00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

אומרים רק מה שמוכרחים

 

 

בטח כולם מכירים את התחושה שהחיים נמצאים על HOLD. זה מה שקורה איתי בזמן האחרון. הכל עומד ומחכה להתנעה שבוודאי תגיע במקדם או במאוחר.

לאחרונה יצא לאור ספרה החדש של נילי דגן חברתי - "מאחורי המלחמה רואים את הים" , המלווה בצילומיו של הצלם גדי דגון, בהוצאת "אבן חושן". זהו ספרה השני של נילי, שאותה הכרתי בסדנת שירה של רחל חלפי בבית אריאלה בשנת 2006.

הפרק האחרון שבספר - "אומרים רק מה שמוכרחים", ובו מחזור השירים – "מחלקה אחרונה" - מבוסס על היומן שכתבתי  "ימי סיגלון".

מיותר לציין כמה אני נרגשת כל פעם כשאני קוראת אותו. אני מוצאת את עצמי בכל מילה של נילי. קולי שלי נמצא שם בתוך השירים למרות שזו לא אני שכתבתי אותם וזה מחזיר אותי שוב ושוב לימים ההם, ימי הסיגלון שלנו.

 

מחלקה אחרונה

 

1.  

כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי קָמָה אֵלֶיךָ
מִדֵּי שָׁעָה עֲגֻלָּה
עוֹשָׂה סֵדֶר בַּחֲשֵׁכָה שֶׁלִּי.

הַתִּקְרָה חָגָה כְּמַפַּת שָׁמַיִם
מַבְזִיקָה יָרֹק זַרְחָנִי
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ סִיבוּב עַל צִיר שֶׁאֵין לוֹ קוֹל.

בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
הַשְּׁכֵנִים הוֹלְכִים וּמִתְמַעֲטִים.
לִפְנֵי כְּשָׁעָה נָפַח נִשְׁמָתוֹ הַטּוּרְקִי הֶחָבִיב.

הֵעָדְרוּת הִיא מַעֲמָסָה כְּבֵדָה

 

אני חוזרת אל אותו לילה שבו מת השכן  תורכי הנחמד מהחדר ליד. שכן שכבר הכרתי את בני משפחתו, שאיתם יצרתי אחוות מלווים מיוחדת.

 

 2. 

רוּחַ מַצְלִיף בִּבְלוֹרִיּוֹת הַבְּרוֹשִׁים
אֵינוֹ מַשְׁאִיר סִימָנִים
הַבֹּקֶר נִגְרָר עִם שִׁקְשׁוּק עֶגְלַת הַתְּרוּפוֹת.

בְּאֹפֶן מַטְרִיד כִּמְעַט
עֵינֶיךָ שְׁקֵטוֹת פִּתְאוֹם

קַל לִקְרֹא אוֹתְךָ כְּשֶׁיּוֹדְעִים
אֶת הַתְּנוּעוֹת הַמַּסְגִּירוֹת

אֲנִי מְצַלֶּמֶת אוֹתְךָ שׁוּב וָשׁוּב
מְפִיחָה קִטְעֵי חַיִּים

 "זוֹכֵר `אֵצֶל פִּינִי בֶּחָצֵר`?"
הַזִּכָּרוֹן קוֹשֵׁר פְּרָטִים חַסְרֵי מַשְׁמָעוּת.

"תְּמוּנוֹת תּוֹפְסוֹת לָאֲנָשִׁים אֶת הַנְּשָׁמָה",
אֲנִי אוֹמֶרֶת.

אַתָּה נִּשְׁעָן עַל הַשּׁוּרָה הַבִּלְתִּי צְפוּיָה שֶׁלִּי:
"הַאִם אַתְּ מְנַסָּה לִגְנֹב אֶת נִשְׁמָתִי?"

 

התמונות ההן שצילמתי אותך מלוות אותי תמיד. אני שבה ומסתכלת בהן מידי פעם ואתה נראה לי כל פעם מחדש כל כך יפה. היית כל כך יפה בעיני, גם כשכבר ראיתי את המוות בעיניך.

 

3. 

"חַם לִי", אַתָּה מְנַעֵר אֶת הָאֲוִיר,
מֵנִיף יָדֶיךָ בְּשִׁכָּרוֹן
נֶאֱבָק בְּצִנּוֹרִיּוֹת הָעֵרוּי.

הָרַדְיוֹ מַשְׁמִיעַ גַ`ז לֹא יְדִידוּתִי
אוֹרֵחַ שֶׁהֵצִיץ מִסְתַּלֵּק בְּשֶׁקֶט.

מָתַי יַגִּיעוּ הָאֲחָיוֹת לְסוֹבֵב אוֹתְךָ?

"תּוֹרִידִי לִי אֶת הַפִּיגָ`מָה!"

אֲנִי פּוֹתַחַת שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים בַּחֻלְצָה.
"לֹא נוֹחַ לִי, אֵינֵךְ מְבִינָה?"
אַתָּה מוֹשֵׁךְ מִכְנָסֶיךָ מַטָּה

כֹּחוֹתֶיךָ תּוֹאֲמִים אֶת חֻלְשׁוֹתַי.

אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ בְּגוּפִי שֶׁלֹּא תִּתְקָרֵר
בְּעוֹלָם אֲרָעִי שׁוֹמֶרֶת אוֹתְךָ
בְּמֶרְחָק בָּטוּחַ.

הַלַּיְלָה מֵסִיר אֶת הַעֲמָדַת הַפָּנִים.

 

מתוך היומן:

"פתאום אתה מחייך וזה גומר אותי, החיוך הזה שלך. אני אומרת לך שאני אוהבת אותך ככה, מחייך, ואתה נראה מבסוט ומחייך שוב. ואז, מתחיל אצלך איזה אמוק. חם לך ואתה מבקש להוריד את כל הבגדים. אני עוזרת לך לפתוח את החולצה, זה לא מספק אותך. אתה מוריד גם את המכנסיים במין חוסר שקט כזה, תוקפני... 

 

אתה הרבה יותר ערני, ממוקד. אתה מסביר לי שהמכנסיים לוחצים עליך, לכן ביקשת להוריד אותם. או-קיי, מחר נבקש שישימו לך חלוק."

 

4.  

מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן גּוֹרְרִים דַּקּוֹת עַל שָׁעוֹת
לֹא מְאִיצִים בַּדְּבָרִים

אוֹמְרִים רַק מַה שֶׁמֻּכְרָחִים.

מַה שֶּנָּכוֹן וּמַה שֶּׁאֵינוֹ נָכוֹן מִתְעַרְבֵּב
בַּחֲשֵׁכָה לֹא מֻכֶּרֶת
מוּזָר עַד כַּמָּה בָּאָה בְּקַלּוּת הַדְּאָגָה.

אַתָּה יָשֵׁן וְלִבְּךָ עֵר
הַנְּשִׁימוֹת נִסְפָּרוֹת.
נְשִׁימָה.
הַפְסָקָה.
וְשׁוּב נְשִׁימָה.
וְשׁוּב  הַפְסָקָה.

חֲרָדָה עַזָּה מִתִּקְוָה
מִתְרוֹצֶצֶת  מְבֹהֶלֶת כִּשְׂמָמִית.
הָאוֹר נִרְעָד.

אַתָּה נוֹשֵׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה
וְדַי .

 

הנה אנחנו באותו לילה אחרון. לילה שבו עברת מעולם החיים לעולם המתים. לילה שאותו לא אשכח לעולם - הלילה הכי מרגש בימי חיי. לילה של דַי - אין מילה יותר מתאימה לתאר את אותו לילה.

המילה הזו גם מסיימת את הספר - כמה סימלי.

 -

נילי עשתה את מה שאני לא מצליחה לעשות בזמן האחרון, להמשיך ולהניע את הדברים הקשורים באהבה שלי ושל דובי, עם השירים שלה. אני כל כך נרגשת -השירים של נילי עושים את האהבה שלנו לאלמותית.

לחיים דרך משלהם להפעיל אותנו.

תודה נילי.

 

***

 "מאחורי המלחמה רואים את הים"

בליווי צילומים של האמן גדי דגון.

יצא לאור בהוצאת `אבן-חושן`

שנת התשע"א - 2010

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת