00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שקט יחסי

בבוקר יום חמישי התעוררתי בתחושת "חלושס" מוזרה. לא ידעתי להסביר אותה בצורה פיזית או נפשית אבל המצברוח היה אפור. אז זרמתי איתו, מה כבר יכול לקרות? מישהי אמרה לי בבוקר שאדם בוחר את צבעי הבגדים שלו עפ"י המצברוח. אני חשבתי שאולי החלושס ההוא קיבל חיים ויזואליים ותורגם לג'ינס שחור וחולצה שחורה. אפילו את נעלי האולסטארס השחורות שלי הוצאתי סופסוף מהמחבוא והתאמתי אותם לבגדים שלי. כשיצאתי למכללה הרגשתי איך השמש מחממת ומכסה אותי באור טוב של היום הראשון של חנוכה, זה שהיה אמור להיות אפור בערך כמו מצב הרוח שלי עם גשם ורוחות ו... מישהו יודע מה קרה לחורף? אבל זרמתי איתו, כי אם קרני השמש בוחרות לנסות להמיס ממני את שאריות החולשה החיוורת ולהרים בוקר חדש בצבעים חמימים, איזו ברירה כבר יש לי? (חכי חכי!)

אז במשך היום קיבלתי כמה מחמאות חמות על הכתיבה הקולנועית שלי, גם מהמורה לעיתונאות קיבלתי פידבק של "יש לך את זה" רק מחומרי הגלם שאספתי במשך השבוע. דיברנו על פרשת בר לב, על הנפילה של סלקום, על ההופעה האחרונה שראינו, על גברים שמתחילים עם בחורות בפאבים וגם על מאסטר שף, כי חייבים הרי להזכיר אותו. האקטואליה צפה בחלל החדר ועם זאת היינו מנותקים מהעולם האמיתי שמשתולל בחוץ (שעלה על כל סרט מדע בדיוני או פנטזיה אם תשאלו אותי). מצב הרוח שלי לא היה שקט לאורך כל היום. דבר מה העיק עליי, הציק לי וטשטש לי את העדשות. אולי משום שחיפשתי את החיבורים אל העולם שבחוץ דרך האינטרנט האלחוטי שלא עבד לי, אולי כי הנייד שבק חיים אחרי ששכחתי להטעין את הסוללה ו...

בשעה 18.00 יצאתי הביתה. כשעליתי לאוטובוס וראיתי פנים נפולים של הנהג והנוסעים, והשקט היחסי ששרר שם, נתן את זכות הדיבור לשדרן הרדיו שדיווח על 40 הרוגים באוטובוס אחד שנשרף. התיישבתי באוטובוס ושתקתי. בהיתי בשמיים השחורים כל הדרך ורק התפללתי שזה לא נורא כמו שזה נשמע דרך הרדיו. כשהגעתי הביתה והטלויזיה קיבלה את פניי בתמונות שנראו כמו סרט פנטזיה או מדע בדיוני אמיתי, הבנתי שזה הרבה הרבה יותר נורא וגרוע ממה שהיה נשמע לי קודם. הבהייה בשחור השמיים התחלפה באותם צבעי צהוב-כתום- אדום שהשחירו את כל מה שהכרתי כירוק נצחי וההלם.. את ההלם אי אפשר להסביר במילים.

את אותם בגדים שחורים שבחרתי בבוקר מהארון סתם במקרה, לא היו לי כמעט כוחות לפשוט מעליי כדי לשטוף מעצמי את היום הזה. בסופו של דבר נרדמתי. אחרי ישיבה ממושכת ואינספור תקוות שההזיה הזו תיגמר, העיניים נעצמו ושינה טרופה ליוותה אותי כל הלילה. בבוקר, התעוררתי בחדר שלי, חשוך מתמיד. וכל-כך קיוותי לשמוע משהו חדש.. אחר. לרגע חשבתי שהכל היה חלום. כשנזכרתי שלא, בחרתי לשתוק, כי מה כבר יש לי להגיד?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת