00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

הילדים מאחורי הגדר

היא רק ילדה שעמדה בתוך חצר מוקפת גדר, עם עוד ילדים שעמדו סביבה. כל אחד לעצמו וכולם ביחד. הם רוצים לגדול ושואפים לשאול, רוצים להבין לראות את העולם במבט הנכון. להם. מאחורי הגדר, יש להם אוויר, יש להם שקט ויש להם מרחב פרטי שהכריזו עליו - שלהם.

היא רק ילדה, עומדת בתוך חצר קטנה מוקפת גדר, מבקשת לשבת תחת עץ התפוח האדום, לתת למחשבותיה לנוע בתוך הראש בחופשיות. להשמיע אותן בקול אחיד ושקט. היא כבר מצאה לעצמה את פינתה השלווה, המקום האופטימלי בו היא מרגישה בנוח, בו כל המילים לא התעכבו בדרכן ויצאו לראות עם אור המחשבה את החצר, ביחד איתה. ואם תרצה לזוז קצת, לשנות סביבה. הן ילכו אחריה וילוו אותה, הן שייכות אליה. הן חלק ממנה. בכוח, בכורח, בטבע וכעובדה.

היא חייכה כשהפנימה ובכל פעם שטעמה תפוח בטעם חדש- שמחה. היא הובכה מעט כשהוציאה וחלקה משלה בפעם הראשונה והרבתה להקשיב לילדים שאיתה, היושבים בפינתם תחת העצים שלהם, קרובים לשלה, כדי לשמוע איך הם הרגישו בזמן שלה.

היא רק ילדה שעומדת בתוך חצר אחת, מוקפת גדר גדולה ומגוננת. שער אחד שנסגר אחרי כל ילד קבוע שנכנס ומגיע. פתח נחושת גדול וסגור שעוטף כמו אח גדול, מבטל כל פירצה אפשרית באזעקה מגוננת ומשאיר בצידו השני את שאר העיניים הזרות. אותן המביטות בהם הילדים, המנסות לחשוף, להפשיט את עירום המחשבה ולערער את בטחונם. כשהאזעקה מטלטלת, הם מתכנסים זה בתוך זה כל הילדים ביחד, עוצמים עיניים חזק ומעמידים פנים שהם בלתי נראים.

אחרי הכל, הם עדיין ילדים. מותר להם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת