00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

מדוע הסטריאוטיפ המזרחי במדיה מתמצה ב"יאללה כפיים"?

19/12/2010

 

שנים רבות חלפו מאז שסרטי הבורקס הוקרנו בבתי הקולנוע בישראל. הקלאסיקות האהובות משנות השבעים כמו צ'רלי וחצי וחגיגה בסנוקר מוכרות לכל ילד ומדוקלמות ע"י כל חייל. הפוסטר של זאב רווח עדיין תלוי ברוב דוכני הפלאפל בארץ.

רוב הסיפורים שהוצגו בסרטים האלה עסקו במזרחי הדפוק, שמערים על האשכנזים הלפלפים ומצליח כנגד כל הסיכויים לזכות בכסף, בבחורה או בכבוד. דמות האשכנזי "הלבן" בסרטים האלה היתה של עשיר, לפלף, שומר חוק, לא יודע להסתדר עם "קומבינות". המזרחי היה תחמן, מסתדר, בעל חוכמת רחוב, בעל משפחה חמה, רגשן, נוטה להתרגז אך עם לב רחב. אשכנזים תמיד היו בעלי משפחות קטנות, לא מדברים זה עם זה, קרים ונטולי לב.

כמו שמלמדים בכל קורס מבוא לקולנוע ישראלי, הסרטים האלה לא ממש שימשו כשופר למחאה החברתית, בעיקר משום שהם נעשו ע"י במאים ומפיקים אשכנזיים, שסברו שהם נותנים לקהל את מה שהוא אוהב. הסרטים האלה הנציחו מצב חברתי ולא שאפו לתקנו. הרי לא ניתן לטעון שאבותיהם של מנחם גולן, בועז דווידזון, אסי דיין או יהודה ברקן נולדו במרוקו. יותר נכון בדרום וורשה.

מאז שהסרט צ'רלי וחצי נעשה עברו כמה עשורים ואנו רוצים לחשוב שהמדיה התקדמה מעבר לסטריאוטיפים המקובלים. אז זהו שלא. הפרסומת לחברת הביטוח עם דודו אהרון מדגימה כמה הסטריאוטיפים הישנים עדיין שולטים בכיפה:

 

 מה יש לנו כאן? חתונה "אשכנזית" משעממת, האורחים הלבנים נוגסים ברבע עוף שלהם בשעמום, כמעט מחשבים את קיצם למות. ג'יפ טויוטה (משום מה כולם חושבים שזה האמר, תודה ליואב גלזנר חד העין שתיקן גם אותי) פורץ דרך הקיר. מהג'יפ יוצא דודו אהרון, שחום עור. החתן והכלה (הלבנים) מסתכלים בתדהמה והחתן אומר "הרסת לנו את החתונה". מה עונה הנהג? "זה חתונה זה? איפה השמחה? איפה הכפיים". דודו פוצח בשיר, הכלה מתחילה לרקוד ואז הקריין (האשכנזי) פונה לזמר "דודו, לא רק אתה יודע לעשות שמח". הפניה משמשת גם לאשכנזים, שלא אמורים להכיר את דודו אהרון.

הנה לכם תמצית הסטריאוטיפים האשכנזים-מזרחיים מזוקק לסרטון של כמה שניות: לא חשוב שנכנסת דרך קיר, ששברת, שהרסת. העיקר "הכפיים". חתונה לא יכולה להיות שמחה בלי איזה מזרחי שישיר וכמה נשים שיענטזו על רחבת הריקודים. כי להיות אשכנזי זה לא טוב. רק מזרחיים יודעים "לעשות שמח". זה מה שהפרסומאים (האשכנזים) בשלמור-אבנון-אביחי רוצים שתפנימו ועל זה הם בונים את הפרסומת שלהם.

שלא תבינו לא נכון, הלעג האמיתי בפרסומת הוא על המזרחיים. נכון שהאשכנזים מוצגים כמשעממים, אבל המזרחי טוב רק בשביל "כפיים". הוא לא כשרוני בזכות חוכמתו, השכלתו או התארים שצבר. הוא לא אחד שתקבל לעבודה מחר בבוקר, הוא מתאים כדי שיביאו אותו לאירוע "לעשות שמח". הוא תחמן, קומבינטור. לא משנה שהרס קיר של אולם, הוא יסתדר. כמו שאמר לי פעם מישהו באחד המושבים שנסע מולי בניגוד לכיוון התנועה ולא הבין מדוע אני צופר לו: "התמרור של האין כניסה זה בשביל האשכנזים".

באוגוסט 2009 כתבתי כאן את הפוסט "ממתי המילה אשכנזי הפכה להיות קללה?" שעורר תגובות הזדהות רבות. 'אשכנזי' הפכה להיות מילת גנאי לכל מי שפועל לפי הכללים והחוקים, שעומד בתור, שלא דוחף, שלא עושה קומבינות. זה לא קשור למוצא, זה קשור להתנהגות. ערס יכול להיות גם אשכנזי עם הונדה מצועצעת, כמו שאקדמאי מזרחי יכול להיחשב "אשכנזי". פעם קראו לזה "יקה" והתכוונו לעולי גרמניה ואחר כך לכל מי שהולך לפי הספר ולא מתאים לתרבות המזרח תיכונית של הקומבינות. נראה שהמדיה רק מנציחה סטריאוטיפים כאלה ולא מנסה לשנותם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת