22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

פלפלים צהובים

בשבוע שעבר ראיתי בכבלים פרומו לסדרת טלביזיה חדשה בערוץ 2 ושמה "פלפלים צהובים". הפרומו כלל שיר בביצועה של עלמה זוהר וסצנות עם השחקנית עלמה זק. היות שעלמה זוהר היא סוג של תו איכות, והיות שעלמה זק היא בעיניי אחת הנשים היפות בישראל ושחקנית שאני תמיד נהנה לצפות בה, רשמתי לפניי לצפות בפרק הראשון בסדרה. למרות שזה בערוץ שתיים, ואני לא אוהב טלביזיה עם פרסומות. במוצאי שבת שודר הפרק הראשון.

אבישי הוא מפוטר הייטק שחוזר הביתה, למושב ותיק בערבה, כדי לעבוד בעסק המשפחתי. איתו חוזרת אשתו יעלי, רופאת ילדים לפני שלב ההתמחות. הם חוזרים גם כדי לשקם את נישואיהם, בעקבות בגידה של יעלי. במושב חיים מאיר, אביו של אבישי, איילת אחותו, יניב בעלה, וילדם המשותף עמרי. בואם של אבישי ויעלי למושב מטלטל את המשפחה החדשה בכמה דרכים בלתי צפויות.

היו בפרק הזה כמה דברים שמצאו חן בעיניי, חוץ מאשר עלמה זק בתפקיד איילת, ושמביאים אותי להמליץ עליו ועל הסדרה. ראשית, היו בו צילומים יפהפיים של נופים בנגב ובערבה. לא זיהיתי בדיוק את כל המקומות שהיו שם, אבל הם נראו מוכרים. נופי הנגב והערבה אינם מופיעים לעתים קרובות על המסך הקטן, וגם האנשים שחיים בנופים האלה אינם מיוצגים תדיר בסדרות טלביזיה ישראליות. מה שרואים בסדרות האלה זה בדרך כלל טיפוסים נרקיסיסטיים מהבורגנות הגבוהה של תל אביב. לפיכך, נהניתי לראות מקום ודמויות שלא נלעסו עד דק בסדרות ישראליות שצפיתי בהן עד היום.

שנית, במרכז העלילה עומדים גבר ואשה שמתחוור להם – ולנו, הצופים - שיש להם עם ילד בעל הפרעת תקשורת מהספקטרום האוטיסטי. כלומר, בפרק הראשון זה עוד לא בדיוק מתחוור להם. הם מכחישים את זה, הם כועסים על מי שהעלתה את האפשרות הזו, הם מחפשים הסברים אחרים למה שהם רואים. כאב לנער בעל הפרעה דומה, אמנם קשה יותר, זיהיתי את עצמי בתהליכים שעוברים על הזוג הזה. אהובה שאלה אותי איך אני מסוגל לצפות בזה, ואמרתי לה שלהיפך, אני דווקא שמח שהתופעה הזו מקבלת במה מרכזית בזמן צפיית שיא בערוץ שתיים. שאנשים ידעו מה אנשים כמוני עברו, ושתהיה להם קצת יותר חמלה.

אני לא יכול לומר שמה שעובר על איילת ויניב בסדרה עם עמרי הוא בדיוק-בדיוק מה שעבר על גרושתי ועלי  עם פרוח, אבל אני יכול בהחלט לומר שהסיפור שמסופר עליהם הוא סיפור אמין, סיפור שיכול לקרות לכל זוג צעיר, לא רק למצליחנים וליפים שבדרך כלל מיוצגים בסדרות טלביזיה ישראליות. סיפור אמין שמסופר ברגישות ומשוחק היטב. על כך אני מודה ליוצרת הסדרה, קרן מרגלית, ולשחקנים בתפקידים הראשיים.

מלת הסתייגות אחת שיש לי בכל זאת נוגעת לליהוקו של יהודה ברקן לתפקיד הסבא, אביה של איילת. זה לא שהוא משחק רע, רק שקשה לי לקחת את הדמות ברצינות עם כל מה שאני יודע על יהודה ברקן. כשאני רואה את הפרצוף שלו על המסך, קשה לי לחשוב עליו כעל מושבניק ותיק מהערבה. אני יכול לחשוב עליו רק כעל האשמאי הנהנתן גס הרוח והנרקיסיסט, מלך הרייטינג עם המצלמה הנסתרת, שלימים נעשה דוברם של הגורמים הכי ריאקציוניים בציבוריות הישראלית. אותם גורמים שאחראים, בין היתר, לטענות לפיהן ילד אוטיסט נולד להורים שאינם מקיימים מצוות בהקפדה מספקת

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת