00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

פרוייקט האלצהיימר של גרג סיגל

08/02/2011

מחלת האלצהיימר היא מחלה חסרת רחמים. ראיתי את סבתי האהובה  מחליקה במדרון האלצהיימר.
חלקים ממנה פשוט נעלמו במסע אכזרי בזמן. קודם העברית שרכשה בעמל, אחר-כך הפולנית נמחקה, לבסוף נשארה רק שפת הינקות שלה, הרוסית. והמשפט שחזר על עצמו ללא הרף:"אני רוצה הביתה".

לא מתים ישירות מאלצהיימר. חולי האלצהיימר מאבדים בהדרגה את תפקודי הגוף והנפש. קודם הם מאבדים מספרים, מלים, ארועים קרובים ורחוקים, אחר-כך את שמות ילדיהם. בהמשך הם שוכחים שפת אם, איך ללכת, איך לאכול, איך לנשום. המוח מפסיק לעבוד שנים לפני שהלב מפסיק לפעום, וקרובי המשפחה מוצאים את עצמם מטופלים בקליפת אדם
בעבודה שלי אני פוגשת יום יום את פגועי האלצהיימר, אנשים שהמחלה עשתה שמות בהם ובמשפחותיהם. קשה לראות את העיניים הריקות של החולים הללו, העיניים שהן חלון לנשמה, המשקפות את הנשמה המתמעטת.
לחולי אלצהיימר יש את הרגע בלבד. העבר נמחק, אין יכולת לתכנן קדימה. יש רק את הרגע הזה, והוא חוזר על עצמו בבהירות מכאיבה, אותה מחשבה
יחד עם השכחה, יש גם שינוי אישיות, אגרסיות ומחשבות פרנואידיות.
הפרוגנוזה היחידה - מוות.
 

גרג סיגל, צלם דוקומנטרי, יצר פרוייקט מרגש בנושא האלצהיימר.
הוא מצלם חולי אלצהיימר. על-ידי הקרנה של צילומים שלהם מהעבר, הוא מחבר את החולים למי שהיו פעם, לאני הבריא שלהם, ומזכיר לנו שמאחורי התוית המרתיעה ישנו אדם. אוהב, מתרגש, פוחד.



 

 

 


 

הפרוייקט במלואו, כאן.

לקריאה נוספת - כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

88 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת