00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

קורס ייעוד אמיתי - מפגש רביעי 3.1.11

 כשחזרנו לכאן ועכשיו. התחילו תסכולים וסקפטיות למלא את חלל החדר.

אנשים שבו עם מטלת הבית וחשו שהעבודה האישית אינה ממוצה עד תום.

הנגיעה בפחדים אינה חוצה את גבול התנאים המינימאליים וההתיידדות עם הפחד אינה חד משמעית.

גם אם לא הייתי מתוסכלת כמו מרבית היושבים בחדר,

חשתי שהתנאים שניסחתי כתנאי לפתיחת מעטפת הייעוד, אינם מספקים אותי

ובטח שלא מיציתי את כל פחדי כך שאחוש בטוחה שאני מוכנה לקראתו.

 

בשוך הסערה מלאו את הלוח כל הרגשות שניסו המשתתפים להכיל באותה נקודת זמן.

"שיטת החלקים (הקולות) והדמיון הפעיל" היו כלי מדהים שהתחיל בהמון רעשים פנימיים וחיצוניים

וגווע לאיטו עד שכל אחד מאיתנו התכנס בעצמו,

שקע בכתיבה אישית גורפת ולא הרים ראשו מעל גבי המחברת.

 

השאלות הברורות, השיחות עם אותם חלקים שהחלו לזלוג בין האגו לנשמה

הרגיעו את הרוחות.

הלהבה שכחה כמעה.

 

שקעתי בעולם מופלא של כתיבה. (אני מתה על זה)

תחושת מלאות וחיוניות תפסו את מקומו של הרעב (לאוכל) שהציק דקות ספורות קודם לכן.

כבר שכחתי שלא אכלתי היום דבר.

בפעם הראשונה ניהלתי דיון בלתי מתפשר מול "יועץ התדמית שבי".

שוחחתם פעם עם "יועץ התדמית" שבכם?

שאלתם אותו שאלות?

נתתם לו להתפתל ולא להתחמק?

 

מעניין שאף פעם לא חשבתי שאני צריכה לשוחח אתו, לוודא שאני יודעת מתי הגיע אלי לראשונה

ולמה הוא לא רוצה ללכת? מה אני מעניקה לו  שטוב לו כל כך בביתי ובגופי פנימה?

 

התשובות החלו להגיע...

הגעתי לריכוז מקסימאלי.

דממה מוחלטת אפפה את החדר.

זבוב לא נשמע.

כולנו היינו אי שם בתוך "החלקים שלנו".

כל אחד בעומק ובאופן שלו.

לא ראיתי, לא שמעתי דבר

הייתי מנותקת ושקועה בתוך עצמי.

 

לא נדרשתי למאמץ.

בשניות ידעתי למקד ספציפית את הרגע בו נחשף "יועץ התדמית" שבי לראשונה.

השתמשתי בשמות של אנשים. זכרתי כמעט כל שלב בחוויה.

הבנתי.

לא שפטתי.

 

בשלב של הקריטי של worst case scenario   התחלתי להתלבט.

תכונה של תנועה החלה מורגשת בחדר, אנשים יצאו להתבודד עם הכתיבה ועם עצמם.

חיפשתי את הגרוע ביותר שיכל לקרות לי בהיותו של אותו פחד שהעלה בי יועץ התדמית שבי.

השלב הכי גרוע אליו הגעתי הוא שלא אוכל להיות ביעוד שלי

כל עוד לא אמצא מקומי בקדמת הבמה.

 

"היש גרוע מזה"?  שאלתי.

"לא. אין גרוע מזה" ענה לי יועץ התדמית שבי.

"אם אני לא שם אני בעצם לא קיים הוסיף.

 ואם אני לא קיים תחושת אפסות ושממון יציפו אותי עד חידלון".

אני: ואז?"

יועץ התדמית: "אין גרוע מכך."

אני: "מסכים שנפתח בדיאלוג לכתיבת הסכם?"

יועץ התדמית: "מוכן. יש לי תנאים ברורים ויש לי קווים אדומים שמתחת להם לא אסכים לשתף פעולה.."

 

ושוב הגעתי לצורך לנסח תנאי.

ומה יקרה אם לא אצליח לעמוד בתנאי, האם אז אהיה מוכנה להיות ביעוד האמיתי?

 

ועד למפגש הבא

נותר לי לשוחח עם שאר החלקים שבי.

 

קל זה לא יהיה.

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת