00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ממתקים לנשמה

מסביב לפריים טיים: פרק 2 - נעם פרתום

18/12/2010

קשה להאמין אבל היו ימים שבהם משוררים היו האנשים הכי מוכרים ומוערצים בחברה הישראלית (למעט אנשי צבא). ההשפעה הציבורית של ביאליק, פן, אלתרמן, עמיחי, אבידן, גורי ורבים אחרים הייתה עצומה וחרגה בהרבה ממדפי הספרים. היום, מקומה של השירה בתרבות הישראלית נדחק לשולי השוליים ולגטאות של מדורים זניחים בעיתוני סופ"ש וכתבי עת. הטלוויזיה המסחרית לא מעמידה אפילו תכנית אחת שמתמקדת בנושא ומתעלמת לחלוטין משירה חדשה. בדומה להרבה אמנויות אחרות, הסיכוי היחידי של השירה לפרוץ חזרה לקידמת הבימה הוא האינטרנט. כאן נכנסת לתמונה נעם פרתום, גיבורת הפרק השני של "מסביב לפריים טיים":

"..בוא נשרוף את חנויות הספרים
את
סטימצקי
ואת צומת-ספרים
ואת צומת-ספרים
ואת צומת-ספרים
נצית את הרשת בכל אחת משלוש הקומות
ובמקום נעמוד על ארגזים הפוכים
ונקרא שירה בקול בחוצות.
נעיף אותה לאוויר כמו אבקנים בשדות.
ועל תל האפר והחורבות,
בלהט הסנטר המתאכל, נעשה מסיבה..." (מתוך: כרוז תשובה מס' 1 למשוררים זקנים (ע"ע אהרון שבתאי)/ נעם פרתום)
 

השיר ששמעתם את חלקו עכשיו נקרא ע"י פרתום בהפגנה נגד חוק המאגר הביומטרי. הוא חזק, בוטה ופוליטי אבל אולי חשיבותו הגדולה ביותר היא בכך שהוא מקדם את השיר של אהרון שבתאי "כרוז מס. 1 לתלמידי כתות י"א" שפורסם בכתב העת מעיין.

נעם פרתום היא סטודנטית לספרות וכתיבה באוניברסיטת ת"א. בראיון להארץ היא מספרת שהיא החלה ללמוד מוזיקה ברימון ובהליקון אבל משיכתה לכתיבה גרמה לה לערוק לעולם של הטקסט הכתוב. הריבוי היחסי לאחרונה של אירועי השירה בתל אביב החזיר אותה למיקרופון והבליט את היכולות הבימתיות שלה.

הידעתם? לפי ויקיפדיה, יותר מ80% מהסרטונים שמוטמעים באתרים השונים ובבלוגים הם תכנים המועלים ביוטיוב. השימוש הגובר של אנשים ביוטיוב לא מתורגם לרווחים כספיים ולכן האתר משתף פעולה עם גופים מסחריים, חברות תקליטים וערוצי טלוויזיה גדולים. ככל שהזמן עובר ערוצי הטלוויזיה שוטפים את היוטויב עם התכנים הרדודים שלהם ומשתלטים על דף הבית שלו. מה שערוצי הטלוויזיה היו מאוד רוצים להשיג הוא שליטה בלעדית על האתר הזה ומניעה של העלאת תכנים עצמאיים וקידומם באתר. עד שהם ישיגו את מטרתם הזדונית, נוכל להינות מהפרוייקט "פואטיוב" שהשיקה פרתום בספטמבר 2010.

הסרטון הזה הוא תגובה לקמפיין המזעזע "לא צריך לחפור, יש מצב לפוסטינור" שמעודד הימנעות בשימוש באמצעי מניעה ושימוש בכדור בעייתי מבחינה רפואית. כפי שאני מבין, עיקר הביקורת שנובעת מהשיר הוא נגד הצורך האנושי שהקמפיין מנסה לדכא  ב"לחפור" כלומר לשחזר/להתחרט/להתגעגע/ להרגיש את האקט המיני ולחלום על הילד שיכול להוולד כתוצאה ממנו.

סרטון היוטיוב הטיפוסי הוא קצר ומצולם בקלוז אפ על הפנים כאשר הלוקשיין הוא בדרך כלל החדר של הדובר. המאפיין החזותי של הסרטון הופך אותו לאינטימי וישיר. הפואטיובים של פרתום מוסיפים למרכיבים האלה תפאורה מיוחדת ומשחק בצבעים:

השיר הבא לקוח מתוך ערב ספוקן וורד. קשה מאוד להגדיר את הז'אנר הזה ולמקם אותו בקטגוריה מסוימת. מדובר באדם שמדבר מול קהל וכך נוצרת שירה שלא בהכרח תעלה על הכתב.

 

מסביב לעולם

רשת הכבלים האמריקאית HBO הפיקה במשך שש עונות תכנית של ספוקן וורד בשם "Def poetry". הסרטונים ביטויוב מעידים על קרבתו של הז'אנר הזה בארה"ב לראפ ולסטנד אפ. בין המשתתפים ניתן למצוא את קניה ווסט, דייב שאפל וסדריק הבדרן. ההופעה הזאת הרשימה אותי במיוחד:

 

 

בונוס

המשורר האחרון שהצליח לצאת בגדול מגדרות הז'אנר הטקסטואלי ונתפס ככוכב פופ הוא דוד אבידן שהביא את השירה לטלוויזיה ולקולנוע.

 

לסיום, אי אפשר להעביר פוסט שלם בלי מוזיקה. זהו הסינגל החדש של אסף אמדורסקי, "הרחובות ממריאים לאט" מתוך אלבומו "צד א", שאמור לצאת בתחילת ינואר הקרוב. שיר זה של אבידן  נכלל בספרו הראשון משנת 1954 "ברזים ערופי שפתיים"  וזכה להרבה לחנים וביצועים במהלך השנים. הגרסה הזו היא היפה מכולן:

לקבלת עדכונים חבבו את הבלוג בספר הפנים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

קוביית פרטים אישיים
התמונה שלי
11.09.1980
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שני לשועלים אלא אם צויין אחרת