00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

סיפור מתכון- הנזיד האיטלקי הנפלא בעולם

נכתב בנובמבר 2008.

נזיד מהדולומיטים באיטליה

 
לאחר החתונה יצאנו לירח דבש באיטליה. לקחתי איתי את
כל ששת חושי וגם יומן לכתיבת המסע, מצלמה חדישה ומשוכללת (השנה 1999) ומפות.
עוד רבות יסופר על המסע כולו אך אתחיל במה שנשאר- הטעמים.

את הטעמים המוצלחים לקחתי עימי זכורים לטוב בקצה לשוני ובאיבר חוש הריח שלי המכונה איבר יעקובסון.

המקום: הדולומיטים בצפון המגף.
המיקום המדוייק: כמה קילומטרים מ- tralee למעלה בהרים.
רקע חשוב: עינבל, צמחונית 5 שנים. ואהוב ליבה, חובב בשר, יצאו לטיול במסלול בהרים, מצויידים במפה שקנו בטראלי.
לפי המפה מדובר במסלול של גג 4 שעות. קליל. עולים קצת עוברים אוכף אחד ומטפסים שוב- ומגיעים ל-פסגה. צופים קצת מהגובה על המרחבים המנוקדים אגמים כחולים ופסגות סלעיות, מתנשקים על הפסגה ויורדים...רומנטי.

ובכן, מיים, קצת קרקרים ופירות ואנחנו בדרך. האוויר נקי כמו שצריך, יצאנו בשמונה בבוקר מיד אחרי ארוחת בוקר עשירה מאוד בפונדק ששכרנו בו חדר. אחרי שעתיים היינו בטוחים שעברנו מחצית הדרך. הגענו לאוכף ממנו צפינו אל העמק המרהיב והתרגשנו.
אחרי ארבע שעות ועודנו מטפסים במעלה ההר, לאחר עוד ארבעה אוכפים בערך וסימון שבילים שאינו תואם את המפה, עקבות של דובים שהלחיצו אותי (ליד ערוצי מים מקסימים, עקבות טריים) וכמה בקתות refugio שנועדו לספק לטיילים אבודים מחסה מפני צינת הלילה התחלתי להתייאש.
שמונה שעות של טיפוס וטרם הגענו לפסגה. השמש מתחילה להאדים והקור העז של הלילות מחלחל לתוך העצמות. מוצאים פיצול עם שביל שיורד לערוץ ימינה. מחליטים לרוץ אותו לרדת מההר. הוא דווקא מופיע במפה. באוכף. אהה! הגענו לאוכף היחיד של המפה, ודווקא עכשיו אנחנו צריכים לרדת...אבל קר. והבטן ריקה וגם הקרקרים כבר אזלו. מים מילאנו בעונג רב מכל המעיינות שזורמים בדרך. איזה שפע!
אשה ואיש, סמוקי לחיים ומותשים, דוהרים בשביל בלי להאמין למפה שמראה ארבעה קילומטרים עד לבקתה שבקצה המסלול. מסלול מעגלי, לפחות זה.
אני לא זוכרת הרבה מהדרך הזו כלפי מטה. שרנו שירים, בקולי קולות, כדי להבריח את הדובים האלו של העקבות. ולהשכיח את הרעב בבטן. ואת העייפות, ואפיסת הכוחות, והחששות שלא נספיק והחושך ירד עלינו קר ואפל וטבעי להפליא באמצע הwild המרהיב הזה...
ואז, פתאום, עם קרן שמש אחרונה שנחה על גג משופע של הבקתה שבקצה המסלול, הגענו.
הבקתה שבקצה היתה גם מסעדה.
רעבים, עייפים, ושמחים נכנסנו פנימה.
הטבחית/בעלת הבית הציגה את עצמה - אני edi היא אמרה בחביבות. הובילה אותנו לשולחן עם כורסאות נוחות...

איזו הקלה!
מהתפריט הזמנו נזיד בלי לבדוק אם יש או אין בשר.

העיקר- אוכל. ובנוסף האיש הזמין צלחת גבינות ונקניקים ואני הזמנתי שוקולדה קאלדי, שוקולד נוזלי, סמיך, מרוכז. אגדה. לקינוח. בסוף בכלל לא היה לי מקום בבטן בשבילו. כי העיקר בסיפור
זה הנזיד שהיה כמו שאומרים באידיש - א-מחיה. מחיה נפשות.
היה שם נקניק, והיו כל מיני ירקות, ופסטה, וכל מיני שעועית וגריסים ואני לא יודעת מה. מה שנשאר לי זה הטעם, זה הריח, זו הטקסטורה העשירה, הסמיכה, המחממת.
והנה מתכון, גרסה שלי לנזיד ההוא וגם תמונה, כי כרגע זה המרק האהוב ביותר בביתנו.

מתכון:
2 נקניקי קבנוס פרוסים
ירקות שורש -
בצל
תפו"א
בטטה
גזר
שורש
פטרוזילה/סלרי/שמיר/הכל יחד
מה שיש בבית.
חופן פסטה, עדיף ספירלה ליופי (גם להכין מרק יפה זו אמנות!)
כמה כפות מש
2-3 כפות גרגרי טפיוקה (לא חובה. מוסיף לטקסטורה המקסימה. אפשר קוואקר במקום)
2-3 כפות גריסי פנינה
קצת עדשים, קצת אורז
בקיצור- מה שיש בבית
פפריקה מתוקה, פלפל שחור, מלח
הכנה:
מטגנים קלות את הבצל
מוסיפים את שאר הירקות החתוכים ומכסים בהרבה מים. בישול הקטניות והדגנים סופח מים רבים. קחו בחשבון.

מטבלים בבפריקה (בערך כף) ופלפל שחור. את המלח אני מוסיפה לקראת סוף הבישול כיון שהוא מונע מעדשים להתרכך עד הסוף.
מניחים לכחצי שעה להתבשל ואז מתחילים להוסיף פנימה את השדרוגים: פסטה יבשה, חופן מש, קצת גריסי פנינה, פניני טפיוקה, אורז- מה שבא. אפשר להמליח בחופן מלח ים אטלנטי גס. מוסיפים את הקבנוס הפרוס, מותירים מכסה בכיסוי חלקי ונותנים לנזיד להתבשל עד שהקטניות מוכנות.
בתיאבון!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת