1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

סיפור חכמות מלא אהבה

 
מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית שהיו מסובות בבית קפה בבני ברק ותהו מדוע הרבנית רינה מאחרת.
בעוד הן מעלות השערות שונות ומשונות – החל מטיול מפתיע סביב העולם וכלה בנפילה מהאופניים, נכנסה הרבנית רינה לבית הקפה כשהיא ממררת בבכי ופאתה סתורה.
מיהרו הרבניות והקיפוה, זו מסדרת את שערה, זו מלטפת את לחייה וזו מציעה לה שוקו חם (אבל הרבנית מושית קצת הגזימה כשצבטה בלחייה של הרבנית רינה).
לאחר שהרבנית רינה נרגעה קמעא, התיישבו הרבניות סביב השולחן, הזמינו סיבוב שני של קפה (בהשגחת הבד"צ) וביקשו מהרבנית רינה להסביר מדוע איחרה ומדוע הינה נסערת כל כך.
 
פתחה הרבנית רינה והסבירה כשהתקפי בכי מדי פעם קוטעים את שטף דיבורה: "זה בגלל בעלי הרב שמעון שיחיה הלוואי שימות אמן. שתי דקות לאחר שיצאתי מהבית גיליתי כי שכחתי את הטלפון הנייד שלי. חזרתי הביתה והנה שמעתי את בעלי רבי שמעון נרו יאיר אידיוט בוגדני שכמותו מדבר בטלפון".
קטעה אותה הרבנית רחל ושאלה: "וכי את אוסרת על בעלך לדבר בטלפון? לא ידעתי שזה מותר... אני פשוט משתדלת לתפוס את הטלפון בכל שעות היממה..."
הסתכלה עליה הרבנית רינה במבט מזרה אימים ואמרה: " הבעיה אינה שהוא מדבר בטלפון! הוא עושה זאת מפעם לפעם (לפעמים אפילו פעמיים בשבוע) אבל הבעיה הייתה מה שהוא שאמר!"
שאלו כל הרבניות: "מה הוא אמר???"
והרבנית רינה ענתה:" שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם
 מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ- כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן!"
 
כל הרבניות נאלמו דום. אם רבי שמעון מסוגל לבגוד באשת נעוריו עם איזו שולמית, האם הבעלים שלהם באמת נאמנים להן???
אבל אחרי מחשבה קצרה (יחסית) אמרה הרבנית שרה: "אני מכירה את הטקסט הזה... זה משיר השירים!"
והרבנית רבקה הוסיפה בתחושת הקלה:"אם כך, בעלך אינו בוגד בך... הוא פשוט ציטט שיר אהבה שבין עם ישראל לאלוקים"
 
אבל הרבנית רינה מיאנה להתנחם: "אהבה לאלוקים?  אני רשמתי בדיוק מה שהוא אמר! השורות הבאות היו:
שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה"
הרבנית רבקה זקפה גבה והעירה: "זה באמת מוזר... ממתי לאלוקים שבשמיים יש שדיים?"
ענתה לה הרבנית חסיה: "אינני חושבת שלאלוקים יש שדיים. אבל אולי השורות האלה הן מענה אלוקים לעם ישראל – כלומר אהבתו של אלוקים לעם ישראל? הרי ידוע שלחצי מעם ישראל יש שדיים!"
"לחצי הטוב..." הוסיפה הרבנית כרוביה בחיוך,אבל הרבנית מושית הסתכלה על כולן במבט רציני ופסקה: "לא ייתכן כי אלוקינו שבשמיים ישיר שירי אהבה לעם ישראל! היכן המצפון שלכן???"
 
למשמע הפסיקה חזרה הרבנית רינה למרר בבכי ולאחר שהרגיעוה באמצעות כוסית שרי יבש המשיכה לצטט את בעלה הרב שמעון. מסתבר שהוא אמר: "צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים- אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.  רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן:  מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים.  
מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ- אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.  "
 
למשמע הדברים האלה אמרה הרבנית רחל: "טוב, את יכולה  להירגע. די ברור לי כי אישך אינו בוגד בך- וגם אם בגד, הרי זה כבר נגמר. "
שאלה לה הרבנית חסיה: " וכיצד הגעת למסקנה זו?"
ענתה לה הרבנית רחל בשאלה: "איזו אישה תסכים להישאר דקה אחת עם גבר שמשווה את אפה למגדל?"
הסכימו איתה כל הרבניות והזמינו יין דודאים לחגוג את הצלתה של הרבנית רינה.
 
ורק תהיה אחת נותרה בליבן: אם זהו שיר אהבה של עם ישראל לאלוקיו, מה יגיד אלוקים על השוואת אפו למגדל?

מוסר השכל:   יותר משאוהב עם ישראל את אלוקיו, הוא אוהב בחורות יפות
 
שבת שלום!
 
הרעיון לסיפור הגיע מעננת ומרשימתה על הדודאים.
 
והרשומה המומלצת להיום היא – שרביט 2011 – בבלוג של אוה מריה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

92 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת