00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

משחק לשניים

27/12/2010

אילולא הייתי עצבנית כל כך עכשיו, בטח הייתי שמחה מאוד לשלב בין שני הנושאים האהובים עלי בזמן האחרון- התנגדות אקטיבית להטרדה מינית ושנאת אוטובוסים. אבל מאחר ולו היה לי שק אגרוף, סביר להניח שהוא היה קרוע כרגע, אני רק אשלב. מינוס השמחה.

אתחיל בזה שקשה מאוד להטריד אותי מינית. אם תשאלו אותי- בעיקר מאחר וקשה להטריד אותי באופן כללי. אנשים שמנסים לעצבן או במקרים קיצוניים- מנסים להטריד- אותי נתקלים בדרך כלל בגל משועשעת עד מאוד במקרה הטוב- אפטית לחלוטין במקרה הרע. לרוב אני פשוט צוחקת עליהם וממשיכה לדרכי כאילו כלום לא קרה.

אז אין מנוס מלתהות איך, לעזאזל, קרה שבשבוע וחצי האחרונים הוטרדתי מינית כמה וכמה פעמים? מאחר ולא עברתי איזה שינוי חיצוני או התנהגותי דראסטי כלשהו- לעניות דעתי המאוד לא אובייקטיבית כרגע יש שני הסברים הגיוניים:

  1. גברים מקבלים מסרים מעוותים מהחברה עקב האדישות המופגנת של התקשורת והאינטרנט (למעט תפוז, שמזמן לא הייתי גאה כל כך להיות שייכת למערכת שמשאירה נושא חשוב על סדר היום) לעניין הזילות בתקיפה מינית שעלה לא מזמן לדיון בעקבות פרשת המרכז לאומנות הפיתוי (התאפקתי עד עכשיו... אני היחידה שנקרעת מצחוק אפילו מהשם המגוחך הזה?!).
  2. אני שמה לב הרבה יותר לתופעה הזו מאשר שמתי לב אי פעם ומגיבה אליה הרבה יותר בחריפות מאשר הגבתי בעבר.

את האופציה הראשונה אני לוקחת בערבון מוגבל. בעיקר כי היא סוג של פרנואידית. כאילו יש איזו התאספות של גברים שבה הם מחליטים "אה, כן, יאללה, בואו נגביר את ריכוז ההטרדות המיניות שלנו. אנחנו מקבלים המון לגיטימציה". בנוסף, אחת מההטרדות המיניות האלה הייתה ע"י אישה. זה תמיד מצחיק אותי כשנשים מתחילות איתי, ולמרות שלא ברור לי למה זה קורה כל כך הרבה (כאילו, ברור שאני משדרת משהו לסבי כי קשה לי להאמין שאשה ממוצעת מותחלת כל כך ע"י נשים), אבל הפעם היה בזה משהו מטריד. משהו שאף פעם לא הרגשתי (טוב, נו... אולי בפעם הראשונה קצת הוטרדתי. אבל הייתי קטנה). באופן כללי נשים תמיד הרבה יותר אגרסיביות מגברים, אבל בדרך כלל הן גם מבינות את המסר הרבה יותר מהר, מקבלות את המצב ומדפדפות הלאה.

נותרתי עם האופציה השנייה- אני הרבה פחות טולרנטית לאנשים שממשיכים לכפות את נוכחותם עלי למרות שהבהרתי שאיני מעוניינת. מה שמוביל אותנו להיום ולמה שכל כך עצבן אותי בשילוב בין שנאתי להטרדה מינית ואוטובוסים: עליתי על האוטובוס הראשון בחזרה מהעבודה. התיישבתי, שמתי ת'אוזניות ולחצתי "פליי". האוטובוס התחיל לנסוע בזמן שגבר באמצע שנות ה30 פילס דרכו לסוף האוטובוס. הייתה קפיצונת קטנה והבחור כמעט עף. ראיתי שהוא התעצבן. הזדהיתי מאוד (שונאת אוטובוסים! שונאת!!!) וחייכתי בהבנה. הוא חייך חזרה והתחיל לדבר איתי, שמעתי דרך האוזניות איך הוא ממלמל "איזו בחורה יפה". משכתי בכתפיי, אמרתי "תודה", הסתובבתי בהפגנתיות ובהיתי דרך החלון. מבחינתי אין יותר ברור מזה (ברמה הלא מדוברת) שאין לי כל עניין להמשיך פה איזושהי אינטראקציה- ועד כאן גם הכל טוב ויפה. ממש לא הטרדה- ניסיון חיזור, סירוב וזהו.

אחרי בערך דקה הרגשתי תחושה מוזרה באזור העליון של המותניים. לא הבנתי מה קרה אז זזתי והסתכלתי: הבחור הזה התיישב במושב מאחוריי ושלח את היד שלו דרך המשענת של המושב בכדי לגעת בי. הסתובבתי והסתכלתי לו ישר בעיניים "מישהו הרשה לך לגעת בי?" ראיתי שהוא מבולבל. הוא קצת קפא. אותו ההלם שהוא כנראה קיווה שאני אכנס אליו, זה שהיה משתק אותי ומציב אותי בעמדה לא נוחה שבה אני לא יודעת מה לעשות- עבר אליו. "אהה... לא, אבל את בחורה כל כך יפה". "אה", אמרתי, ושמתי לב שמרוב הלם מהתעוזה שלי הוא אפילו לא הזיז את היד. קפצתי אגרוף ובכל הכוח לחצתי על כף היד שלו נגד קו המתכת שעובר שם (אלוהים, אני מקווה שזה כאב לו כמו שהפרצוף שלו שידר). "אי!" הוא קרא ומשך את היד חזרה. "אוי", עטיתי את החיוך הכי חמוד שהצלחתי לגייס, "סליחה". ראיתי אותו מתעצבן, וחייכתי טיפה יותר רחב. הוא השפיל את מבטו.

הסתובבתי חזרה, וניסיתי להרגע, אבל לא ממש הצלחתי. משהו בידיעה שהוא מאחורי, שאני לא רואה אותו, מה ששם אותו בעמדת כח, לא נתן לי מנוחה. תהיתי ביני לבין עצמי מה הדבר הנכון לעשות- מצד אחד אם אקום ואלך הוא עלול להרגיש שהוא ניצח, שהוא יכול להמשיך לעשות את זה לבחורות כי הן אלו שירגישו לא נעים ויפנו את עצמן מהמקום למרות שהוא זה שצריך להתבייש בעצמו ולתפוס מרחק. מצד שני, נהייתי יותר ויותר מודעת לכך שאני לא רואה מישהו שלפני שעשיתי לו בכלל משהו- הרשה לעצמו לגעת בי, שלא לדבר על זה שעכשיו גם הכעסתי אותו. בעימות פרונטלי אני יודעת שאני יכולה לקרוע לו את הצורה, אבל גורם ההפתעה כרגע אצלו.

קמתי, לקחתי את התיק ועברתי למושב שמאחוריו. ראיתי שהוא מסתובב ורואה איפה התיישבתי. ראיתי סימנים קלים של מצוקה בהבעת פניו. לא יודעת אם הוא התכוון להמשיך לעשות משהו או לא, אבל היה ברור לו כמו לי שברגע זה מאזן הכוח השתנה. כשעלו עוד קצת נוסעים והתיישבו גם לידי וגם לידו- הייתה זו הפעם הראשונה שממש שמחתי שהתיישבו לידי, כי זה מצמצם לי את התחום בו אני יכולה לשים את רגלי בנוחות ונתן לי לגיטימציה מלאה לקפל אותן ישר לתוך הגב שלו. ראיתי אותו זע באי נוחות... וזה גרם לי לסיפוק רב. תהיה אתה הקורבן, חתיכת דביל. אני לא טובה בתפקיד הזה.

הגיעה התחנה בה אני מחליפה אוטובוסים. בזמן שירדתי ראיתי אותו שולח לי מבטי תיעוב. גיחכתי מספיק ויזואלית בשביל שהוא ייראה, ויצאתי מהאוטובוס. כשעליתי על הקו השני- חשתי הקלה מסויימת כאילו כרגע יצאתי משדה אש. ובדרך חזרה שני דברים העסיקו אותי- 

הדבר הראשון היה סוג של כאב הזדהות עם המין הגברי. ניסיתי לנתח מה לכל השדים והרוחות עבר לו בראש, מתוך הנחה שלא מדובר בפסיכופת, שהוא העז לעשות מה שהעז. ואז הבנתי- אני חייכתי אליו. כמה קל זה לבחורה להשיג גבר. זה מדהים אותי כל פעם מחדש. מספיקה מילה, ואפילו פחות- מספיק חיוך, ומיד הוא (טוב, לא כל אחד- אבל בוודאות תמצאי מישהו) שיקפץ סביבך כמו כלבלב הלהוט אחר חתיכת פסטרמה. זה עד כדי כך קל לבחורה להשיג סקס. ופתאום כאב לי עבור הגברים (עמדה אותה אני מעולם לא הכרתי ולא אכיר). הם הכלבלב באנלוגיה הזו.

הדבר השני היה שאלת המה היה קודם? האם משהו כזה קרה לי בעבר? כן... אני זוכרת במעורפל דברים מסויימים... אז למה זה לא הטריד אותי מספיק? כי לא שמתי לב? כי לא היה אכפת לי? ואיך הגבתי אז? הגבתי בכלל? כלומר... אני נותנת מבטים שיכולים להקפיא את אש הגיהנום... זה לא שפשוט התקרבנתי לי בשקט... אבל... האם עשיתי משהו באופן אקטיבי כדי להרתיע אותם מלחזור על הפעולה הזו שנית? המממ.... לא. לא משהו מיוחד. אני יכולה לומר במידה מסויימת של בטחון שהגבר הפתטי הזה מהיום לא יעשה דבר כזה שנית, או לפחות יפחד לעשות... מה שאני לא יכולה לומר על שום אירוע אחר בחיי. אז מה אם הסתכלתי עליו באופן מאיים? לא נטעתי בו פחד אמיתי. לא קרבנתי אותו חזרה. במובן מסויים אני אשמה בהטרדות המיניות של בחורות. טוב, נו... לא אני באופן אישי. אבל בחורות כמוני. כאלה שחושבות שהן נעלות מדי בכדי להגיב לכל תירוץ עלוב לגבר שמרשה לעצמו הרבה יותר מדי. כאלה ששותקות.

פשעתי בהסכמה שבשתיקה. אנשים נוטים לבלבל שקט עם חולשה. פייסנות עם תבוסתנות. זה שאצלי בראש השרץ לא שווה שאתייחס אליו לא מפריע לו לפרש את חוסר התגובה שלי כפחד או בושה. בכך אני עושה עוול לאחרות. כאלה שכן מפחדות, או לחילופין כאלה שיותר חלשות. אי לכך ובהתאם לזאת ומלפנים משורת הדין (כי לרוב זה קורה ביום כיפור) הגעתי לתובנה גוררת שינוי התנהגותי- אני לא שותקת יותר. מי שיטריד מילולית- אני אקטין אותו, ואשתדל שזה יהיה רועש, מביך ופומבי ככל שניתן. מי שיטריד פיזית- אותו החלק שנגע בי יכאב לו מאוד ל-X זמן בהתאם למידת החוצפה. ואם יש מישהי שצלחה את הפוסט עד לכאן- אני קוראת לך להצטרף אלי למען ידע כל מטרידן ששניים יכולים לשחק את המשחק הזה.
רוצים לשחק? אין בעיה. היכונו להפסיד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

76 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת