00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Reality Bits and Bytes

להיות אלכס

14/12/2010
רציתי להקדיש את הפוסט הזה לאדם הכי אניגמטי בוילה של העונה השנייה, אלכס מורוזוב.
 
יצא לי לדבר עם כמה מהבנים של העונה השנייה, וגם הם לא מבינים אותו. מכונס ועובדתי, הוא מגיע למפגשים של משתתפי התוכנית בחברת ההפקה עם אמא שלו שמקפיצה אותו כל הדרך מטבריה ואוספת אותו מייד כשהוא יוצא. לא אתיימר להבין אותו בלי שיצא לי לפגוש אותו, אבל כשאנשים שואלים אותי איך אפשר להיות ככה, כל-כך אחר, אני עונה להם שבגילו הייתי מאוד דומה לו. 

   

 
גם אני בגיל 19 הייתי כמוהו סטודנט להנדסת חשמל בטכניון, עתודאי. חייתי בבית ההורים בחיפה פיסית ומנטלית. חייתי בעולם של מושגים, דיעות ועובדות. גם היום אני יכול למצוא את עצמי קורא ולומד על משהו במשך שעות ארוכות ושוכח מכל העולם, ובזכות זה אני מוחזק בקרב מי שמכירים אותי כידען בצורה יוצאת מן הכלל, אבל אז זה היה הרבה יותר קיצוני. בעיתונים תמיד הייתי קורא את המוספים, נושאים של פוליטיקה גבוהה וכלכלה, מלחמה ושלום, וכמובן היו לי דיעות מוצקות. איך לא, מצאתי בעצמי גם את הסבלנות לקרוא את 1000 העמודים של "מלחמה ושלום". היסטוריה עניינה אותי מאוד והייתי יכול לשקוע בה שעות, ואז לבנות לעצמי עולמות דמיוניים שבהם ממלכות ואימפריות קמות ונופלות, עם המון פרטים מהסוג שספרי היסטוריה מתעכבים עליהם. תמיד זה היה הסיפור של המדינה השלמה, הכלכלה, המדיניות והמלחמות שלה, פרשים, ורכבות, מטוסים וסכרים להפקת חשמל, מופשט וללא פנים של אנשים יחידים.
 
דימויים של מדע וטכנולוגיה גם משכו אותי מילדות, וקראתי הרבה מדע בדיוני, בעיקר את הקלאסיקה של ז'ול ורן ואייזק אסימוב. בכיתה י"א גם גיליתי את עולם המחשבים ונשאבתי לתוכו, אבל לא לסצינות של משחקים, צ'טים או בניית אתרים אלא להתקנות הולכות ומסתבכות של מערכות הפעלה עלומות כמו לינוקס ו- OS/2 Warp (כן, היתה מערכת הפעלה כזאת בניינטיז ...) בלילות ארוכים שהמחשב שלי פרפר על סף קריסת מערכות, ולתכנות. הייתי יותר איש ידע מאיש מעשה, היה לי יותר קל להתכרבל עם ספר טכני אל תוך הלילה מאשר לממש בפועל תוכנה מורכבת.
 
עולם הרמזים והקודים החברתיים היה עבורי תעלומה בלתי מובנת ומתסכלת, סוד טמיר, כמו תורת הפיסיקה הקוואנטית לרוב האנשים. מאוד מאוד רציתי להתחבב, להכיר מישהי חמודה ומעניינת ולצאת איתה, אבל לא היה לי מושג איך לגשת למישהי בכלל. חוץ מזה, הלב שלי עוד היה נתון לבחורה מהשכבה בתיכון, שכבשה אותי בשילוב של יופי וחוכמה עם נועם הליכות ויכולת לקבל אותי בלי לשפוט. חשבתי שאיתה אוכל למצוא שפה משותפת, היא היתה מהמעטים שהכרתי שבכלל היה אפשר לנהל איתם שיחה עמוסת תיאוריות, רעיונות ועובדות כמו שאהבתי, לא הבנתי שזה לא סוג השיחה שמעניין אותה לנהל עם בן זוג (או בכלל). מעבר לשיחות לא מחייבות בכמה הזדמנויות לא היה בינינו כלום. גם עבורה הייתי תעלומה. בסוף היא הלכה לצבא, ואני נשארתי בחיפה עם הכמיהה. בטכניון תמיד היה אפשר להיאחז בתירוץ של מיעוט נשים.
 
המועדונים באיזור חיפה נוטים להיות עצומים ומנוכרים במיוחד, ופועלים במשך עשורים באותו מקום ואותו שם. כשצעירים חיפאים מגיעים לגיל שאפשר להתחיל לצאת ומגלים שההורים שלהם מכירים את עדיין את הליינים, הם מתחילים לפנטז על ת"א. הייתי נוסע וחוזר לבד באוטו הגמלוני של אבא שלי, לבוש בצורה לא קשורה לשום דבר, מסתובב לבד כסהרורי בין המפלסים, שותה איזה שתי קולות, ומחכה לשעה 4 - 5 שהרחבה תתחיל להתרוקן, להתפנן על קרחאנה של חצי שעה עם מבט מזוגג בעיניים, ואז לצאת ברגע שהמנקים מתחילים לגרוף את כוסות הפלסטיק מהרצפה והדיג'יי שם רצף של צ'יל-אאוטים בזמן שהוא מארגן את הדברים שלו. קיוויתי שייצאו כמה חבר'ה שיאמצו אותי דרך קבע בתור נהג תורן ולא אהיה שם תמיד לבד, אבל זה אף פעם לא קרה.
 
היכולת לתקשר בצורה טובה עם אנשים להיות נוכח בעולם החברתי היא עדינה ומורכבת בצורה יוצאת מגדר הרגיל. החיים של אנשים שאצלם היא לא התפתחה מספיק באופן רגיל, כמו שהייתי (ואולי עודני, לפעמים) יכולים להיות מאוד קרים ומיוסרים. אני זוכר כמה הייתי מוקיע את עצמי על זה שאני לא בסדר, מנוכר ומתנשא, אבל לא ידעתי להיות אחרת. לא היה קל איתי, ואני מוקיר מאוד את אותם אנשים שבכל זאת מצאו איתי קרבה ושפה משותפת לאורך השנים.
 

 מבינים עד כמה קרבה אנושית זה עניין של דקויות רק כשזה חסר. אני, כדרכי, הגעתי לזה דרך ספרים - ספרי האינטליגנציה הרגשית של דניאל גולמן במקרה שלי. חיפשתי את הפתרון: בי"ב הצטרפתי למשלחת לפולין כדי לזעזע את עצמי רגשית, וזה לא עזר. לעומתה הקורסים והסדנאות שהלכתי אליהם היו הרבה יותר זולים ואפקטיביים לעומתה, אבל ניסיון כושל לצאת לקצונה הזכיר לי עד כמה יש לי כברת דרך לעבור. באחת הסדנאות הכרתי מישהי שהובילה אותי להרפתקה של "היפה והחנון" - הדבר הכי קיצוני שעשיתי בשביל לזעזע את הקבעונות שלי. זה דווקא קצת עזר לפתוח אופקים חדשים, להתנסות ולהכיר אפשרויות חדשות, אבל עדיין לא פתר שום בעיה. מהמקום שאני נמצא בו היום, אני מנסה פחות לשקוע בתיאוריות על הבעיות האמיתיות והדימיוניות שלי ויותר להיות. להיות פשוט, פשוט להיות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל yitzikca אלא אם צויין אחרת