00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

למה אנחנו נפגעים כשהם צועקים "אמא"?

01/01/2011

בעבר הכל היה ברור. האמהות שלנו הקדישו את חייהן לגידול הילדים, לא עבדו או שעבדו בחצי משרה. האבות שלנו הלכו לעבודה וחזרו מאוחר. אמא שלי מספרת שאחרי שהיא ואבא שלי חזרו איתי מבית החולים לאחר הלידה, אבא שלי קם בבוקר, ולמרבה ההפתעה התלבש ונסע לעבודה והשאיר אותה להתמודד עם תינוק בן יומיים וילדה בת שלוש. התפקידים היו ברורים וידועים לכל. אמא דואגת לאוכל. אבא "בעבודה". היום אנחנו "גברים חדשים". מעורבים, מתערבים, מתערבבים, יוצאים לעיתים מוקדם יותר מהעבודה (לפחות חלקנו). אנו רוצים להיות משמעותיים בחיי הילדים, שיצטרכו אותנו, שיעריצו אותנו. אני לדוגמה, מסיים את העבודה מוקדם יותר שלוש פעמים בשבוע כדי לאסוף את דר מהגן ולבלות איתה אחרי הצהריים בזמן שאיריס נשארת עד שעה מאוחרת בעבודה.

מרגע הלידה יש תחרות סמויה (ולעיתים מאוד גלויה) בין האם לאב על התינוק. זה טפשי אבל באופן סמוי אנו מתחרים איתכן, הנשים שלנו על מי ירגיע אותו כשהוא בוכה, אצל מי הוא יאכל יותר טוב מהבקבוק, מי ירגיע לו את כאבי הבטן, מי ירדים אותו מהר יותר. הבעיה היא שהתחרות לא הוגנת, בעיקר לאור העובדה שנשים רבות בוחרות היום להניק. איזה תחרות יש לנו על ציצים? הרי הריח של החלב מיד משגע את התינוקות. מגיל מאוד קטן התינוק יודע להבחין בין אמא ל"אחר". אני צחקתי שאחרי הלידה הפכתי לסוג של "סניטר" - מחליף חיתולים, עושה אמבטיות ומפנה את הזבל. אתן אחרי לידה, רגשניות ובקושי זזות, ואנחנו מפנים את הזבל.

קשה לנו מאוד בתחרות איתכן, ולכן אנחנו מנסים לנצח בנישות מסוימות, כמו האמבטיה. אצלנו מאז שדר היתה קטנה, אני בעיקר עשיתי לה את האמבטיות, כי זה היה הזמן שלנו ביחד. שמעתי שאצל עבדי הייטק רבים, האמבטיה מהווה טקס יומי ארוך, כשהבעל חוזר מהעבודה בשעה 20:00 וזה זמן האיכות שלו עם הילד/ה. אחר כך זה קשור בעבודה בגינה, ברכיבה על אופניים, בטיולים ועוד דברים שנחשבים  "גבריים". את ההנקה והכנת האוכל אנחנו משאירים לכן.

הבעיה היא שכל עוד הדברים הולכים בסדר, הכל טוב ויפה. כשיש משבר מיד דר צורחת "אמא!!!!!!!!!!!!!"

אנחנו הולכים לשחק בגן השעשועים אחרי הצהריים. אחרי 20 דקות פתאום דר נופלת מהנדנדה ומיד צורחת "אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רוצה לאמא!!!!!!!!!!!!!!!!!! הביתה!!!!!!!!!!!!!!!!!" ולך תרגיע אותה עכשיו. לעיתים זה קשור לעימותים חינוכיים כמו "אכלת כבר מספיק ממתקים, די!". היא מיד מגיבה בהפעלת סירנה עולה ויורדת "אמא!!!!!!!!!!!!!".

זה מתבטא גם בבית, כשאיריס ואני נמצאים עם דר ואני מבקש מדר לעשות משהו והיא אומרת "רוצה שאמא תבוא איתי".

מיכל דליות טוענת שהילדים מודעים לכך שהמניפולציות הרגשיות האלה עובדות עלינו, והם יודעים לנצל את זה. לדעתה זה משחק כח שהילדים משחקים איתנו ואסור להכנע לו. אם עכשיו אבא פנוי אז הולכים עם אבא, אם אמא פנויה אז הולכים עם אמא. קל להגיד, לעיתים קשה לבצע, למרות שאני לא מתרגש מזעקות השבר של דר שלא קיבלה את מבוקשה. איריס אומרת לי לא להתרגש מזה, בעיקר לאור העובדה שדר מבקשת את אבא כשהיא עם אמא. התחמנית הקטנה.  

הבעיה העיקרית שלי היא הצביטה שאני מרגיש בכל פעם שהיא אומרת "רוצה את אמא". מה, אבא לא טוב? כל הפולניות מתפרצת בי בפנים באותו רגע. זהו, אני אמות לי בחושך לבד והילדים לא יבואו לבקר אותי. אני כבר אנוח בקבר, נחת כבר לא תהיה לי מהילדים. יזרקו אותי לבית אבות ולא יבוא לבקר. יותר טוב אני מתה עכשיו. שלושה שבועות יכולתי להיות מתה והם לא היו יודעים כי לא מתקשרים יותר.

אז למה אנחנו נפגעים כשהם צועקים "אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1111"

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת