77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

גלגול נשמות: החיים האחרים של קמרון מקולי

14/01/2011
קמרון מקולי
 
סיפור מרתק
 
"שלום, שמי קמרון מקולי ואני בן 10, אבל זכרונות הילדות שלי הם 50 שנה יותר מבוגרים ממני. אני גר בגלזגו, סקוטלנד והאנשים הגדולים אומרים שזכרונותי הם מאוד מיוחדים למרות שלי הם מכאיבים יותר מאשר משמחים".
 
קמרון ואימו נורמה
 
 
"כאשר התחלתי לדבר, בגיל שנתיים, יכלתי סוף סוף לספר לאימי העכשיווית נורמה, איך הייתה אימי האחרת. סיפרתי לה איך היה ביתי השני, באי בארה, היכן שהמטוסים נוחתים על החוף ואני יכולתי לראותם מהחדר שלי בביתנו הלבן הקטן.
 
אמא שלי אמרה שיש לי דמיון מפותח, למרות שלא הבנתי מה היא רוצה להגיד בזה. גדלתי והזכרונות גדלו איתי. אני זוכר שהיו 3 בתי שימוש ואמרתי לאימי שזה עדיף על בית שימוש אחד כמו שיש לנו עכשיו. גם סיפרתי לה שעם משפחתי השניה היה לי כלב יפה שחור ולבן שנהגתי לשחק איתו המון. אני זוכר גם את שיערה היפה של אימי השניה, שתמיד התעופף ברוח כאשר שיחקנו על חוף הים. אני זוכר הרבה את אבי השני גם, שיין רוברטסון, עם שיערו הקוצני ומכנסיו הקצרים שמת בתאונת דרכים."
 
"יום אחד, אימי הזמינה לבית איש כדי שאספר לו את כל זיכרונותי, שמו של האיש הוא ג`ים טוקר ואימי אמרה לי שהאיש הזה יודע הכי טוב איך לפרש את זכרונותי. דיברנו הרבה, הוא שאל אותי דברים ואני עניתי לו. לאחר מספר ימים אימי וג`ים הפתיעו אותי: הם סיפרו לי שנטוס לאי בארה, לבית השני שלי!
 
וכך עשינו, אני הייתי בן 6 וזו הייתה הפעם הראשונה שחזרתי לביתי הראשון.
 
את רואה אמא? את רואה איך אנו נוחתים על החוף?!
 
אני זוכר ששמחתי מאוד לחזור לאי, עוד מעט אראה את אחיי הקטנים, את אימי השניה והכלב האהוב שלי. בטח הם ישמחו לראות אותי וישאלו אותי לאן נעדרתי כל כך הרבה זמן. הרגעתי את אימי נורמה ואמרתי לה שאני בטוח שהיא תסתדר עם אימי הראשונה. הייתי בטוח בכך."
 
"ישנו בבית מלון ולמחרת בבוקר סיירנו על חוף הים. כאשר זיהיתי את ביתי הלבן הקטן ממרחק, התרגשתי מאוד, אך כאשר הגענו התעצבתי כי משפחתי כבר לא גרה שם. הבית היה ישן וריק, כאילו אף אחד לא גר בו המון שנים. בפנים היו רהיטים ודברים שונים, שלא היו שייכים למשפחתי. הראתי לאמא היכן היה החדר שלי והראתי לה גם את הדלת הסודית היכן נהגנו אני ואחיי לברוח לחוף הים. גם לא ראיתי את המכונית השחורה שהייתה לנו. השאירו אותי זמן מה כדי שאסייר בכל הבית, אך לא יכולתי להשאר הרבה זמן כי היינו צריכים לחזור לגלזגו."
 
"אימי וג`ים סיפרו לי שיש אנשים שקורה להם מה שקורה לי, שיש להם זכרונות מאנשים שהם כבר אינם, שחיו מזמן ושאני לא אדאג על כך, כי כמוני, בטוח יש להם חיים אחרים גם. הם אומרים לי גם, שכאשר אגדל, זכרונות אלו יטשטשו לאט לאט ואני אשכח אותם לבסוף. אבל אני יודע שאני אזכור אותם תמיד, אהבתי מאוד את משפחתי האחרת ואת הכלב. פעם, החבר הכי טוב שלי שאל אותי מה קורה כאשר מתים, ואני עניתי לו הדבר היחיד שאני יודע, לא קורה כלום כאשר מתים כי לאחר מכן נולדים שוב."
 
 
המונולוג הזה, שיכול להשמע דמיוני, מבוסס על אחד המקרים הכי מדהימים בנושא גלגול הנשמות של השנים האחרונות. קמרון נהג לספר לאימו פרקים שלמים מחייו הקודמים, מגיל מאוד צעיר. האם הבינה לבסוף ששלא מדובר בדמיון מפותח של ילד ופנתה לעזרת מומחה בנושא, ד"ר ג`ים טוקר, פסיכולוג מאוניברסיטת וירג`יניה, שהוא עצמו יסד קתדרלה ללימוד גלגול נשמות וחקר עד כה כ1.500 מיקרים.
 
לאחר שד"ר טוקר הכיר את הילד וחקר את המקרה, הם החליטו לנסוע לאי בארה הממוקם כ260 ק"מ מגלזגו כדי לאמת את הפרטים.
 
 
כאשר הגיעו לאי, כבר יכלו להיוכח איך מקומות מסויימים היו בדיוק כפי שקמרון תיאר אותם, כמובן שלא האם ולא הילד היו לפני כן באי.
 
כאשר פנו לעזרה להיסטוריון האי, הנ"ל אמר שלא זכור לו שום משפחת רוברטסון שגרה שם עם התיאורים שמסר הילד הקטן. למחרת, ההיסטוריון התקשר לבית מלון היכן ששכנו, כדי לומר להם שמצא איזו התאמה.
אכן, הייתה איזו משפחת רוברטסון שגרו בבית קטן לבן מול הים והיה להם כלב שחור ולבן ומכונית שחורה. הבעיה היחידה שמשפחת רוברטסון זו, גרה שם בשנות ה60`!
 
המטוסים עדיין נוחתים על החוף..
 
בלי לומר כלום לילד הקטן, הם יצאו ליעד הבית. קמרון זיהה את הבית ממרחק, למרות שחיצונית הבית השתנה מעט. הילד התחיל לבכות, בהתחלה מהתרגשות ולאחר מכן מאכזבה כאשר לא מצא את משפחתו הקודמת בתוך הבית וגם כי הכל השתנה כל כך.
הם מאשרים שכל מה שקמרון סיפר לפני כן, מותאם באופן מושלם. אפילו הדלת הסודית, שלא היו בבתים אחרים בסביבה.
 
 
הבית כפי שנראה היום
 
למרות האכזבה, נראה שהילד נרגע מעט לאחר הנסיעה. לפחות הוא הגשים את חלומו, לחזור לבית משפחתו הקודמת.
 
לאחר חקירות מרובות בחיפוש אחר צאצאים ממשפחת רוברטסון זו, הם מוצאים איזו ג`יליאן רוברטסון שטענה שהיא גרה בבית הזה בשנות ה60`. היא מראה להם תמונות מאותה תקופה, היכן שניתן לראות את המכונית השחורה של האב, הכלב שחור לבן, והבית בדיוק כמו שזכר אותו קמרון. הכל מתאים באופן מופלא, חוץ מפרט אחד: ג`יליאן לא זכרה גבר ששמו שיין רוברטסון וגם לא תאונת דרכים קטלנית.
 
הבית בשנות ה60` כפי שקמרון זכר אותו
 
 
תמונה ממשפחת רוברטסון עם הכלב שחור לבן בשנות ה60`..
 
 
מכונית המשפחה, בדיוק כפי שהילד תיאר אותה
 
ג`ים טוען שישנם זכרונות שמיטשטשים עם השנים וזה לא מפתיע שפרט או שניים לא מדוייקים. אך בכל הסיפור הזה 95% מהפרטים מדוייקים.
 
הסיפור של דקמרון ועברו עדיין נחקרים. הBBC שידרה דוקומנטרי עם המקרה הזה ותיעדה את כל הפרטים והעדויות.
 
צירוף מקרים מוזר? דמיון פרוע של ילד? או שאנו לפני הוכחה שהחיים לאחר המוות נמשכים?
 
לשיפוטכם.. אני מאמינה שזה אכן מקרה של גלגול נשמות.
 
 
קטע מהדוקומנטרי של הBBC.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

83 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת