00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

עירי בוערת

 

 

 

לפני כשנה עברתי ברחוב שלא היה מוכר לי קודם. להפתעתי, ממש בין בתי הרחוב ראיתי תחנת כיבוי אש. רעיון חכם! אנחנו בטוחים ממש בבתינו! התקרבתי לראות את התחנה.
היא היתה שוממת מכבאים, רק אדם כבן תשעים ישב מחוץ לתחנה על כסא קש מתפרק וליטף את שפמו הלבן.
שלום אדוני, איפה הכבאים?
מה מיידלע, בוער לך משהו?
לא, סתם, אני סקרנית.
אני הכבאי יענק'ל, לרשותך.
לא, ברצינות, איפה כולם?
למעלה בחדר המנוחה.
ממה הם נחים? השעה 10 בבוקר.
תראי, זלמן הוא בחור צעיר, עוד לא בן שמונים, אבל יש לו פודגרה, והוא חייב לנוח. איציק הוא בן גילי, בחור בריא לגמרי, אבל השכל שלו לא תמיד במקום, אז אולי הוא חושב שהוא בבית.
אתם יודעים להפעיל את התחנה?
ומה חשבת?! בזמננו לא לקחו כל אחד! אנחנו היינו גפירים, עשו לנו מבחנים וקורסים!
מה למשל?
למשל טיפוס על קיר חלק, זחילה בשטח ממולכד ברימונים וגדרי תיל, ולבסוף פריצה לבית בוער.
מה אתה אומר! ועשית את כל זה?
בטח שעשיתי. הקיר היה חלק לגמרי, לפחות בגובה מטר ועשרה, אבל עם עזרה הדדית כולנו עברנו.
וושדה המוקשים?
את "שדה המוקשים" עשינו במגרש כדורגל.
הביאו למגרש מוקשים וגדרי תיל?
את השתגעת? למי היה תקציב לתת לנו רימונים וגדרי תיל?! אז עשינו כאילו, והמפקד שלנו צעק "רימון מימין”, "גדר תיל לפניך" וכך הצלחנו לצאת מזה בשלום.
ואיך פרצתם לבית בוער?
לכל אחד היה גרזן, אותו קיבלנו כתרומה מיהודים בארה"ב. הגענו לבית הבוער, וכל אחד מאיתנו שבר חלון עם הגרזן.
ואז נכנסתם דרך החלון?
למה דרך החלון? היו שם זכוכיות דוקרות. נכנסנו דרך הדלת.
ואיך כיביתם את השריפה?
מה איתך, לא היתה שריפה, למה לסכן אנשים לשווא? זה היה תרגיל!
אני רואה שיש מקום לשלוש כבאיות. אבל יש רק שתיים.
לא, יש רק אחת, זאת מימין.
אה, זאת באמצע באמת נראית כמו אוטובוס.
כן, זה האוטובוס של להקת הנח"ל משנות החמישים. אנחנו צבענו אותו באדום.
הוא נוסע?
לא, אין לו מנוע. רצינו שהתושבים ירגישו בטחון שיש לנו ציוד.
אז אתם יכולים לצאת רק עם כבאית אחת?
לא, באופן זמני היא לא פועלת.
למה?
כי נגמר לה המצבר ואין לנו תקציב.
מתי נגמר לה המצבר?
ב1965.
מה זה? אין לכם תקציב? מה התקציב השנתי שלכם?
אין לנו. אנחנו מדינה מאד ענייה. אבל אל תחשבי שלא דואגים לנו.
איך דואגים לכם?
לפני כמה שנים קצין כבאות ראשי נתן לנו תווי קנייה בשווי שמונה מאות לירות להום סנטר.
ובמה הצטיידתם?
בשלושה דליים מפלסטיק וסולם. לפני כן היו לנו דליי פח, שהיו בהם חורים. אבל היום כבר אין נפחים...
אדוני, אני רואה כי הגובה של הסולם שלכם הוא מטר וחצי! מה הוא יעזור לכם בשריפה?
מי אמר לך שניקח אותו לשריפות? הוא רק יפריע.
אז למה הסולם?
אם פעם מישהו יתרום לנו כמה נורות נוכל לטפס על הסולם ולהחליף את השרופות.
סליחה, ואם מצלצלים ומודיעים על שריפה, במה אתם יוצאים?
יש לכל אחד מאיתנו זוג אופניים מהבית. כל אחד מצטייד בדלי, בצינור ובגרזן.
תגיד, יש לכם קשר עם השירות המטאורולוגי, כדי לוודא כווני רוחות ועוצמתם?
ביקשנו, אבל לא היה תקציב לקשר אותנו ישירות לשירות. תראי, לא צריך לזלזל בשיטות ישנות, אם אין ברירה פועלים לפיהם.
איך?
מכניסים את האצבע לפה. מוציאים אותה ומרימים באוויר. כשהאצבע רטובה מרגישים יפה מאד מאיפה באה הרוח.
יענק'ל, תגיד לי, יצא לכם אי פעם ממש לכבות שריפה?
בוודאי! מי מציל אותך בכל ל"ג בעומר?
ספר לי על מבצע כזה.
ובכן, שלושתנו יוצאים על האופניים, עם דלי, צינור וגרזן. כשאנחנו מגיעים למדורה, דופקים בדלת של השכנים, מחברים את הצינור לברז שלהם וממלאים את הדלי.
סליחה, אי אפשר למלא את הדלי כשהוא עומד בכיור עד שיתמלא?
נו, גם זאת דרך.
והגרזן?
עד עכשיו יצא להשתמש בו רק פעם אחת: כאשר איציק חשב שהוא עוד בקורס ושבר את החלון של השכן שנתן לנו מים.
ומה קרה למדורה?
שם צריכים להיות מדעיים יותר. שלושתנו מכניסים אצבע לפה, למרות שבאחת ההזדמנויות האלה איציק הוציא מהפה יחד עם האצבע את השיניים התותבות שלו והם נפלו למדורה ונמסו. אנו מחליטים יחדיו מאיפה באה הרוח ולפי זה כל אחד משתמש בדלי שלו.
והמדורה כבתה?
לא לגמרי. אבל מאחר שלימדו אותנו את "שיטת הצופים" לזמן חירום, אנחנו משתמשים בה.
מהי "שיטת הצופים?”
אנחנו משתינים על המדורה. הבעיה היא שהיום יש לנו פחות תחמושת, כי לזלמן יש פרוסטטה. היום הוא לא מסוגל לכבות אפילו גפרור.
מה, הוא ניסה?
כן. לקחנו אותו לבית חולים
יענק'ל, אני רואה את המסירות שלכם, אבל מה יקרה אם חלילה תפרוץ שריפה במגדל מגורים גבוה, או חס וחלילה, חס ושלום, וחמסה חמסה – אם תפרוץ שריפה ביערות הכרמל?
את רואה את מעגל הגיר הלבן באמצע המגרש?
כן.
אז אני, איציק וזלמן נכנסים למעגל ומתפללים חזק לגשם.

 

מוקדש באהבה ובהוקרה עמוקה לכל צוותי ההצלה שעמלו ימים ולילות על כיבוי השריפה בכרמל, כמעט בידיים חשופות.


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

94 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת