא פינת הנצחה לא עלינו.

זה סוג של סוכה מחג הסוכות אבל את הסוכה של החג מפרקים אחרי 8 ימים

את סוכתו של גלעד הם עדיין לא זכו...


 

כשנועם שליט התפנה מראיון לרשת טלביזיה זרה הוא נכנס אלינו לאוהל ופתחנו בשיחה.

כיאה למאמנים המיומנים ב,לשאול",  פתחה המנכ"לית שלנו בשאלות ונועם התחיל לשתף.

בשלב מסוים התחיל לספר על ביקורה של שרת החוץ הצרפתית מאתמול ועל הדרך החדשה להציג את חטיפתו של גלעד כ"פשע מלחמה".

ומה המשמעות השונה שאלנו?  ונועם בצניעותו ושקט דיבורו שאל:

"רגע. זה מעניין אתכם בכלל"? ואנו השבנו מיד שכמובן שהרי לשם כך הגענו.

ואז סיפר נועם ששרת החוץ יצאה עם הגישה הזו לעזה והעבירה את המסר שישראל תציג בעולם את החטיפה של גלעד כפשע מלחמה, מצב המחייב את התערבותו של בית הדין הבינלאומי. אלא שהדרך לשם עוד רחוקה מה  גם שבית הדין הבינלאומי אינו נקי משיקולים זרים...

 

כשיצאנו מהאוהל ממהרים להתנתק מהעול הרגשי שאפף אותנו במשך שעה ארוכה,

ניסינו לחוש ולו לרגע את תחושת ה"אין אונים" שהם חיים בה כבר כל כך הרבה ימים.

אנשים שהפסיקו לחיות, לעבוד, לשמוח, לחגוג, נאבקים על השבתו של בנם.


וכמו שכתוב על אחד הרישומים באוהל

שלחו ושכחו להחזיר...

בירידות של שער הגיא ישבנו כולנו צפונים כל אחד בעצמו, מהורהרים, מנסים לעכל.

זה קשה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת