00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חור בסדין

כדורים

* סיפור שהיה באמת *

יענקל היה לחוץ. הוא ניסה לדוג את הגויה של עצמו מתוך שלל האברכים שגדשו את התור העמוס, תוך שהוא מפשפש בכיס מקטורנו כדי לדלות את שעון הכיס שלו. אך נראה היה יענקל, בעיניים בלתי מזוינות, כדוחף וממשמש את הבחור שלפניו. מחשבה קנטרנית וורדרדה ריחפה באוויר, מוקפת בענן, מעל לראשו של אברך מאפיר שעמד מאחור. בענן היה כתוב:

"זה שיש פה שעות קבלה נפרדות לגברים ונשים.. לא אומר שפתרו את הבעיות של כולנו".

אך בניגוד למחשבת הזימה-לייט של האברך, כוונתו של יענקל היתה אך ורק לטובה כמובן. הוא הצליח לחלץ את החפץ המהתל, והביט בעיניים מבוהלות של ילד בשעה הארורה. ילד אשר לו ארבעה ילדים שיש לאסוף מהחיידר, בעוד כמה דקות. 

* * *

לחלה הטעימה של מאפיית ויז'ניץ, הרובצת בהוד תחת מפית הקטיפה המעוטרת, יש חיים מאד אומללים.

היא נולדת לתוך ידיים מגושמות שזורקות אותה בכח למערבל חשמלי ענק. היא נצררת, מהופכת, נילושה ונצלית בחום מעצבן. וכשבוזקים לה שומשום לתוך האזניים והפה, היא יודעת שעוד ירגע יתפסו אותה זוג ידיים נוספות והיא תדחף לשקית חומה מרשרשת, כמו שראתה אצל שאר חברותיה. וכך היא הולכת משם, נשימתה כבדה, חנוקה, לבנה ומתוקה, תוהה אודות העתיד.

אך בסעודת השבת, עת נשלפת היא מהחושך השחור של המפית, כשהיא עדיין תוהה לפשר המלמול .."המוציא לחם מן הארץ".. היא מעפעפת בעיניה, ולרב זה מסתיים בעלפון מיידי למול המאכלת.

כך, גם חייה של החלה שלנו ניטלו ממנה באקראי, אך נשמתה לא יצאה ב"אחת", אלא תוך כדי שהיא תוהה ומהפכת בדברים ששמעה: "אני חייבת לספר לכם משהו מפחיד מאד שקרה אצלנו בעבודה..."

והחלה חכתה וחכתה. ואז היא מתה, לפני שהספיקה סקרנותה לבא על סיפוקה.

****

הוא היה נראה ממש כמו כולם, כך ספרה שולה, האם הפעלתנית החבושה בפאה אלגנטית.

שרוליק הקטן אכל יפה את החלה שלו, חיהלה בת ה 7 בטשה עם המזלג בפרוסת הדג שלה, עד שזו הפכה לעיסה מהוהה, אך כל המבוגרים הקשיבו קשב רב מאד.

"אם הייתם יודעים מי הוא, לא הייתם מאמינים", המשיכה האם.

"השעה היתה כמעט אחת בצהריים. היה לחץ לא נורמלי בסניף. אני ועדנה ניסינו לסיים עם הלקוחות כמה שיותר מהר. כשהגיע תורו, ביקשתי ממנו את הטפסים הדרושים, הוא חתם על הטופס, השאיר את מה צריך והלך.

כשעדנה ואני סידרנו את הטפסים, קלטתי אותה מחווירה פתאום. היא התיישבה לידי על הארונית, דמעות התפרצו מזוויות עיניה, היא אמרה לי, שולה, מה נעשה? מה נעשה? הוא ימות מבושה, מה אנחנו עושות עכשיו?"

בין הדפים, כך ספרה שולה, נכנס בטעות פתק.

"זה היה מרשם לכדורים נפשיים", היא לחשה בחלחלה, "פרוזק או למיקטל, משהו רציני מאד. הבנו שאם הוא ידע שהדבר התגלה או הגיע בטעות לידינו, הוא פשוט ישתגע. אנחנו לא יודעות אם להחזיר לו את הפתק, או לזרוק את זה, שזה כמו גזל, אנחנו לא יודעות מה לעשות זה ממש דיני נפשות. 

מוזר... בחיים לא חשבתי שדווקא הוא לוקח כדורים, הוא לא נראה כמו חולה נפש. מסכן, זה היה כל כך לא נעים, איזו חוויה מצמררת. ועדנה, היא לקחה את זה קשה, המסכנה, היא שכנה של אשתו, אמרה שהיא בטח תתבייש להסתכל לה בעיניים עד יומה האחרון, כשהיא יודעת כזה סוד גדול עליהם."

 

*****

ביום ראשון שרוליק בכה בבוקר. הוא שאל למה רק לחיהלה מוסיפים כפית עם אבקת סוכר למעדן שלה.

"כי אני יותר גדולה"

אמרה חיהלה

"אבל אני רוצה גם" צרח שרוליק

"אני אתן לך טיפה", וחיהלה גירדה באצבעה מעט מן הסוכר, שנותר מדובק לדופן המיכל.

"אין פה כלום. אני רוצה עוד" אמר שרוליק

"זה מה שהיה השאר כבר התערבב" אמרה חיהלה

"איכס, זה מר, זה לא סוכר, מה זה? מה זה?" אמר שמוליק

"אמא אומרת שזה סוכר באבקה כדי שיהיה לי יותר טעים", אמרה חיהלה

"אמא, למה הסוכר שלי כל כך חריף?" אמרה חיהלה

"אולי התבלבלתי בקופסה," אמרה אמא

"מה?????" אמרה חיהלה

"תסיימי את המעדן מותק אנחנו מאחרים" אמרה אמא

"אם מחר תביאי לה סוכר אמיתי, ולא מר, אני ארצה גם", אמר שרוליק

"לא כדאי לך", אמרה אמא

"למה?" אמר שמוליק

"נו ילדים אנחנו ממהרים", אמרה אמא

חצי שעה אחרי זה:

"לא ידעתי מה לעשות, היא גילתה שזה לא סוכר", אמרה אמא 

"תגידי לה שזה אקמול", אמר אבא

"היא לא תבין למה לוקחים את זה כל יום", אמרה אמא

"מעניין כמה זמן נוכל להסתיר את זה, היא צריכה להיות מספיק גדולה בשביל להבין שאסור לה לספר שהיא לוקחת את זה" אמרה אמא

"אני לא מבין אותך, זה בסך הכל ריטלין", אמר אבא

"כשנגיע לשידוכים, תבין", אמרה אמא

 

 

"אוי, אלוהים," אמר אלוהים

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מקודשת לו אלא אם צויין אחרת