00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הרושם של רותם

ביקורת סרט - שם תואר: משטרה

 

ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים. זה משך הזמן שעשוי להרגיש מי שמגיע לסרט הרומני החדש שם תואר: משטרה, בלי הכנה מוקדמת ומסתמך על מודעת הפרסום האטרקטיבית של הסרט או על קריאת תקציר העלילה בעיתון.

בתקופה האחרונה הקולנוע הרומני הפך לסוג של בון טון חמים, הנער החדש במגרש המשחקים של הקולנוע הזר וזה מאוד אופנתי ו"תרבותי" לאהוב אותו. ראו לדוגמה את ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים, סרט כאוב וקשה שמשך לא מעט קהל אנין ואת הלהיט (היחסי כמובן לקולנוע זר כמובן) יום שלישי אחרי החגים. כן זה מאוד תרבותי. גם הקהל שבא למוזיאון תל אביב ציפה לערב תרבותי ולמותחן מקפיא נשימה וקיבל ערב ארוך שמותח בעיקר את גבולות הסבלנות והסובלנות. כן, שם תואר: משטרה, הוא לבטח הסרט המאתגר ביותר המוקרן כעת בבתי הקולנוע ומיועד אך ורק לחובבי קולנוע מיטיבי לכת. מה מסתבר? שגם הקהל המעונב של מוזיאון תל אביב יודע להפגין חוסר תרבותיות כשמדובר בסרט עתיר שתיקות, איטי ואמיתי יותר מכל תכנית ריאליטי שתראו.

כריסטי (דראגוס בוקור המעולה שמחזיק על כתפיו את הסרט)הוא שוטר צעיר בראשית דרכו, המקבל תיק בו הוא מתבקש לעקוב אחר נער בן 16 החשוד בסחר בסמים קלים. העיירה הרומנית אפורה וקרה והתפקיד מחייב דבקות במשימה, אך מה קורה כשעולים ספקות והעונש הקשה מתנגש עם הקול הפנימי ובעצם הולך להרוס את חייו של הנער הצעיר? שמונה ימים אורך המעקב החשאי אחר הנער, בקור מקפיא, בעבודה איטית, סיזיפית כמעט של איסוף בדל בבדל, בחיפוש אחר הממצא המפליל, אך בעיקר בבדידות מזהרת שמזכירה מעט את קלינט איסטווד בנוף הכי רחוק מרומניה הקפואה – במערב הפרוע החם ובו פרש בודד חוצה את העיירה והמדבר המאובק, הלוך ושוב במטרה לשמור על הצדק (או להבדיל את ג'ורג' קלוני בסרט "האמריקאי"). כך גם כריסטי, מסתובב הלוך ושוב, קופא וסובל ומעלה ספקות בחוק שהולך ממילא להשתנות ובנחיצות הפגיעה בחיים צעירים כל כך. מה קורה כשכולם סביבך חושבים שאתה טועה. ומה בין חוקי המדינה למצפון ומוסר. ועד כמה אתה מוכן לוותר על אלה לטובת המדינה, הארגון והחברה.

הצופה מבין מהר מאוד שהוא חלק בלתי נפרד מכריסטי המהפנט, כעת. כמות שהוא עורך מעקב אחר הנער, כך אנחנו בדיוק רב עוקבים אחריו. בכל צעד כמעט. בתחושה, כמעט שמונה ימים. בכל רגעי ההמתנה הבלתי נסבלים,  ולו לבדל קטן (תרתי משמע) מרשיע. רגעי הנחמה או ההקלה על הצופה הם מעטים. כמעט בלתי קיימים. למשך כמה דקות, אנחנו צופים בכריסטי אוכל ברצינות ובתכליתיות ומתחמם מהניכור שבחוץ. גם עם אשתו הדברים כבר לא מה שהיו לפני החקירה הזאת. אך כמה חמלה ורוך (יחסי) יש בסצנה אחת בה אשתו מאזינה לשיר וכריסטי יושב בשתיקה ושותה בירה. אנחנו שומעים שוב ושוב ושוב את אותו שיר עמוס בדימויים ואנאפורות למה שווים חיים בלי אהבה. כריסטי, כמונו, עובר שיעור קצר, אך מרתק, בלשון ובספרות ולא בפעם האחרונה. אם רף הסבלנות נבחן כאן (תחשבו, שיר רומני דביק שלוש פעמים רצופות) מיד הגיעה סצנה שמתחה את סף הסבלנות של הקהל עד לקצה (ועוררה זעם של ממש) ובה כריסטי יושב וממתין בשתיקה למפקדו במשך חמש דקות, בזמן שפקידתו מקלידה בחוזקה. כן, בדיוק כך, חמש דקות מורטות עצבים כמעט (ולא ממתח) של המתנה לצליל המקשים. אך ההמתנה שווה את הכל בשביל רבע השעה האחרונה של הסרט בה כריסטי לומד שיעור בלשון ממנהל המשטרה הקשוח, ובעצם נאלץ לבחור בין המוסר העצמי לבין נאמנות לארגון ולחוקי המדינה. מופת.

אם ראיתם בעבר סרט רומני כלשהו, אתם ודאי יודעים שהקצב בסרטים האלה הוא איטי ממילא. בתרבות האינסטנט של ימינו זה עשוי להראות כאילו מישהו נרדם בעריכה, אך נדמה שהריאליזם שהיה קל לעיכול באופן יחסי ב"ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" וב"יום שלישי אחרי החגים", הולך כאן צעד אחד קדימה ונותן דקות ארוכות וסטטיות, ללא פסקול לברוח אליו וללא נחמות והנחות לקהל. אך אל תתנו לקצב האיטי ולריאליזם הלעתים בלתי מתפשר להרוס לכם, מה יש תאתגרו את עצמכם קצת. החוויה עשויה להשתלם. מצד שני, זהו סרט שלא מיועד לכולם (כן, אפילו לא לקהל הטיפוסי של מוזיאון תל אביב). עליו נאמר בגנות סרט מבקרים וכאלה שחושבים את עצמם. שם תואר: משטרה, הוא סרט שבאים לעבוד בו. מחפשים נחמות? לכו לסרט אחר. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rotemmmon אלא אם צויין אחרת